תמים כמו דגרסי, מטריד כמו טריינספוטינג

ההרכב שחיבר בין מטאל למזרחית והכה גלים בנערים של שנות ה-90 זרע זֳרע. יונתן ליפיץ על מוזיקה אלימה, מצחיקה, גאונית ומושכת בדמותה של אינפקציה ששיריה חוזרים אחרי כמעט 20 שנה בהופעת מחווה של הההכב הצעיר "דלקת"

יונתן ליפיץ והדר זילברשטיין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יונתן ליפיץ והדר זילברשטיין, עכבר העיר

בחירות 99', אני וחבר יוצאים מ"Jiffa" (הראשונים שבאמת הביאו סניקרס לארץ), מהלכים בתל אביב, דיזינגוף פינת פרישמן. כל הרחובות מכוסים ועמוסי פלאיירים וסטיקרים של ברק וביבי. ריח של סוף מילניום. סליחה, זו סתם צחנה. עולים לאוטובוס בדרכנו חזרה לעיר הגדולה, ראשון לציון. החל מימי התיכון, בכל גיחה תל אביבית הכל קורה - העיניים נדלקות על כל פוסטר, אתה רוצה לחמוד הבייתה כל פלאייר שמתעלס לך עם האישונים, הכל נחקק בתור חוויה מגניבה, בוהקת. בחזרה לאוטובוס, תל אביבית מעניינת עולה, מתיישבת לידנו ואומרת "חברים שלי מופיעים היום - מכירים את אינפקציה?"

"לא  - "אנחנו מראשון".

כמה חודשים אחרי המקרה, לקחתי לחבר אחר את האלבום הראשון שלהם. אין מה לעשות, לצד אביתר בנאי הראשון, זה הדיסק הכי טוב שנעשה פה ומסיבה מאד פשוטה - לאף אחד שם לא באמת היה אכפת איך האלבום ייצא. "ככה מפנקים" הוא לא אלבום שמתיימר להיות חלוצי בהיותו כה לא מתאמץ, הוא פשוט מה שזה - בליל הזיות סופ-ניינטיזיות תמימות עם אאוטפוט נטול מעצור או מחשבה. שירים שמלאים במחשבות מסבכות, כי אינפקציה מתוסבכים וזה בסדר שזה בסדר. זה מה שהיה צריך אז, לפני שאנשים ריפרנסו ללא הפסקה -  חטיבת נונסנס פינת הגאונות העצמונית בדמותו של הסולן ניר טרטר, לצד פיוניר חשמלית בשם גיא שמי, הקשר הימני גיא בן שיטרית וצמד בלמים מאזנים בדמותם של ירון שראל בבס ורן יורגנסון בתופים. הם היו אינפקציה. וזה היה תמים כמו דגרסי, ומטריד כמו טריינספוטינג.

עד היום אני מאמין להם. המפסידנות של אינפקציה מושכת אותי, היא אלימה ומוגשת טוב מידי מכדי שאסרב לה וארעה בשדות זרים. הרכב שלא היה מונע מרצון לאהדה, הערצה או קללות מסוג זה. איכס! חברי ההרכב לא התביישו להפגין דפיקות אמיתית והקפידו ליצוק אותה אל תוך המוזיקה שלהם. משיר לשיר רק מרעיבה אותך להמשיך למלל הדבילי הבא שתרצה לשנן כמה שיותר מהר ("טניס") וכנראה תבין באמת אם אתה לא סאחי. אבל אינפקציה לא באמת ביקשו שנדע מילים או שנביע אנינות טעם על הלחנים וההתחכמויות הטקסטואליות שבמוזיקה שעשו, וזו בדיוק הגישה שעומדת בפני הלהקה שמגלמת את הצד הכי מפגר והכי מגניב וגאוני, באותו ילד.

אינפקציה מתה, אבל אף פעם לא תזדקן.  

אינפקציה הוקמה בשנת 1995 בפתח תקווה, לא בתל אביב הגדולה. זו להקה שעשתה הארד רוק כאסחיסטי מתוחכם ודבילי שניהל מערכת יחסים אדוקה עם ההומור השחור ומחלקת הפרובוקציות של המבקרים. אבל קהל, יצירתיות, הומור, ואומץ נעורי היה להם בשפע. כמעט 20 שנה אחרי שהוקמה, פרוייקט חדש של ההרכב הצעיר דלקת בה חברים שלושה ילדים מבית משפחת פורטוגלי גיא (גיטרה), שי (קלידים) ואיתי (שירה) לצד ליאב גרימברג  (גיטרה), רגב לוי (תופים) ופאר שגיב (בס) מנסה לתרגם אנרגיה שלוחת רסן שוב על הבמה. דלקת הם אותם חברים לשכבה שהגיעו לאינפקציה ונדבקו בה. קיבלו עליהם את הדפיקות, הדביליות וחופש היצירה וצועדים אל עבר הבמה. אינפקציה משתקפת דרכם. אמנם מתה, אבל אף פעם לא תזדקן.

פרוייקט אינפקציה של הלהקה הצעירה דלקת יקרום עור וגידים על בימת האוזןבר, מחר, יום שישי ה-10.5.13 בחצות וחצי. מחיר: 20 שקלים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ