אנטי פופ: מי את, צ'רלי XCX?

אלבום הבכורה של האיט-גירל הבריטית התורנית הרי היא צ'רלי XCX זוכה לרימיקס מוצלח, בייסמנט ג'אקס לא מחדשים דבר ואבריל לאבין בקאמבק אינפנטילי במיוחד. ביקורת סינגלים

יפתח אילון, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יפתח אילון, עכבר העיר

הדיוט עלול היה לחשוד שתעשיית המוזיקה מתאוששת פתאום: חדשות השבועות האחרונים ממשיכות להלום באוזניים, וגל של סניפטים, פריוויואים והצצות מקוטעות תוקף את התקשורת. אחרי הרמיזה הכפולה (קטעים משני שירים) של ביונסה, פתאום המהפכה הצרפתית הקרויה דאפט פאנק הצהירה על חזרה מלכותית מלאת אורחי אצולה, 8 שנים אחרי אלבומם האחרון, והשיר עם פארל וויליאמס (שדואג להופיע השנה בכל מה שמגניב רשמית) ומפיק-העל הוותיק נייל רוג'רס מצמרר עורות חובבי אלקטרוניקה וסטייל בכל רחבי הגלובוס, גם בגרסתו החתוכה והמתועדת בסמאטרפון. וגם פסקול "גטסבי הגדול" (סרטו החדש של באז לרמן), בהפקת ג'יי-זי, מאיים לעשות שמות עם צאתו בחודש הבא, עטור גלריית כוכבים שראשיתה בקאבר המדובר של ביונסה ואנדרה 3000 לאיימי ויינהאוס, המשכה בלנה דל-ריי וליידי גאגא, וסופה בשוסים בריטיים איתנים כמו פלורנס אנד דה משין, נירו וה-XX. ובתוך כל זה גם לה-רו, הצמד האנגלי המדובר מסוף העשור הקודם, הציג בהופעה חיה שירים חדשים מאלבומם השני המתקרב סוף-סוף. ובכל זאת, אנחנו תקועים כאן עם צ'רלי XCX, אבל זה רק בגלל שהסינגלים שלה כבר יצאו באופן רשמי ולא שקועים בשלב הטיזינג האינטרנטי המקניט.

» אנטי פופ - כל הטורים

Charli XCX – You (Ha Ha Ha) אז מי את, צ'רלי XCX? אלבום הבכורה של האיט-גירל הבריטית המי-יודע-כמה של הרגע יצא השבוע, אחרי שנתיים ומשהו של ריליסים מהוססים ברחבי העולם האנגלו-סאקסי, והיא כולה בת 21. חמושה בסינת'-פופ אייטיזי צמיגי ועמוס וסטיילינג גותי-ניו-ווייבי עמוס לא פחות, היא מתעקשת לפרוץ לתודעה ולעטר את הפריצה בקליפים מלאי שיבושי-קליטה ומשובות-עריכה סטייל 1983. ואפילו הביאה מקליפורניה מפיק עולה – בן להורים ישראלים, כפיים! – שיחליק את העיסה הסגנונית שלה לכדי קציפת ביג-לייבל במרקם אחיד יותר. בסוף הצליחו לשים לב אליה גם בעולם שמעבר לפיצ'פורק בזכות "I love it", שיתוף הפעולה שלה עם צמד השבדיות המרגיזות 'איקונה פופ' שיצא לפני שנה וצווח יורו-אלקטרו גס ואסרטיבי במשך 2 וחצי דקות.

בכל מקרה, את האלבום מוביל הסינגל הנוכחי שנקרא You (Ha ha Ha), ובאמת שהוא יותר נחמד מהסינגל הבא "What I like", שכבר מאיים על תחנות הרדיו באנגליה. גולד פנדה, מפיק לא ישראלי בכלל שעשה לה את השיר הזה, יצר מרקם צלילי עמוק וסבוך הרבה יותר מהפלאף המוקצף שצ'רלי כתבה ("כי היינו הילדים הקוליים, אתה היית אולדסקול, אני הייתי עם החרא החדש") והגישה מבלי להפגין נוכחות קולית חזקה במיוחד. את חותמת המגניבות האמיתית השיר מקבל כעת עם הרמיקס הטרי של הדוכס הנורבגי הנערץ לינדסטרום, שהופך כל חלקה טובה בשיר למטע פורה במיוחד, במיטב מסורת הפוסט-נוּ-דיסקו שלו. בקיצור, שיבצו את הילדה בתור מופע חימום לאלי גולדינג בטוּר האירופי המתקרב שלה, וזה בדיוק, אבל בדיוק, מקומה הנכון.

Basement Jaxx – Back 2 the wild ובניגוד לילדה מפונקת זו, בייסמנט ג'אקס רק הלכו ורופפו את חיבוק הדוב שקיבלו מהמיינסטרים הבריטי בתחילת העשור הקודם, ולא כל כך בטוח שבכוונה תחילה. למעשה הריח שעלה מהם בתחילת העשור הנוכחי היה של חשד סביר לאובדן דרך וצמצום השראה. כבר 4 שנים לא שמענו מהם מאום, ובפעם הקודמת (שכללה 2 אלבומים – אחד קפיצי כרגיל ואחד צ'ילאאוטי וניסיוני יותר) זה שוב לא ממש עבד, למרות הקליימקס הרגשי המהולל של הסינגל המוביל Raindrops. אבל אין לבכות על חלב שנשפך: השבוע הם השיקו את חזרתם לסצנה בדרך לאלבום שמיני מתקרב, והשיר הטרי Back 2 the wild מוכיח שבכל הזמן הזה הם לא חוו הארה רוחנית בהודו או אכלו כאפה סגנונית בג'מייקה, אלא להיפך, המשיכו לקדוח ויינילים בדרום לונדון כמו תמיד.

ומה על הצלחת? האוס שובבי וסחרחר, מפזז בשאון הג'ונגלי שהג'אקס שכללו עם השנים זמזומים חייתיים, קרקושים מתכתיים, קלידים ממולמלים וצפצופים הומנואידיים, כשהווקאלז האורחים הם החוליה החלשה. נשמע מוכר? האמת שכן: חוץ מהחלפת חלק מהמצע האסוציאטיבי הברזילאי שלהם באטמוספרה אפריקנית יותר, מדובר בטראק שיכול לשבת בקלות גם באלבומיהם הקודמים, ולא נראה שהוא ישיבם למעמדם הנישא משחר המילניום. בשיאיהם, חודרת תמיד איזו קרן-חושך קודרת (או לפחות עורגת) אל צהלת הגראז' המרטטת שלהם והופכת את כל העסק למסחטה אמוציונאלית משובחת, ואילו כאן ממש נדרשת איזו עננה שתעיב על ריקוד היש-לנו-תיש הזה. נו, מילא: מסתמן שלא נקבל אלבום של הכימיקל בראדרז השנה, אפילו שהגיע הזמן (אמור לצאת כל 3 שנים והאחרון יצא ב-2010), אז בינתיים אפשר להסתפק גם בשוכני המרתפים.

Avril Lavigne – Here's to never growing up אבריל לאבין הפכה די מהר מתולעת-גומי בלתי מזיקה ומועשרת בגיטרות לאחד ממוצרי הפופ הנתעבים והנפסדים ביותר, ואפילו בלי לעשות הרבה. היא פשוט לא התפתחה אפילו במילימטר מתחילת דרכה, ורק שיטחה עוד ועוד את הטריק היחיד והדלוח שלה, תוך שהיא כמובן יוצאת עם עוד ועוד כוכבי להקות רוק לגילאי חטיבת הביניים. העולם די הגיב בהתאם, והקלפטע הקטנה כבר איננה אותו פר-הרבעה מסחרי שהייתה במחצית הראשונה של הקריירה בת העשור שלה. אז רק שתדעו, ילדי ח'2, שהיא מאורסת לצ'אד מלהקת ניקלבק, וביחד הם רקחו את השיר החדש שלה. נחשו מה, מדובר במפגע תברואתי מטופש להחריד, הופעה קולית צעקנית וצורמת ופזמון שמתאמץ יותר מיאיר לפיד בשוקדו על סטטוס של מוצאי החג.

בכל זאת: הדבר הזה שבר את אייטיונז בחצי מהעולם תוך 24 שעות. השיר לא לוקח סיכונים מיותרים, טוחן וממחזר כל אלמנט וניואנס שאי פעם הצליח על אבריל או על סביבתה הקרובה והמיידית (פינק), ובעיקר דואג לקעקע את הפזמון שלו עמוק עמוק במוח ולשדר אווירת מסיבת-סיום בית ספרית בגובה העיניים ומטה. במילים אחרות, אבריל לאבין מעלה גירה בלי בושה, וממצבת את עצמה כאחת הנשים הכי מעצבנות בפופ. להצטלם עם דובי ואיפור מרוח על עטיפת סינגל הקאמבק שלך בגיל 28 זה, תסלחו לי, אפילו יותר פאתטי מהתחינה של קלי רולנדס האומללה למין אוראלי, שסקרנו כאן בפעם שעברה. אם היא באמת מבסוטה מזה כמו שהיא אומרת, היא ממש, אבל ממש בבעיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ