אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גל נוסטלגי: לד זפלין פינת קינג קרימזון

לפני 40 שנה יצאו לחנויות שני אלבומי רוק חשובים במיוחד. גל אפלרויט חוזר לשבוע אחד בשלהי מרץ 1973

תגובות

בשבוע האחרון של חודש מרץ 1973 יצאו לחנויות התקליטים שני אלבומי רוק משובחים במיוחד, אם כי שונים מאוד זה מזה. שתי הלהקות נולדו בערך באותו זמן (שנת 1969), ולשתיהן היה זה אלבום אולפן חמישי במספר. אך כאן הדמיון מסתיים. שתי הלהקות פעלו במקביל, נשמעו שונות מאוד זו מזו ויצרו מוזיקה - כל אחת במימד משלה. שתי הלהקות היו קינג קרימזון, שהוציאה את אלבומה, Larks Tongues In Aspic, ב 23 במרץ, ולד זפלין שהוציאה את אלבומה, Houses Of The Holy, שלושה ימים לאחר מכן (אם כי באיחור של חודשיים, האלבום אמור היה לצאת בחודש ינואר).

» גל נוסטלגי - כל הטורים

בשנת 1972 הייתה להקת לד זפלין בשיאה, להקת הרוק הגדולה בעולם. ארבעת האלבומים של פייג’, פלאנט, ג’ונס ובונהאם הביאו את הרוק הכבד לא רק לקדמת הבמה של המוזיקה הפופולרית, אלא גם לראש מצעדי המכירות, עם להיטים, כמעט המנונים, כמו Stairway To Heaven ו Rock ‘n’ Roll. ההקשרים הטקסטואליים בשירים של זפלין עסקו במיסטיקה פגאנית, סיפורי אגדות (בהשפעת טולקין שכתב את "שר הטבעות") והדוניזם, והמוזיקה שלהם נשענה בעיקר על בלוז אמריקאי עם תיבול של פולק קלטי. כל זה סימל את מה שנקרא, התקופה הראשונה של לד זפלין. Houses Of The Holy מסמל את תקופת האמצע, נקודת הפיווט שבה עוברת לד זפלין תהליך התבגרות, או אם תרצו כניסה לגיל המעבר. פחות מיסטיקה, יותר אהבה וקשר עם העולם האמיתי, כמו Rain Song או את The Ocean עם ההקשרים שבין אהבת הטבע ואהבת האדם. אך יותר מהכל יש באלבום משהו הרבה יותר מפוקס מבחינת העיבודים והעבודה על הצד הטכני.

הגישה של ג’ימי פייג’ וחבריו באלבום הזה הייתה פחות אילתורית ויותר קומפוזיטורית. גם ההשפעות המוזיקליות הפכו למגוונות יותר וכוללות הפעם גם רגאיי – D’yer Mak’er (כשאומרים את זה באנגלית מהר, זה נשמע כמו ג’מאייקה), פסיכאדליה – No Quarter ואפילו קצת פופ מתוזמר – Rain Song. בקיצור, אפשר לומר שלד זפלין לקחה כאן צעד אחורה, או הורידה הילוך מאנרגיות הבלוז והרוק’נ’רול המתפרצות של ראשית הדרך והפכה ללהקת רוק-פופ משובחת. האלבום קצר ביקורות טובות, אך מעריצי הלהקה היו מעט מבולבלים, אם כי לא לגמרי מאוכזבים, עדיין מדובר באלבום רוק משובח במיוחד.

לד זפלין. The Ocean

עוד מתחילת דרכה היתה קינג קרימזון להקה אחרת. שונה לא רק מלד זפלין, אלא מכל הלהקות והמוזיקאים שפעלו בתחילת שנות השבעים. הלהקה שהתחילה את דרכה עם אלבום שהיה אבן הרוזטה של הרוק המתקדם, המשיכה להרחיב את גבולות הז’אנר באלבומים יפים ואקסצנטריים, שהוקלטו בהרכבים מתחלפים, שהונהגו על ידי הגיטריסט המחונן רוברט פריפ. פריפ התייחס לשם קינג קרימזון כאל שם של מסורת ולא שם של להקה מסוימת. "קינג קרימזון זו צורה שבה אנו עושים דברים, עושים מוזיקה" אמר פריפ בראיון שנערך עימו ב 1973.

האלבום החמישי יצא אחרי שפריפ הצליח לגבש הרכב חדש, ולראשונה הרכב מהודק שתיפקד ככזה לא רק במהלך הקלטות האלבום, אלא גם בהופעות המצוינות שנערכו באותה תקופה. בבסיס היצירה המוזיקלית של ההרכב עמד האילתור החופשי, והיה בהם משהו שהזכיר את יחסי הגומלין שבין נגני ג’אז. זו בדיוק הסיבה שבגללה עזב המתופף הנפלא ביל ברופורד את להקת יס, שבה היה חבר, והצטרף לקינג קרימזון. "הלהקה הזו נמצאת בקצה השני של הספקטרום" אמר ברופורד, לכן עזב את יס כשהיא בשיאה ובדרך לסיבוב הופעות מאוד מוצלח בארצות הברית. פריפ צירף גם את הבסיסט והזמר ג’ון ווטון, מלהקת משפחה, את הכנר דיויד קרוס, ונגן כלי הקשה מוזר וקיצוני בשם ג’יימי מויר. "בעצם, ג’יימי מרחף לו מעל המוזיקה בעוד אני וג’ון מקבעים אותה לאדמה" אמר ברופורד, ותיאר בכך את המוזיקה המוזרה ומיוחדת של Larks Tongues In Aspic.

האלבום הזה הוא שילוב מנצח בין חופש מוזיקלי כמעט טוטלי ובין כתיבת שירים ברמה גבוהה מאוד. שירים כמו Book Of Saturday ו Exiles הם מהיפים ברפרטואר של קרימזון וביחד עם Easy Money וההקשרים הברורים שלו לבלוז ולרוק הם הצד הנגיש של האלבום. שלושת הקטעים האחרים מאזנים אותו לכיוון הניסיוני והמאתגר יותר ומצליחים להביא את האלבום המופלא הזה לקו המשווה. ההרכב הזה (פחות או יותר)המשיך והוציא עוד שני אלבומים אדירים עד שפריפ פירק את החבילה בסוף 1974.

שני אלבומים, שתי להקות, שתי תפיסות שונות, המון יצירתיות ועומק מוזיקלי, וכל זה בשבוע אחד בשלהי מרץ 1973. הלוואי עלינו גם היום.

*#