אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גל נוסטלגי: 40 שנה לבכורה של טום וויטס

טום וויטס לא היה בלוזיסט, לא היה פולקיסט, לא היה ג’אזיסט וגם לא היה זמר פופ שמרני, אבל איכשהו הוא הצליח להיות כולם יחד. גל אפלרויט חוזר לאלבום הבכורה שחוגג 40 שנה

תגובות

בתחילת מרץ 1973 יצא אלבום הבכורה הצנוע והיפה של טום וויטס, Closing Time, והשיק את הקריירה המופלאה שלו. האישיות המוזיקלית המיוחדת של וויטס הלכה ונבנתה לאורך שנות השבעים עד שהתפרצה, בתחילת שנות השמונים, באלבומים האדירים Swordfishtrombones ו-Rain Dogs, אך ההתחלה, כאמור,הייתה צנועה יותר.» מופע מחווה ל-Closing Time באוזןברהתקופה שבה יצא האלבום היא תקופת הפריחה של סינגר-סונגרייטרס כמו ג’יימס טיילור, רנדי ניומן, ניל יאנג ודומיהם. הצליל השלט היה זה של הרוק הרך בסגנון קרוסבי, סטילז ונאש. וויטס הושפע רבות מאמנים אלה, אך הדי.אנ.איי. המוזיקלי שלו כלל גם אהבה גדולה לפרנק סינטרה, לג’אז ולקורטוב אוונגארד מבית היוצר של פרנק זאפה וקפטן ביפהארט. הוא הופיע מדי פעם במועדון פולק קטן בלוס אנג’לס ואסף מספיק חומר להקלטת אלבום, אותו הוא ניגן למפיק בחברת אלקטרה בשם ג’רי יאסטר. המפגש נערך בביתו של המפיק, שהתאהב בחומר מיד. היה משהו שונה בוויטס. "היה לו שיער ארוך ומראה זרוק, אך ברגע ששמעת אותו מדבר או שר, משהו לא הסתדר", סיפר יאסטר. "זה היה מוזר, לא היה לי מושג בן כמה הוא, למרות שהייתי בטוח שהוא צעיר ממני. זה נראה שהוא פליט מדור הביט של שנות החמישים". גל נוסטלגי» מה הפך את נינה סימון לדיווה עולמית?» יצירת המופת שפספסתם כששמעתם נירוונה» ג'ון מרטין הולך על אוויר מוצק» סילבסטר חלומי עם פישהיה ברור שצריך למצוא נגנים עם רגישות מסוימת לבצע את השירים, והם לוקטו מאוסף נגני האולפן שעבדו בתחום. רובם עבדו עם זמרים מוכרים פחות או יותר, ולחלקם אף היה ניסיון בנגינת ג’אז. בעשרה ימים מהנים במיוחד, באביב 1972, הוקלטו 12 שירי האלבום. אולפני "סאנסט סאונד" בהוליווד נשכרו לשם כך. אלו אותם אולפנים בהם סיימו חברי הרולינג סטונז את אלבומם Exile On Main Street אותו אהב וויטס במיוחד.נגינה חובבנית שמוסיפה קסם. Ol’ 55:  טום וויטס לא היה בלוזיסט, לא היה פולקיסט, לא היה ג’אזיסט וגם לא היה זמר פופ שמרני, אבל איכשהו הוא הצליח להיות כולם יחד. עם קול מחוספס ומעט נחבא אל הכלים הוא נשמע שונה מכל הזמרים האחרים. הביטחון שלו בעצמו, ובאיך שהמוזיקה שלו צריכה להישמע התגבר במהלך עשרת ימי ההקלטות, ואפשר אפילו לשמוע את זה קצת. וויטס סופר בהיסוס ובשקט one two three four והשיר המוכר ביותר באלבום Ol’ 55 מתחיל. יש תחושה כמעט חובבנית בנגינה, דבר שמוסיף הרבה לקסם שנוצר בשיר, בעיקר בתחושת הקצב שנסחב לו לאיטו. מכיוון ששירי האלבום הוקלטו לפי הסדר, אפשר להרגיש בבירור את ההבדל בין הקטע הראשון לאחרון, בעיקר ברמת הביטחון של וויטס עצמו. הקטע האחרון, קטע הנושא האינסטרומנטלי, הוא יהלום לא מלוטש, ולמרות שנגן הקונטרבס הוקפץ ממסיבת ברבקיו ישר לאולפן ביום שבת אחה"צ, בלי הכנה מראש, התוצאה קרובה לשלמות. וויטס היה בשיא הריכוז באותו יום, וכל הנגנים הצטערו כשזמן ההקלטה נגמר, פשוט כי רצו להמשיך עוד ועוד.

כל הרצועות באלבום הזה יפות, ללא יוצא מן הכלל. אפילו שירים בנאליים כמו I Hope I Don’t Fall In Love With You או Rosie מצליחים לעשות לך הרבה טוב בתור מאזין, בעיקר בזכות הנוכחות המעט משונה של וויטס. השיר היפה ביותר באלבום, Martha, הוא דוגמה טובה מאוד לפרסונה המיוחדת שלו, כשבמקום לכתוב שיר אהבה רגיל הוא כותב סיפור על זקן שנזכר באהבתו הלא מושגת מלפני ארבעים שנה ומנסה להתקשר אליה בטלפון. בילדותו נהג וויטס לשבת הרבה במפגשים של אביו עם חבריו, מכיוון שמצא בשיחות שלהם עניין, ונראה שזו אחת ההשפעות החשובות על כתיבת השיר.סיפור על זקן שנזכר באהבתו הלא מושגת. Martha:  כלי המיתר, שהוקלטו בנפרד, היו רעיון של ג’רי יאסטר. הרעיון התקבל בקרירות מסוימת מצידו של וויטס, אך לאחר ששמע את התוצאה הסכים להוסיף אותם בחלק מהשירים. רביעית כלי קשת שנוסתה באחד השירים, הורדה מהמיקס הסופי לבקשתו. בסופו של דבר היה וויטס מרוצה מהאלבום, אך ברוב המקרים, המבקרים לא ידעו איך להתייחס אליו. אחד המבקרים כתב כי "קולו נשמע מלא ברחמים עצמיים והמוזיקה שהוא כותב נשמעת כמו מוזיקת הירגעות", אחר תהה לגבי אמינותו של וויטס: "האם הוא עובד עלינו? או שהוא באמת?". אם נודה על האמת, גם וייטס עצמו לא היה בטוח איך הוא רוצה להישמע. הניצנים של מה שנשמע ממנו בשנים הבאות נמצאים בשירים כמו Martha עם העיבוד היפיפה לכלי מיתר או Closing Time הג’אזי והלילי, אך גם בשיר Midnight Lullaby שבו מצטט וויטס משירי ערש מוכרים, דברים שעשה לאורך כל הקריירה שלו (השפעות של שירי עם כמעט טפשיים).

וויטס היה קול חדש ורענן בשנות השבעים, הרבה בגלל הפרשנות שלו למוזיקה האמריקאית לדורותיה. הוא הטמיע לתוכו את כל מה ששמע, בישל את זה ויצר תבשיל קדירה חם שממשיך לבעבע עדיין, אחרי ארבעים שנה. המרכיבים הראשונים שלו נמצאים כאן ב Closing Time.» ביום חמישי ה-14.3.13 יתקיים באוזןבר מופע מחווה מיוחד לאלבומו של טום וייטס "Closing Time" במלאות 40 שנה ליציאתו. בין המשתתפים: צביקה פורס, תמר אייזנמן, רותם בר אור (סולן להקת The Angelcy), עמוס צימרמן, ארנון נאור (סאן טיילור) ועוד.

*#