אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצת אחרת: מאירה אשר נשארת בשוליים

מאז הניינטיז מאירה אשר שרה ורוקדת על התעללות בילדים והכיבוש. אולי בגלל זה לא שמעתם עליה? ראיון לקראת הקאמבק המקומי

תגובות

לדבר עם מאירה אשר זה ממש כמו לשמוע את המוזיקה שלה. היא מלאה ברפרנסים לים אמנויות ותרבויות אחרות, ומשאירה אותך דרוך כל הזמן לקראת הדבר הבא. היא עונה כנראה במדויק להגדרה הבנאלית של אחת המוזיקאיות הכי מעניינות שאתם לא מכירים – אלה שכן מכירים הופתעו וצהלו לגלות שאחרי שהות ממושכת בהולנד, אשר תופיע הערב (ה’ 8.3) לצד ערן זקס ויוני סילבר באוזן בר. אחרי קריירה קצרה, משונה ומטושטשת, שכללה – מעבר לזכייה בפרסי מחול וכוריאוגרפיה שונים – שחרור אלבום מופרע באנגלית עם טקסטים קיצוניים ומוזיקה שהיא רוק פלוס אורנמנטים אחת לכמה שנים, אשר עזבה את הארץ. היא חזרה בסוף 2011, אז התיישבה בגליל עם בן זוגה וילדיה. בעולם שבו מוזיקאים מעלים לאינסטגרם תמונות של ארוחת הצהריים שלהם, אשר שומרת על המסתורין שלה בעקשנות. חיפוש אינפורמציה לגביה ברחבי הרשת מסתמן כעניין לא פשוט, כשאפילו הערך שנכתב עליה בוויקיפדיה, לטענתה, מלא אי דיוקים. “יש שם אינפורמציה לא נכונה”, היא אומרת, “ויש גבול לטעויות, אז תיקנתי שם רק את המידע לגבי הפרויקטים שלי”.הפרויקט הכי טרי הוא זה שהקליטה בינואר האחרון עם הקולגה ז’אן קלוד ג’ונס, שאמור להפוך בעתיד הקרוב לאלבום. “זה חלק מפרויקט שלו שמתבסס על מעטפת העצבים בגוף”, היא מסבירה, “לז’אן קלוד יש טרשת נפוצה, והוא עובד על כל מיני טכנולוגיות שיכולות לתרגם תנועה של מולקולות לסאונד. על בסיס הסאונד הזה אנחנו מופיעים. זה מעניין מאוד”."נסעתי ולא התכוונתי לחזור". מתוך אלבומה השני:

לא התכוונתי לחזור אשר, 49, רקדנית ומוזיקאית, היא אדם של קצב. כילדה למדה מוזיקה קלאסית, ומשם המשיכה לנגן על כלי הקשה ולהתעמק בעיקר במוזיקה הודית ואפריקאית. המחקר שלה הוביל אותה בגיל 19 להודו, ללמוד לנגן על טאבלות, וללמוד מוזיקה הודית קלאסית בכלל. במקביל החלה לרקוד מחול אפריקאי. בתחילת שנות ה־90 כבר זכתה בפרס בפסטיבל גוונים במחול על יצירתה “חדיר 2”. “באותה תקופה, כשהסתכלתי קדימה וחשבתי איך להמשיך, החלטתי להתמקד במוזיקה”, היא אומרת, “פשוט כי לא היה מספיק זמן לעשות את הכל”.  ב־1994 שיחררה אשר את אלבום הבכורה שלה “Dissected” (מבותרת), שמשלב רוק עם מוטיבים של מה שנהוג לקרוא לו “מוזיקת עולם”. הערבוב בין הז’אנרים, ההגשה הווקאלית הייחודית שלה - שכוללת שימוש בשפות שונות, ולפעמים גם ג’יבריש - בשילוב עם נושאי הטקסטים הקשוחים, ובהם גילוי עריות, התעללות בילדים והכיבוש, הפכו אותו לאלבום קאלט בקהילת המוזיקה האלטרנטיבית בעיר. אחד השירים באלבום, "אבא בא", הולך ככה: "אם אבא אומר/ אמא לא מסתכלת/ אמא לא רואה/ הפצע בבטן הקטנה ניתז על המיטה/ בובה לא בובה מזוינת/ אבא קיבל במתנה/ נומי לא נומי/ ילדה קטנה". שיר אחר באלבום, "תן סלאם", מתריס לעומת המצב הפוליטי בארץ: "למה כמה סלאם עולה/ קילו א א אדמה/ לקילו דם אדם/ דם אדם/ למה כמה סלאם עולה/ סלאם עולה/ אני אני קונה". על עטיפת האלבום, בשחור־לבן, מופיעה אשר קירחת, מביטה במצלמה בזוג עיניים גדולות וחודרות. כשמדברים על האלבום הראשון שלך, תמיד עולים התארים “פרובוקטיבית” ו”אמיצה”. “זה לא עניין של אומץ. אני לא חושבת שאלה דברים קשים בכלל. אני מתעסקת במה שקורה סביבי, ומעבדת אותו למוזיקה. מוזיקה מסורתית מאוד מלמדת אותך להתייחס למה שקורה סביבך. אף פעם לא ראיתי דרך אחרת לעבוד: אני מגיבה למה שקורה ומביאה את זה לידיעת הציבור”.את שרה בחי"ת ובעי"ן. זה בא מהבית?“אני מצד אחד בולגרייה ומצד שני מזרח אירופית, מלטביה ואוקראינה. לא צריך שורשים מסוג מסוים כדי להגות את השפה נכון. אני לא מדברת ככה, אבל עכשיו אני לומדת ערבית בגליל ומשתדלת להגות את השפה כמו שצריך. האשכנזים מחקו כאן הכל. אם אתה עובד עם שפה, למה לא להשתמש בכל המצלול שלה?”.בראיון באתר קפה גיברלטר ריף כהן אמרה שבעיניה את היחידה שעשתה תרבות ישראלית אמיתית באלבום הראשון שלה, ושזו בושה שלא מכירים את זה פה. את מסכימה?“אני חושבת שאנשים כן מכירים את האלבום הראשון, אבל אי אפשר לצפות מאנשים ששומעים מוזיקת מיינסטרים לשמוע את זה. מי שצריך להכיר את זה, מכיר. גם לא הייתי בארץ, והאלבומים שבאו אחר כך לא שווקו, אז אנשים מדברים עד היום על האלבום הראשון. תרבות ישראלית אמיתית? זה משהו ערטילאי”, היא צוחקת, “אני מסתכלת מהחלון של הבית שלי, בונים לידנו בית, והפועלים הם מדיר חנא. כל הגליל נבנה על ידי אותם אנשים שלקחו מהם את האדמות. אולי זו תרבות ישראלית”.את האלבום השני הקלטת כבר באירופה. עזבת מתוך כעס על זה שאין כאן מקום לאמנות שלך, או שרצית להתפתח כאמנית בחו”ל?“זה שילוב. מצד אחד לא היה לאן למשוך כאן יותר, מצד שני היה לי חוזה עם חברת תקליטים בבלגיה, אז נסעתי להקליט אותו. האלבום השני התעסק בעיקר בכיבוש. כתבתי אותו בארץ ונסעתי להקליט אותו בחו”ל. כשנסעתי לא התכוונתי לחזור. קיבלתי ויזת אמן ויצאתי לאנגליה, ומשם המשכתי להתגלגל באירופה”.הפכה להיות קאלט בקרב הקהילה האלטרנטיבית. מתוך אלבומה הראשון:שוליים בכל מקום אשר התגלגלה בין ערים אירופיות שונות עד שהתמקמה בהולנד ב־1999, השנה שבה הוציאה את אלבומה השני “Spears Into Hooks”. “אנשים לא נחשפו לחומרים הניסיוניים מהאלבומים הבאים שלי”, היא אומרת, “עיקר העיסוק שלי היה במוזיקה אלקטרו אקוסטית ובקול. זה התחיל עם הרבה אינדסטריאל, ואחר כך עבר לדברים אישיים לחלוטין”. בהולנד שיחררה כמה וכמה אלבומים, והאחרון שבהם, “One Blanket Lost”, יצא לאור ב־2011.במקביל הקימה אשר עמותה בהאג שנועדה לגייס כספים ולהפיק פרויקטים לטובת מטרות חברתיות שונות. בתמיכת העמותה עבדה על פרויקט גדול בשם “Face_WSLOT”, שניסה לסייע לנשים מליבריה ומסיירה לאון שלחמו כילדות בצבא גרילה. במסגרת הפרויקט נסעה אשר לאפריקה, הפיקה ספר, אלבום, סרט תיעודי ותערוכה בנושא. בנוסף הקימה קרן שמחלקת מלגות לימודים לנשים.מה ההבדל בין חיים של אמן באירופה ובארץ?“יש באירופה הרבה מקורות לגיוס כספים, למרות שהבנתי שזה השתפר לאחרונה גם בארץ. התחום האקספרימנטלי זה שוליים בכל מקום, גם באירופה. שם יש פשוט יותר קהל. אבל באופן כללי זה תמיד מצומצם. לא משנה אם בקהל יש 20 איש – אנשים לא באים לנגן בשביל קהל, אלא כי זה מה שהם אמורים לעשות. כאן פשוט עושים מזה יותר עניין”.לא קשה יותר להיות אמן אלטרנטיבי בארץ?“אפשר להגיד שמוזיקה אלטרנטיבית היא מוזיקה בת זמננו, ויש לה מקום ברור מאוד בסקאלת הז’אנרים. היום מוזיקה אלטרנטיבית זה די פופולרי. אבל אני לא אוהבת הגדרות. אם אוהבים להאזין לך, מה זה חשוב באיזה ז’אנר אתה? אם אני אעשה מחר קאברים למייק ברנט, אותו קהל שעוקב אחרי יבוא. אנחנו לא מקשיבים לז’אנרים, אלא ליוצרים”.ומה בעצם החזיר אותך לכאן עכשיו, אחרי יותר מעשור בחו”ל?“יש לי משפחה עם ילדים קטנים, ובהולנד יש מזג אוויר שלא נעים להימצא בו. אתה בא עם הרוח המזרחית שלך, עם ההבנה שילדים אוהבים להסתובב בחוץ, ולהיות במקום כמו הולנד זו לא חוויה טובה. בשבילי לפחות. יש אמנים שיעשו הכל כדי לגור בעיר וליצור מתוך חוויה אורבנית, אבל אני הבטחתי לעצמי שאגור בכפר. אני גם באה מפה. הנושאים שאני מחוברת אליהם נמצאים כאן, אני מכירה את החומר האנושי והחברתי. זו השפה המיידית שלי”.

*#