האם פסטיבל פלאגפסט הוא תחליף ראוי ללולהפלוזה?

קהל חובבי המוזיקה הישראלי צריך פסטיבל בינלאומי טוב בשביל להרגיש שגם אנחנו חברים שווי זכויות בקרב הקהל העולמי. האם פסטיבל פלאגפסט על מחירו היקר ומפיקיו הלא יציבים באמת יכול לספק את הסחורה? איל פדר עם השאלות

איל פדר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איל פדר, עכבר העיר

"פאק יה! איזו הופעה מעולה!", צעק הבריטי השיכור והעירום למחצה שעמד לידי, בדיוק כשהבלק קיז סיימו את הופעתם בפסטיבל רוק אן סיין בפריז, ובכך סיכם בדיוק את התחושות שלי. עמדתי שם, בין אלפי אנשים מחויכים בתלבושות מגוונות, והייתי באקסטזה מהחוויה שמסביבי. פסטיבל. ברגע שהאדרנלין שקע קצת, מצאתי את עצמי שואל שאלה שמטרידה ישראלים רבים בסיטואציות דומות - למה שזה לא יקרה בארץ? עכשיו ייתכן וזה הולך להשתנות. חברת Plug Productions הודיעה על פסטיבל מוזיקה חדש של שלושה ימים באיזור ים המלח, עם ליינאפ שכולל כמה שמות מסקרנים מאוד מהסצינה העולמית והמקומית.» אזיליה בנקס, CSS ואחרים מגיעים לישראל» פסטיבל פלאגפסט - כל הפרטיםפסטיבלי מוזיקה תופסים מקום מכובד מאוד בתרבות המוזיקה המודרנית. אותו זמן ומקום מוגדר, שכמו במגע קסם מצליח לייצר חוויה שגדולה מסכום חלקיה, נמצא כבר שנים במרכז תעשיית המוזיקה. מפסטיבל וודסטוק האיקוני ועד ימינו, ביססו עצמם שורה של פסטיבלים נחשבים ברחבי העולם כמכתיבי הטרנדים והאיכות בסגנונות שונים. שמות כמו קואצ'לה, פרימוורה וטומורואולנד הפכו לשם חובה ברזומה של אמנים גדולים בז'אנרים שונים, והתהליך הזה רק הולך ומעמיק ככל שנמשכים השינויים הכלכליים בצריכת המוזיקה.בעוד שפסטיבלים ברחבי העולם גדלים ומתחזקים, הקהל המקומי בישראל לא זכה עד כה להשתתף בחגיגה גלובלית שכזאת במרחק אוטובוס מהבית. נכון, אמנם קצב הגעת האמנים הזרים לארץ התגבר, ומפיקים כמו נרנג'ה ודומיו אפילו דואגים להביא לכאן קולות רלוונטים ולא רק דינוזאורים, אבל "פסטיבל" אמיתי, כזה שמצליח לייצר חוויה שגדולה מסך האמנים המשתתפים בו, טרם זכינו לחוות. השיח בנושא מתגלגל כבר תקופה בקרב חובבי מוזיקה מקומיים, ומסתיים, בדרך כלל בשיחות סלון, בהסברים "לוגיים" למה זה לא יקרה – הפוליטיקה (יחרימו אותו בעולם), הלוגיסטיקה (סיבוב ההופעות בכלל לא עובר פה), וכדו'.נווה מדבר מוזיקלי. כפר נוקדים (צילום: יח"צ) יש אמנם יוצא דופן אחד – אינדינגב (וגם אחיו הקטנים יערות מנשה ואחרים). אני מעריץ אינדינגב אדוק, וברמה האישית, אני חושב שהפורמט שלו "נכון" הרבה יותר מהפסטיבל המדובר, אבל אני מרגיש שאלו שני אירועים שונים בתכלית. האינדינגב הוא במהותו קטן, משפחתי, קהילתי, מחבק – ואילו פסטיבל גדול עם ניחוח של חו"ל הוא בדיוק ההיפך. כמו ההבדל בין בר שכונתי למקום הכי "קול" בעיר. זה לאו דווקא שהאחרון יותר טוב, אבל יש משהו גדול, מרגש וייחודי באירוע כזה, ובעיקר – יש בו את תחושת החדשנות של משהו שטרם ראינו. קהל חובבי המוזיקה הישראלי צריך פסטיבל בינלאומי טוב בשביל להרגיש שגם אנחנו חברים שווי זכויות בקרב הקהל העולמי, ושהערצתנו למוזיקה השלטת בעולם אינה נופלת מזו של ידידינו בברוקלין, לונדון, סידני או סאו פאולו. שיש לנו הזכות להתנתק לשלושה ימים ולצלול לתוך המוזיקה שאנחנו אוהבים בחוויה הוליסטית. להרגיש שגם אנחנו "נורמליים".לכמה רגעים היה נדמה שהצורך הזה עומד להיות מסופק עם לולהפולוזה ישראל, שהפציע לחיינו בקול תרועה רמה, הבטיח להביא את הטופ של המוזיקה העולמית ברכבת אווירית לארץ, ונעלם בשקט מחריש. למרות החשדנות שליוותה את המיזם הזה מתחילתו, אני מרגיש שהאכזבה מביטולו שונה מעוד אמן שמוותר מסיבה פוליטית כזאת או אחרת. כמו הפסטיבל עצמו, היא גדולה ומשמעותית יותר.ליינאפ מתוכנן אך לא מלא. פלאגפסט:עכשיו אנחנו מקבלים הזדמנות שנייה, ושונה מאוד – פסטיבל פלאגפסט עליו הוכרז אתמול. עם תוכנית הכוללת שלושה ימים של מוזיקה מהארץ ומחו"ל, שלוש במות, ותפאורה מדברית ייחודית, הפסטיבל הזה, אם יצא לפועל, צפוי להיות אחד הדברים הגדולים והמרגשים שקרו בסצנת המוזיקה המקומית. בצד התוכני, שמות כמו צ'ק צ'ק צ'ק (!!!), אזליה בנקס, ו-CSS, פלוס תמיכה מקומית של טייגר לאב, עדי אולמנסקי ואחרים, מעידים שהליינאפ המתוכנן הוא תוצר של מחשבה מעמיקה, תכנון, יצירתיות ובחירת שמות עדכניים ועכשוויים לרוב, וזה ראוי לציון. לעיתים קרובות מדי הסצנה המקומית נמצאת בפיגור תוכני אחרי טעמו של הקהל, והאמירה שבתוכנייה יצירתית כזאת היא חשובה.עם זאת, אני חושב שעוד מוקדם לשמוח. למה? משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה, כמו תמיד, היא כסף. שלושת הימים במדבר יחייבו את המעריצים להיפרד מ-700 שקלים, לפני הוצאות דלק אוכל וכדו'. אמנם המחיר הגיוני אל מול העלויות של אירוע מהסוג הזה, ובמציאות שבה הופעת חו"ל סטנדרטית עולה 200-400 שקלים, אבל האם להקות שבסך הכל די אנונימיות בציבור הרחב בארץ יצליחו למשוך מספיק קהל שמוכן לשלם סכום כזה למדבר לשלושה ימים? ויותר מכך – האם זה באמת שווה את זה? בעוד חלק מהשמות מרגשים ומרשימים (CSS, !!!), וחלק אחר מסקרנים מאוד (Tinariwen) יש ביניהם גם שמות שכבר היו בארץ (ג'ון טלאבוט, 2manydjs), ואחרים שלא בדיוק בשיאם (לי סקרץ' פרי), כך שהחבילה כולה, למרות המחשבה שהושקעה בה, היא לאו דווקא "ייחודית" לאירוע.אם נישאר בתחום הליינאפ, קל לשים לב שהתכנייה עוד רחוקה משלמותה. כמות האמנים שפורסמה עד כה מספיקה ליום-יום וחצי מ-ק-ס-י-מ-ו-ם. איזה שמות יוסיפו המפיקים בשביל למלא שלושה ימים? האם יצטרפו עוד הרכבים מחו"ל? שמות גדולים מהארץ? ואם לא – האם התוכנית הנוכחית שווה פרידה מכמעט רבע משכורת חודשית? לא שאלה פשוטה.כל מדינה צריכה פסטיבל. טי אין דה פארק, סקוטלנד (צילום: יח"צ, אדם אלי) הסיבה השנייה היא שגם כאן, כמו בכל אירוע גדול המתוכנן בארץ, השאלה "האם זה יקרה" תישאר כנראה תלויה ועמדת לאורך החודשיים שעד התאריך המיוחל. האם הלהקות ייכנעו ללחץ הפוליטי? מה יקרה אם תהיה החמרה במצב הבטחוני וכו'. במקרה הזה מצטרף עוד נתון למשוואה. Plug Productions, החברה שמפיקה את הפסטיבל (הקרוי על שמה) היא אותה חברה שהייתה אחראית על לא-להפולוזה ישראל. אחרי ההבטחות שלא מומשו בפעם הקודמת, למה שנאמין להם עוד פעם? כל הסיבות הללו עלולות להביא להתקדמות איטית במכירת הכרטיסים, שבתורה תכניס את ההפקה ללחץ, ועשויה להגביר את החשש לביטולים ושינויים. אבל אחרי כל זה, בשורה התחתונה, אני מתרגש. אולי זה הרומנטיקן שבי, ואולי זה באמת אותו "קסם פסטיבלים" חמקמק שהזכרתי, אבל כשאני קורא את התכנית לפלאגפסט - הליינאפ, המתחמים השונים, המיקום וכו' אני מתמלא ציפייה. כולי תקווה שהאירוע הזה יצליח, אולי לראשונה בהיסטוריה המוזיקלית של ישראל, ליצור חווית מוזיקה בקנה מידה בינלאומי שתצליח לכמה רגעים להיות באמת גדולה מהחיים. אני הולך לנסות לתת לזה את הצ'אנס, ואני מקווה ש-Plug Productions  לא יאכזבו אותנו שוב, כי יהיה להם קשה מאוד לקבל הזדמנות נוספת. אז נתראה עוד חודשיים בכפר הנוקדים? אני אהיה זה שצועק "פאק יה" בשורה מאחוריכם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ