שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שמוליק קראוס: האיש שהמציא את הפופ הישראלי

למרות אישיותו הבעייתית, קראוס ראוי לפחות לשני תארים חשובים – אבי הפופ המקומי, ואחד ממעצבי הסאונד שלו. מימי החלונות הגבוהים, דרך "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" ועד אלבומו האחרון, סער גמזו משרטט את דיוקנו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סער גמזו, עכבר העיר

הזמר-יוצר-מלחין שמוליק קראוס הלך אמש (א') לעולמו. הוא השאיר אחריו גוף יצירה מרתק, וסיפור חיים מרתק עוד יותר. קראוס אחראי לכמה מנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית בכלל והפופ הישראלי בפרט. הבחור המאניה דיפרסיבי, שהתגלגל למוזיקה בדרך מקרה, היה לאורך חייו ויצירתו שנוי במחלוקת ומקור לסיפורים. חלקם עסיסיים, אחרים ממש מחרידים. האלמנט הבולט ביותר בשיח על קראוס היה, בהתאם לאישיותו – הדו-קוטביות. מחד גיסא, יוצר מחונן ועדין, אך חסר הכשרה מקצועית, שהנפיק מבין ידיו רגעי קסם כמו "אינך יכולה" או "ימי ראשית הקיץ". מאידך גיסא, טיפוס גבולי והתמכרותי שפגע בעצמו ובקרובים לו דרך שימוש מוגזם בסמים ובאלכוהול. הקונטרוברסליות הזו של קראוס, והמתח בין הקטבים שלה הוא הסיפור הטרגי של היוצר המחונן הזה.» השירים האהובים של שמוליק קראוס» גלגל מסתובב: רגעי החסד של שמוליק קראוסאגדות אורבניות רבות ושמועות לא מבוססות יצרו במהלך השנים הילה כמעט מסתורית סביב קראוס. הבחור עב הגבינים עם המבט החודר פירק במו ידיו האלימות את התא המשפחתי שלו, פגע בחבריו וכמעט בכל סיטואציה חשובה בעט בדלי. את אשתו ושותפתו ליצירה, ג'וזי כץ, הוא הכה עד שהתרחקה ממנו לצד השני של העולם. את חבריו הוא איבד בשל ההתמכרויות וחוסר היציבות שלו. אפילו מול שלטון החוק הוא הרים אצבע משולשת ואיים על פקידי מדינה בנשק חם, כאשר באו לעצור אותו. מקורבים רבים לקראוס מספרים שתהליך היצירה הוא זה שמוציא ממנו את השד – בכל פעם שהוא מעורב בעשייה אמנותית, מגיעה התפרקות פיזית ומנטלית, שפוגמת בטעמה של ההצלחה. את רגעי החסד שלאחר מותו אפשר לנקות מההאשמות וסיפורי זוועה, ולספר בהם על תרומתו למוזיקה ולתרבות הישראלית. בעיניי, קראוס ראוי לפחות לשני תארים חשובים – אבי הפופ המקומי, ואחד ממעצבי הסאונד הישראלי.לשיר על התנ"ך, אבל עם קריצה. "יחזקאל":באשר לפופ הישראלי – זה לא היה קיים עד שהגיעו החלונות הגבוהים. המוזיקה הישראלית הפופולרית הייתה שירי להקות צבאיות עם גוון רוסי ואופי לאומי. כאשר קראוס ואשתו חברו לאריק איינשטיין, נפתח פרק חדש במוזיקה המקומית. השפעות רכות יותר מאירופה וארצות הברית בלטו במוזיקה שלהם, הם זנחו את הפאתוס והאתוס הציוניים לטובת עיסוק בנושאים אישיים ואוניברסאליים יותר. את האהוב מסיירת חרוב החליף חייל של שוקולד, ואת קטיושה החליפה הבובה זהבה. הפתיחות למערב והרגישות היצירתית של החברים בלהקה הציגו לקהל הישראלי מוצר חדש לחלוטין שטרם הכיר – פופ. ערכי העבודה, הלחימה והציונות כבר לא היו הנושא המרכזי על סדר היום, מעכשיו אפשר לדבר גם על נושאים פרוזאיים כמו אהבה וזוגיות, ולקרוץ כשדנים בדמויות מהתנ"ך. לא חייבים להיות רציניים ותהומיים. על הגישה הזו אחראי קראוס. בעזרת לחנים אווריריים ומלודיים הוא ייבא לישראל את תרבות הפופ. עם אלבום אחד בלבד, ובקושי שנתיים של פעילות, אפשר היה לפטור את הלהקה כגימיק זמני ותו לא. אבל המשקל הסגולי של הלהקה היה גדול בהרבה ממשקלו של האלבום. הם הוזמנו להופיע איתו בעולם, השירים תורגמו לשפות נוספות, והלחן שחיבר קראוס למילותיה של רחל ("זמר נוגה") הפך לאהוב והמוכר ביותר ב-60 שנותיה הראשונות של ישראל. למרות מרחק הזמן, הרדיו עדיין משמיע את החלונות הגבוהים ואמנים חוזרים ומבצעים מחדש את השירים שלהם, מעניקים להם פרשנות חדשה וחושפים את הפשטות והיופי בעבודה של קראוס.אחרי הפירוק של החלונות הגבוהים קראוס פתח בקריירת סולו. עכשיו, ללא ההרמוניות הקסומות שלו עם כץ ואיינשטיין, הוא גילה בעצמו צד מחוספס יותר. את מארגי הקולות השמימיים החליפו גיטרות, והפינות הרכות שויפו בעזרת גיטרות חשמליות. קראוס, שלא למד מוזיקה בצורה מסודרת, התחיל להתנסות ולעצב לעצמו סאונד ייחודי. הציניות שלו, העוקצנות, הסירוב ליישר קו והחספוס בלטו מאד באלבום "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל". האלבום, שנכתב כולו בין כתלי הכלא, הוקלט במשך שעתיים בחופשה שקיבל קראוס. לצד שירי שטות כמו "שישי חם" (משחק מילים על המילה "חשיש"), יש באלבום גם קטעים מורכבים וציניים כמו "קראוז צינוק", שמספר על החיים של קראוס בכלא. הצד המחוספס יוצא החוצה. "שישי חם":המרחק בין האלבום הזה לבין האלבום של החלונות הגבוהים הפך להיות התחום המוזיקלי שבו פעל קראוס. הוא שמע רוקנרול בריטי ואמריקאי, העביר אותו דרך פילטרים אישיים, ריכך אותו במעט, העניק לו טאץ' מקומי, והגיש אותו לקהל הישראלי. בחיפוש שלו אחרי האמת האמנותית שלו הוא שרטט את קו ההתפתחות של הסאונד המקומי. הוא הלחין שירים על זמניים לקנונים של המוזיקה הישראלית – בין היתר, את "כשאת בוכה את לא יפה" לאריק איינשטיין, ואת "זה קורה" לאריק לביא. בשני השירים האלו אפשר לזהות את הכישרון שלו לעצב סאונד ייחודי ומקומי. לא מדובר רק בכישרון מוזיקלי, אלא גם ביכולת נדירה לתרגם הלך רוח ציבורי לסגנון מוזיקלי.מצבו הנפשי הבעייתי היה שם לאורך כל הדרך כדי לפגוע בקריירה שלו. למרות שנות הפעילות הרבות שלו, לקראוס רק שישה אלבומי סולו. בארבעת הראשונים ניתן למצוא להיטים רבים, ולעומתם האחרונים יצרו עניין מועט ונכשלו מסחרית. אלבומו האחרון, "יום רודף יום", זכה לביקורות מהללות, ואף הפך לסרט שביימה יסמין הדס ליפשיץ. זוהי למעשה שירת הברבור המקצועית של קראוס, שמציגה גם את הצד הויזואלי של התהליך היצירתי. קראוס נכנס להקלטות רגוע, אבל במהלך העבודה המחלה התפרצה והוא שוב התאשפז ב"אברבנאל". מה שנותר להדהד הוא שיר הנושא ומילותיו הנבואיות: "ואין למי לחכות /נשברו כל הכלים /וכל המילים ריקות /וכל המעשים תפלים /והשמש הולך ובא /והרוח בך לא קמה /אם אינך מצפה לתשובה /אז למה תשאל למה?"שירת הברבור המקצועית של קראוס. "יום רודף יום":

הזמן מאז ששוחררו האלבומים האלו הוא המבחן האמיתי של קראוס, ובמבחן זה הוא עמד בהצטיינות. למרות שנים של שתיקה יצירתית, למרות מצבו הקשה, למרות האישיות הבעייתית, השירים שלו לא נעלמו לתהום הנשייה של המוזיקה. הם חיים וקיימים, משמשים מקור השראה לעשרות יוצרים בני זמננו, מחזקים את מעמדם כקלאסיקה בכל השמעה ומעניקים לקראוס את התארים המגיעים לו באמת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ