שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לאלתר בקבוצה: ג'ירפות חוזרים עם אלבום חדש

לקראת השקת האלבום הרביעי של ג'ירפות, "צריך לסגור הכל", גלעד כהנא חוזר לרגעים שבהם ארבעה חברים תפסו מרחק מנשים עצבניות והתחברו לדבר אחד מופלא

גלעד כהנא, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גלעד כהנא, עכבר העיר

הכוונה הראשונית הייתה לכנס באולפן ארבעה אנשים שמכירים אחד את השני טוב מדי, ולהפתיע.להפתיע במובן שעדיין מרתק לנגן ביחד.לאלתר עד שמתרוקנים, ואז עוד. לנגן שירים שמעולם לא נוגנו. להקליט רפרטואר שלא נולד, לתעד את הבלתי מתועד.גילינו שלא רק שלא נמאס לנו אחד מן השני, ההפריה ההדדית אף גדלה.הניסיון הזה, בסופו של יום, הוא ניסיון להיפטר מכל הניסיונות הקודמים. הניסיון הוא להיפטר מהניסיון. להתמקצע בחוסר המקצועיות.להתאחד, שוב, מתוך החיים המפוצלים של ארבעתנו, לדבר אחד אורגני, פועם וחדש. ניסיון לצאת מתוך המשפחות הגרעיניות שלנו. מתוך ה"לעשות לביתנו". מלוחות זמנים דביקים מנזלת פעוטות. ניסיון לתפוס מעט מרחק מנשים עצבניות.פתאום, להרף מופלא, ארבעתנו מוציאים את הראש מהתחת ומגלים שאנחנו נמצאים על אותו עמוד. מחפשים את  הייחוד.ארבעתנו בחדר, כולם על אותו תדר.זה בלתי אפשרי. זה נדיר. זה יקרה? זה קרה. זה קורה. זה התקליט הזה.יש מעט רגעים כאלה בתוך אספסוף של שעות הקלטה.שעות ארוכות שמנסים להפגיש ארבעה קווים מקבילים.גיגה בייטים על גבי גיגה בייטים של השתטויות מוקלטות, התחבטויות מונצחות, ריפים של אמונה בנס: "עכשיו זה יבוא".טרה בייט של תקוות.זה התקליט הזה.תיעוד של ההצלחות הקצרצרות. הנדירות. רגעים בלתי חוזרים. בלתי הגיוניים. קסמים שלא ניתנים לשחזור. מיסטיקה.ביום יום, כל אחד חי ביבשת אחרת.פתאום, כשזה עובד, כולם מדברים באותה שפה.ביום יום, כולם יודעים מה נדרש, כולם כועסים, כולם לעג לרש.פתאום, עמוק בלילה, לכולם אין מושג, ועל כן מתָקשרים ללא גבולות.פתאום, בלילה, כולם שוכחים מה הטריד, מיתר נכנס לווריד.אין כסף, אין זמן, אין נייד, אין מחלות, אין מחר.יש.עולים על הגל, ארבעה גולשים יחד, אין תו נרפה, אין מכה מקרית. הנרטיב מתגלה.כל הכלים מכוונים. נכונים. צורה ותוכן מתאחדים.עבר ועתיד מתבטלים אל מול הווה. ההווה הסקסי, החד משמעי, הבטוח כל כך, האינסופי (עד שהוא נגמר).ברור שסוטול כבד היה מעורב בתהליך היצירה.ברור שסוטול זה עניין של פרשנות.ברור שברור.ברור ש.ברוברב.מוציאים את הראש מהתחת ומגלים שאנחנו על אותו עמוד (צילום: אלמה מכנס קז) "אני מעדיף עראק" אומר המתופף, "זה בלי חרדות, one two three four", ומביא ביצוע שגורם לכולם לשכוח מהצרות.אבל רק במובן של המצב רוח. כלומר, זה אושר גדול להיות מסונכרן. שארבעתנו כאן. הכול קורה, וזה מוקלט,כמובן. כולם עפים. הבזקי חיוכים. נוכל להעביר את זה הלאה לקהל. ברגע הזה טוב לנו. גם רע לנו.הצרות חולפות מן הרוח ומשתקפות בטקסט.מילים כועסות על היעדר המשכיות למחאה, על מלחמה שהייתה ושוב תחזור עוד שנייה, על ביוּביות שמככבות בכל זירה רלוונטית, על פשע מאורגן מדי, על זוגיות בסטגנציה, על התפשרות הליבידו, על זיפזופ הפחד, על עליבות הבשר, על טוסיקים, על ערגה פרועה לחדוות ההתפשטות.בתוך הכיעור של הבניינים הבלתי מתוכננים מסתובבות הנשים הכי בלתי אפשריות.מילים כועסות על מילים כועסות.לפעמים פשוט נמאס לך מעצמך.לכן כיף כל כך לאלתר.לגלות מה קורה בזמן שאתה עסוק בלקטר.לכן חשוב כל כך לאלתר בקבוצה.לגלות היכן אתה נמצא. לצפות במותו של אידיאל, ובמקביל, לידתו של אינדיבידואל.אחד ויחיד שמורכב מרבים וטובים. לא עשינו דבר בחיינו, אבל נתנו הכל.בזוית העין מתמקם לו מחנה של חוסר שפיות.מתי כבר נשמע מחיאות כפיים?(יוצא אלבום רביעי ואנחנו מרוגשים כמו ילדים שגילו במקרה שהם טובים במה שהם עושים. (אבל לא באמת יודעים במה הם טובים, ומה בעצם הם עושים?))» ג'ירפות בהופעה - כל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ