שיר טיול: מסע בין אלבומיו של אביתר בנאי

לכבוד יום הולדתו ה-40 של אביתר בנאי חזר סער גמזו לארבעת אלבומיו מה-15 שנה האחרונות וגילה סיפור ייחודי בנוף המקומי על התפתחות אישית ומוזיקלית מרתקת

סער גמזו, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סער גמזו, עכבר העיר

כשנה לפני ששוחרר אלבום הבכורה של אביתר בנאי, כבר הושמע ברדיו השיר "תתחנני אליי". האקלים המוזיקלי בישראל נשלט באותם הימים על ידי אתניקס, דנה אינטרנשיונל, שלמה ארצי ואביב גפן. רצח רבין, שארע שנה קודם לכן, החליש מאד את סצנת הרוק ושלח את הקהל הישראלי לחפש תרבות אסקפיסטית יותר. על הרקע הזה, "תתחנני אליי" עורר תשומת לב מיוחדת. הבנאי החדש על המפה היה חד, פוצע, ישיר ובעיקר – שונה. הסנונית הזו בישרה את לידתו של אחד מהאלבומים הקנוניים במוזיקה הישראלית המודרנית. ב-1997, שנת היציאה של "אביתר בנאי", דרך גם הכוכב של אייל גולן, והפופ הישראלי החל לקבל גוון מזרחי יותר. במצעד השנתי של רשת ג' צעדו באותה השנה "צאי אל החלון" של אתניקס ואייל גולן, ו"למה הלכת ממנו" של טיפקס ושרית חדד. לאותה הרשימה נכנסו גם שלושה שירים ("מתי נתנשק", "שמתי לי פודרה", ו"כלום לא עצוב") של בנאי. היוצר המחונן, העמוק והאניגמטי הזה סימן דריסת רגל משמעותית ראשונה בתוך בתרבות הישראלית. היום, כשהוא חוגג יום הולדת 40, אפשר להביט לרגע על גוף היצירה שלו ולנסות לשרטט את הדרך המורכבת והמרתקת שעבר בנאי.» אביתר בנאי בהופעה - כל הפרטיםתחנה ראשונה: אביתר בנאי (1997) אלבום הבכורה שלו, שהוצג נפלא בסדרה "האלבומים", הצליח לרתק במקביל את המבקרים ואת הקהל כולו. היו בו מורכבות מוזיקלית יוצאת דופן, מילים שתיארו נפש סדוקה, ואווירה שנעה בין כישוף אפל למחול ילדותי ומתקתק. את הגלולה המרה עליה כתב ושר בנאי, עטפו מלודיות קלילות ופופיות שהקלו על העיכול שלהן. הניגודים, לכאורה, שחיו יחד בתוך האלבום הפכו אותו מסקרן בצורה יוצאת דופן. המאזין הטלטל בין חיבוטי הנפש הקיומיים ב"יש לי סיכוי", לבין האווריריות המחויכת של "מתי נתנשק". הוא נלקח מחיבוק אימו ב"שן לידי" והושלך לתהום האהבה שנגדעה ב"תיאטרון רוסי". האלבום האמיץ והמשובח הזה, חשף את הסדקים של בנאי, האיר את הנקודות החלשות והלא יציבות שבו, היה כן ואמיתי בכל הנוגע לביטוי רגשות ואמירה אמנותית. החיפוש שאליו יצא אחרי ההצלחה המסחררת של האלבום, היה חיפוש עצמי. הוא ביקש למלא את הסדקים ולייצב את הנפש. הוא בחר במודע שלא לשחזר את נוסחת ההצלחה אלא לצאת ולחפש תשובות. המסע הפיזי הארוך במזרח הרחוק, לקח אותו לדרך חדשה – במובנים המוזיקליים, אך גם במובנים הפילוסופיים והתיאולוגיים.תחנה שנייה: שיר טיול (1999) את הדרך החדשה שמצא בנאי, הוא אורז בתוך אלבומו השני – "שיר טיול". כבר על העטיפה הגדיר לעצמו בנאי את גבולות הפעולה החדשים שלו, מא"ד גורדון ועד הרב קוק. התוספת הרוחנית לדמותו של בנאי, יחד עם האימוץ של סגנונות מוזיקליים מזרחיים בהם נתקל, התגלמו לאלבום קונספט שונה לחלוטין מקודמו. ז'אנרים אלקטרוניים כמו ג'אנגל וטראנס זכו אצלו לפרשנות חדשה ומרתקת, אבל קשה לעיכול ולהבנה. בניגוד לאלבום הראשון, "שיר טיול" נעדר להיטים, ונחשב לכישלון מסחרי. ההתרחקות שגזר על עצמו בנאי והמעבר למצפה רמון, בלטו מאד בשירים. החיפוש הזה אחרי זהות ומהות, שמוצג נפלא ב"בראשית", הוא הרוח הבולטת באלבום. רוח של שינוי ותנועה, של אדם שמבקש למצוא מנוחה ונחלה בעולם, אך גם בתוך עצמו. היצירה של אלבום קונספט כזה, נועדה ככל הנראה לכישלון מראש בשוק המסחרי, אבל מהווה הצהרה חדה מצידו של בנאי לגבי רצינות התהליך והכוונות שלו. הוא מוכיח שהוא לא חושש להביט אל המקומות הלא נוחים בתוכו ולשאול את עצמו שאלות נוקבות, וגם ביטחון מוחלט לנפץ את הנוסחאות שכבר עבדו לו בעבר לטובת התנסות עם כלים וסגנונות שלא מוכרים לו.תחנה שלישית: עומד על נייר (2005) שש שנים שתק בנאי אחרי "שיר טיול". שש שנים שבהן הקים משפחה והתקרב מאד למקום שאותו חיפש. על העטיפה של "עומד על נייר", אלבומו השלישי, הוא מצולם חובש כיפה, כמו אומר "זו תמונת המצב המעודכנת והנכונה ביותר שלי כרגע". המשפחה והאמונה עזרו לו להתייצב, להיפטר מחוסר השקט והוודאות. שירים כמו "הזאב והאיילה" ו"את שקט" הזכירו לקהל את בנאי של האלבום הראשון. האלקטרוניקה נעלמה כמעט לחלוטין, וברשימת הכותבים אפשר למצוא לצד בנאי שמות כמו רחל המשוררת, עמיר לב, אתגר קרת וגלעד כהנא. את תמצית ההצהרה שלו אפשר למצוא בשורה "תן לשינוי לצמוח אל תפחד מהפחד ופחד הוא רגע" ("מתנות"). בנאי, בוגר ומיושב יותר, מצליח לסגור באלבום הזה מעגל שנפתח באלבום הבכורה שלו. הוא חוזר שוב לאזן בין עומק רגשי ויכולת ביטוי ייחודית, אבל פונה בצורה נגישה יותר אל הקהל. "תחרות כלבים" הוא רק אחד השירים המצוינים באלבום הזה, שסללו לבנאי בחזרה את הדרך להצלחה ולליבו של הקהל.תחנה רביעית: לילה כיום יאיר (2009) אלבומו הרביעי של בנאי, "לילה כיום יאיר", שוחרר בתקופה בה אמנים רבים שחזרו בתשובה הוציאו אלבומי פיוטים ומזמורים יהודיים. למרות אינספור הרפרנסים התורניים באלבום הזה, לא מדובר באלבום דתי. כשבנאי שר של "אבא", הוא מכוון לאביו שבמרומים אבל גם לאביו הביולוגי. דרכם הוא מבקש לעצמו סוף טוב ואמונה שלמה. האלבום כולו מנסה לקחת את הקדושה הגדולה ביותר ולהציג אותה בדרך מודרנית ונעימה יותר. זה לא עוד חירטוט ניו-אייג'י על יהדות חדשה ומתקדמת, אלא אהבה וקבלה. של עצמו ושל האחר. למרות חוסר השלמות, ואולי דווקא בגללה, האלבום הזה הופך לקסם. "אותיות פורחות באוויר" שולח אל התלמוד ומספר על ניצחון הרוח על החומר, "לילה כיום יאיר" מדגיש את החצי המלא של הכוס, "אורייתא" מספר כיצד אותם סדקים מאלבום הבכורה נתמלאו על ידי היהדות וחיי הרוח. השלמות הזו שחש בנאי, הביטחון שלו בעצמו למרות השאלות הקשות שעוד נותרו, העבודה המוזיקלית המדויקת, הרגישות והאומץ – כל אלה זיכו את בנאי ואת האלבום בתארים רבים. אביתר בנאי שוב זמר השנה, והאלבום מגיע למעמד של אלבום פלטינה. במאי אמריקאי היה עוצר בנקודה הזו ומביא לקהל שלו סוף טוב ומעגל סגור. אלא שעם בנאי, נדמה שהאלבום המעניין ביותר שלו עדיין לא נכתב, וזהו בוודאי לא סוף הסיפור.מעטים המוזיקאים הישראלים שמביאים לקהל שלהם אמת כל כך מזוקקת דרך מוזיקה. בנאי מצליח לעשות זאת לא רק בגלל שהוא מחונן מוזיקלית, אלא גם מחונן רגשית. הוא מספק לקהל שלו הצצה מדודה אל התהיות הקיומיות שלו, ומחבר אותם לשאלות האלה בדיוק בעצמם. הוא דייר כמעט קבוע שמצעדי הפזמונים, אבל לשירים שלו אין תאריך תפוגה. הם מעין עדות מוזיקלית למסע האנושי שכולנו עוברים. כולנו רוצים יציבות, אבל לא ממהרים לעזוב ולחפש קרקע אחרת. כולנו רוצים למצוא משמעות, אבל מפחדים לגלות שאין אחת כזו. כולנו רוצים אהבה, אבל מתקשים לאהוב את עצמנו. בנאי לא פוחד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ