אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: עברי לידר הוא הכי ישראלי שיש

לידר מצליח לשדר דמות אמינה גם אם המוזיקה שלו לא הכי מאתגרת, דן תורן כובש בנוכחותו גם ב"חלטורה", אריאל זילבר משוגע כתמיד והפעם זה גם עובד, ואריאל הורוביץ עם שיר חדש שלא ממש משאיר חותם

תגובות

אם לא פתחתם את הפייסבוק שלכם בימים האחרונים, דעו לכם שאתם מפספסים את אחד מאירועי הרשתות החברתיות הכי כיפיים שנראו פה מאז שצוקרברג נולד. שבוע הכפילים (DoppelGanger Week) מתרחש בשבוע הראשון בכל פברואר ובמהלכו כולם מחליפים את תמונות הפרופיל שלהם לדמות, בדרך כלל מפורסמת, לה תמיד אומרים להם שהם דומים. התוצאה היא משחק מצחיק וממכר והניוז פיד מלא בתמונות מפורסמים שלא ברור איך עד היום לא הבנתם למי הם דומים.

גם מוזיקאי ישראל נרתמו לתופעת הרשת בסינגלים ששחררו השבוע, והתוצאות לפעמים מצחיקות ולפעמים עצובות. עברי לידר התחפש ליאיר לפיד ומציג את המוזיקאי הכי ישראלי שיש. אריאל הורוביץ התחפש לדני סנדרסון, מינוס הכישרון לכתוב להיטים. אריאל זילבר הצליח במהלך שיר אחד להתחפש גם למגוון דמויות: משוגע, שפוי, רוקיסט, בלוזיסט ומטאליסט ואיכשהו, מתוך כל הבלגן הזה יצא שיר לא רע ודי חינני. ורק דן תורן לא מבין על מה כל המהומה והתחפש בצורה הכי טובה לעצמו. הכי טוב.

יש עתיד: עברי לידר – אסתר אוכלת פחמימה עברי לידר הוא היאיר לפיד של המוזיקה הישראלית. יודע לדבר בכל מיני שפות שיתאימו לכל מיני אנשים בפסיפס הישראלי. והוא יודע לדבר היטב, ככה שתרגישו שהוא מדבר בדיוק אליכם. שרירי באופן לא מרתיע, עובר מסך מצוין, חיוך קל המשדר נינוחות כמעט בלתי נסבלת. האיש הנכון בתקופה הנכונה, כזה שגורר אחריו חקיינים כמו נתן גושן, שמבהירים עד כמה המקור הרבה יותר מוצלח ונכון. "אסתר אוכלת פחמימה" הוא עוד שיר מתוך האלבום האחרון שכבר הושק והפך לאולד ניוז, עוד שיר שמדגיש עד כמה האיש הזה יודע את העבודה. אסתר (יובל שרף המצוינת בקליפ) היא כמוני כמוכם. זה לא סיפור על סתם מישהי, זה סיפור אישי שמועבר עם לחן קטן ומתקתק, הכי גלגלצ בשבת בצהריים, הכי ישראלי שיש, הכי יאיר לפיד. אסתר פגיעה, והיא חמודה, והיא אופה עוגה לבד בבית, ואנחנו רוצים לחבק אותה. כי היא אמיתית, או לפחות מרגישה ככה. ליאיר לפיד אני לא יודע אם אני מאמין, בכל זאת פוליטיקה, אבל לידר בהחלט עובד עלי, הוא נראה טיפוס אמין בסך הכל, אפילו אם זו לא המוזיקה הכי מעיזה או הכי מאתגרת בסביבה. סינגל השבוע: דן תורן – פרהיסטריה מהשמיעה הראשונה של השיר החדש של דן תורן יצאתי מאוכזב. כי אני אוהב את תורן. את הקריירה הנינוחה שלו הרחק מאור הזרקורים, את הפרסונה הרוקרית הכי לא רוקרית בסביבה, את הקפיצות בין הרכבים לסולו, בין מוזיקה ומשחק, בין דיבוב ובין רדיו. השיר החדש הוא במסגרת פרויקט שיתוף פעולה חדש שלו, הפעם עם איתי פרל והדר שכטר, תחת שם הבמה "קפטן דנימו ונערי הסיפון", פרויקט שהוקלט כולו לייב בסלון של פרל, רק שלושתם עם הגיטרות והקולות. התאכזבתי כי זה נראה לי חלטורה, "על הדרך" וכיוצא באלה. ואז הלכתי לישון ובבוקר למחרת הקשבתי שוב, וכל הדברים בזכותם אני אוהב את האיש צפו ועלו משום מקום. הבנתי שהשיר הזה הוא הכי דן תורן שיש, הכי דן תורן שאני אוהב. איכשהו, הנגינה הפשוטה והמינימליסטית הזו של גיטרה חשמלית וגיטרה אקוסטית בסלון נשמע הכי טבעי וסטנדרטי עבור תורן. הלחן לטקסט של דוד אבידן הוא הכי תורן שאפשר לדמיין, והגיטרה החשמלית ממכרת באורח קוסמי כמעט. לא, זה לא שיר ענק, אבל אני גם לא מצפה ממנו להיות כזה, אז אין מה להתאכזב.

תפסת מרובה: אריאל זילבר – העטלף והתרנגול לפני הכל, אני רוצה לומר שאני שמח שאריאל זילבר קיים. יכול להיות שאני לא מסכים עם הדעות שלו, ויכול להיות שהטירוף שבו גם קצת מפחיד אותי, אבל אין בי בכלל ספק לגבי התרומה הגדולה שלו לתרבות הישראלית. בשיגעונו ובשפיותו (אתם תחליטו מתי היה שפוי ומתי משוגע) היה לו הרבה מה לתת, ועדיין יש לו. "העטלף והתרנגול" הוא שיר מוזר, מפוזר לכל הכיוונים, אבל באופן מפתיע יש בו משהו כל כך חינני עד שהוא עובד. הטקסט מוזר ולא קוהרנטי במיוחד, מתיימר לספר לנו איזה משל על עטלף ותרנגול, שהמסקנה שלו היא שאור חדש עולה וממלא את כולנו, גם את החוטאים וגם את הצדיקים. נו מילא. על כל יוצר אחר הייתי אומר שזה הזוי ויומרני מאוד, אבל אצל זילבר זה תמיד עם קריצה שהופכת את העניין לסביר, פחות או יותר. גם הלחן יורה לכל הכיוונים ונע על הציר שבין בלוז, רוק ומטאל, זז הלוך ושוב עם מעברים חדים בין הסגנונות. גם במקרה הזה, אצל כל יוצר אחר הייתי אומר שזה מבולגן ונשמע רע, אבל זילבר מצליח להעביר גם את זה עם אותו הקסם האישי, עם אותה הכריזמה שנעה על הגבול בין שפיות ושיגעון, בדיוק כמו הסוגות המוזיקליות. בשורה התחתונה, זילבר מצליח לרקוד על כל הגבולות והמוצר השלם פשוט עובד. פעם למעלה ופעם למטה: אריאל הורוביץ – אם נישאר חלום הקריירה של אריאל הורוביץ מרגישה מאוד בינארית. אחד או אפס. להיט או סתם עוד שיר רוק ישראלי שלא משאיר חותם. היו לו להורוביץ כמה להיטים גדולים ששברו את המצעדים ("רנה", "יאללה ביי"), אבל לגבי שאר השירים בחמשת אלבומיו, אני בספק אם אתם יכולים לנקוב ביותר משניים מהם. "אם נישאר חלום" הפותח את אלבומו השישי הוא לא מהלהיטים הגדולים, זה יהיה מהשירים שאתם לא תזכרו כנראה. הבתים מאוד מונוטונים ולא מתפתחים, יש בהם שורה אחת שחוזרת על עצמה יותר מידי פעמים, שלא לדבר על זה שהלחן שלה מזכיר מאוד את "זה הכל בשבילך" של דני סנדרסון. זה לא שיר מספיק מעניין, וכנראה שהאלבום הזה ייאלץ לחכות עד שינפיק להיט גדול כדי שתשימו לב אליו.

*#