אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנטי פופ: The Knife חוזרים מהמחתרת

הצמד השבדי חוזר עם שיר חדש בן 10 דקות ועם הטרוף המפורסם, Bingo Players מביישים את המסורת ההולנדית וג'סי ווייר היא אצולת פופ אנגלית אמיתית. אנטי פופ יוצא לטור אירופאי

תגובות

כיאה ליבשת שהמציאה את הנאצים והפשיזם, את הדיכוי והקולוניאליזם, את האסכולות החברתיות-כלכליות הפסיכוטיות ובעיקר את תורת הגזע – אומות אירופה רוויות מאפיינים ייחודיים, סימני היכר אתניים, מגבלות לאומיות ויתרונות מדיניים ברורים, בעיקר כשהדבר מגיע לפופ מסחרי. לכל מדינה אירופית כמעט יש מוניטין מובהק כשזה מגיע לשם: האיטלקים, למשל, ידועים ב'ציז מועדוני צבעוני ומצועצע עם נטייה למקצבים קדחתניים; הנורבגים, לעומתם, מפורסמים בצליל מתוחכם, מלוטש ונוצץ. בדרך יש גם גרמנים, שהפופ הוא לגמרי השדה בו הישגיהם הם הצנועים והדלים ביותר. הצרפתים, כמובן, מצטיינים בסטייל עמוס ורגש עז. האלבנים מתנים אהבים עם תיישים ושולחים זרועות מאפיה ברחבי הבלקן, כך סחו לי עמיתים יווניים. יבשת גועל, אני אומר לכם.» אנטי פופ - כל הטורים The Knife – Full of Fire

וכל ההקדמה הזאת, כמובן, רק כדי להגיע לזה שהמומחים מספר אחת למוזיקה פר נפש הם כמובן השבדים. מאז שאבבא המציאו את פופ ההמונים העולמי באמצע הסבנטיז, השבדים לא חדלו לספק את המוצרים המשוכללים ביותר, המתקדמים ביותר, והמפותחים ביותר. בניינטיז זה אמר לא רק אייס אוף בייס או רוקסט, אלא גם הקרדיגנז, אטומיק סווינג ו-Army of Lovers. ובמאה ה-21 זה אומנם כולל גם אוויצ'י ו-Swedish House Mafia, אבל גם את מפיקי העל של בריטני וגאגא (מקס מרטין, בלודשיי & אוואנט ו-Red One), את במאי הקליפים הבכיר ביותר של עידן הפוסט אם.טי.וי (יונאס אקרלונד), את להקות ההיפסטרים המעוצבות ביותר (The Hives, The Sounds) ואת הזמרות האלקטרוניות הכי בעניינים (רובין, ליקה לי).וכל הפוסט-הקדמה הזו נועדה בעצם להסביר שהגדולים מכולם, מלכי שבדיה האמיתיים ממעמקי ביצות המחתרת הקפואות, קיסרי הקרח והסינת' – The Knife, חזרו אחרי שבע שנות שתיקה מאיימת עם סינגל חדש מתוך אלבום, שצילו המבעית כבר מאפיל את שמי גוטנברג הציורית. The Knife הם אולוף וקרין דרייר, אח ואחות עם שפע של צלקות עמוקות בנפשם, שהצליחו במחי שניים וחצי אלבומים בעשור הקודם להפוך לאחד מצוקי ההשראה המרכזיים והמטלטלים של כל מה שקשור לאינדי-פופ, ובעיקר לסצנת האלקטרו ששלטה אז באוזני ההמונים. "Full of fire" קוראים לשיר הזה, הוא בן כמעט 10 דקות, ושלא תחשבו לרגע שהצמד ליבן את העניינים אצל פסיכולוג והחל לעסוק בנגרות, בבורגנות או בסריגה: הטירוף כאן ובגדול. הם עדיין בורחים קצרי נשימה מהרמוניות ברורות, מפקיעים כלי הקשה מהחלל, לוחשים דברים מצמררים עם מבטא מצמית, מניחים לתולעים קפואות לזחול על צווארכם בחשיכה, מעמתים היסטריה ספידית עם איטיות מורבידית ומסרבים להיענות לכל ציפייה, מוסכמה, תבנית או קלישאה שהן. מדובר בגיבורי אנדרגראונד אמיתיים: ממעטים להיחשף, מסתתרים תמיד מאחורי קריאייטיב מפחיד במיוחד, שולחים מסרים מבלבלים ונמנעים מחברות תקליטים חיצוניות. לזה קוראים להשפיע מהאופוזיציה.לחשים מצמררים עם מבטא מצמית. Full Of Fire:Bingo Players – Rattle

ובעוד מצפון לגרמניה העניינים רק מתחדדים ומתלהטים, ממערב לה בממלכת הולנד הליברלית נצבר מוניטין מוזיקלי אחר לגמרי: גס, דורסני, מהיר, בוטה, חזק, כבד, ערסי. פעם עוד היינו מקבלים מהם די.ג'יים יצירתיים יחסית כמו כוכב האלנבי 58 דימיטרי, ספידי ג'יי וזנדר קלייננברג. אבל אפרוג'ק הוא בערך הדבר הכי מעודן שיוצא משם היום, אחרי למעלה מעשור בו טייסטו וארמין ואן-ביורן הפכו את הקלאב-טראנס שלהם לעיסת אלקטרו-האוס דביקה שאכלה את כל העולם. זה לא מפליא, גם בניינטיז הם התמחו בהאפי-האוס די.ג'יי. ז'אני, ב"גאבר" (רייב כבד מאוד) ושאר קצוות בהמיים במיוחד של הסקאלה האלקטרונית. אבל זה לא מפסיק, וכל רגע צץ איזה ליידבק לוק או ג'אנקי אקס.אל לחמם לנו את השאריות, והכי גרוע שזה גם עובד היטב, אפילו לטווח הארוך. הינה, כבר שבועיים שאת המקום הראשון במצעד הבריטי מאכלסים ה-Bingo Players, צמד אנשי מסיבות הולנדים סרי-טעם כרגיל, שנכנסו היישר לפסגה עם חסימת המעיים הזו, Rattle שמה. זה לא יותר מליין מצפצף מעדות מסיבות הגיוס שופעות הרד-בולים, נתמך על ידי שימוש מדוד ופונקציונאלי בכל הסטנדרטים המוכרים לבנייה כזו של דיור ציבורי מהיר וזול: נקישות בייס אימתניות, אוטו-טיון, ראפר אמריקאי מלוכסן אורח, עליות, ירידות, פיצוצים, פיצוצות. הקליפ מספר על כנופיית ברווזים ממין ברכיה הנוקמת בחבורת ילדים ערסים שסקלו למוות גוזל, אבל הוא ממש לא ברמה של קליפ נקמת האפרוח שמובי הביא לפני חמש שנים ("Disco lies"). העיקר שהולנד נותנת לכולם בדיוק מה שהם מבקשים: גראס חוקי לתייר הישראלי, דפיקה בדלת לאנה פרנק, בום-בום-בום לפרחה הבריטית השיכורה. תודה, הולנד.דיור ציבורי מהיר וזול. Rattle:

Jessie Ware – Sweet Talk

ואין צורך להסביר למי ניתנת באופן בלעדי השליטה בשוק המוזיקה האירופי – האימפריה הבריטית מאז ומתמיד הצטיינה במוזיקה יותר מכל מדינה אחרת בעולם, ותמיד הביאה את הפופ הכי משובח (לא כולל בוי/ גירל בנדס) על הגלובוס, בזכות המאפיינים הבולטים של העשייה המוזיקלית האנגלית: עושר ואלגנטיות. במקרה הזה אין טעם להפגיז בניים-דרופינג, אז בואו נגיע ישר לעניין: ג'סי ווייר היהודייה הלונדונית היא אחד הקולות הכי איכותיים שיצאו מאנגליה בשנה החולפת, והשיר החדש שלה "Sweet Talk" חותם את שרשרת הסינגלים מתוך אלבום הבכורה שלה "Devotion", שרשרת שהגיעה לשיאה בלהיט הקיץ המהדהד והמרגש "Wildest Moments". כמו סיה שפרחה משיתוף הפעולה עם זירו 7 הבריטיים לא פחות, ג'סי היא מעין גידול של אביר הפוסט-דאבסטפ סבטרקט, שתפס חיים משל עצמו, אבל בעצמה יוצרת פופ רגיש ונוגה, חלקלק ומטופח, הנמנע משימוש ברכיבים זולים או דאווינים מבאסים. הכיוון הוא לגמרי ארנ'בי של תחילת הניינטיז – שאדיי האלוהית ולהקתה הם הרפרנס המכונן – אבל זה אפילו יותר בריטי מזה: ג'סי היא אצולת פופ אנגלית אמיתית, כזאת עם צווארונים וז'קטים ותכשיטים גדולים וצילומים ארטיסטיים וטקסטים אינטליגנטיים וקומפוזיציות מאופקות, ומפגינה בדיוק את התכונות האלו שהופכות את הפופ הבריטי למשובח ביותר בעולם: עושר ואלגנטיות. אחד הקולות הכי איכותיים שיצאו מאנגליה. Jessie Ware: ובחזרה ל-"Sweet talk", צליליו אינם מתרחקים רבות משמו: דו-וופ נשי ורך, מזכיר קצת את סולאנז' נואלס, פלומתו הצמרירית הומה מעדנות על קלידים ענוגים – משהו שאפשר לשים ברקע לשיחת סלון מלאת תה וקוקאין עם קייט מוס, למשל. אתם יודעים, הצרפתים בזים ליכולות הבריטיות – בבישול, באהבה, אפילו - עדיין - באופנה. רק כשזה מגיע למוזיקה, הם מסירים את השאפו. למה? כי האוזן הבריטית יודעת בדיוק, אבל בדיוק, מה זה "שיק".

*#