סינגל שוט: דניאלה ספקטור חוזרת למקורות

וגם: חוה אלברשטיין ותמיר מוסקט מתגלים כזיווג מוצלח, חמי רודנר ממשיך לעשות את מה שהוא יודע והבשורה משתפרים בסינגל הראשון מתוך אלבומם השני

טל הנדלס, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל הנדלס, עכבר העיר

הסקרנות הרגה את החתול, כך אומר הפתגם. אבל חתולים הם חתולים, ובני אדם זה משהו אחר. עם כל הכבוד לאינטליגנציה החתולית, ויש כבוד, הם חיים יפה מאוד בלי סקרנות. מאוד יפה, למען האמת. תשע נשמות יפה. בני האדם, לעומת זאת, הם חיה סקרנית בצורה יוצאת דופן. זה הכוח שלנו, זה מה שמאפשר לנו להיות כל כך דומיננטיים על הכדור, ובסופו של דבר כנראה יביא גם לסופנו. כחושבים על זה, אולי הסקרנות באמת עוד תהרוג אותנו. עד אז, יש עדיין מקומות שאפשר להסתקרן בהם בלי לעשות נזק גדול מידי, והמוזיקה היא שדה אינסופי שסקרנות רק מרחיבה אותו עוד ועוד. הבעיה היא שלא כולם משתמשים בה. חוה אלברשטיין מובילה את הסקרנים, כשממרום 53 אלבומים עדיין ממשיכה לחקור את הסביבה, וחוברת לתמיר מוסקט. התוצאה משובחת. חמי רודנר לעומתה לא ממש פוזל לצדדים ומרגיש מאוד נוח במקום הלא מסוקרן שלו, על אותה משבצת כבר שנים ארוכות. דניאלה ספקטור ויתרה על הסקרנות המוזיקלית וחזרה לפולק האקוסטי הפשוט, ואחרונים חביבים הם הבשורה, שבבגרותם גורמים לסקרנות גם אצל המאזין.צעד אחורה: דניאלה ספקטור – אברהם

דניאלה ספקטור היא זמרת פולק טובה, אפילו טובה מאוד. אבל אחת הסיבות המרכזיות בגללן היא יותר מזמרת פולק הוא בעלה, בן ספקטור, ומי שחתום איתה על אלבומה השני, אלבום בו השפעתו מורגשת במיוחד באמצעות העיבודים האלקטרוניים העדינים והמדודים שלו. הצימוד הזה עושה הרבה חסד לדניאלה, והאלבום השני גרם לה לבלוט במיוחד בתוך ים מבצעות הפולק (למשל "Cut it Out", הלהיט המצוין). ב"אברהם" בן והאלקטרוניקה שלו שוב לוקחים צעד אחורה ומשאירים את דניאלה לעמוד בחזית, רק היא, הקול שלה והגיטרה (בחיזוק קליל עד בלתי מורגש של עוד וטמבורין).

הכנסת האלקטרוניקה באלבום השני היא סימן להתפתחות, לנטישת המקום המוכר והפשוט של בחורה עם גיטרה אקוסטית וקול מצוין, כך שזה מעט מוזר פתאום לחוות מעין צעד אחורה, על אף המלודיה המצוינת והקליטה. עושה רושם שהשיר הזה חשוב לדניאלה באופן מיוחד, ולכן החליטו הצמד להשאיר אותו תחת כנפיה באופן מוחלט, עירום, ללא התערבות הפקתית. הם יכולים להרשות לעצמם להקריב שיר פה ושם לטובת מטרה נעלה יותר, אבל באופן חד משמעי חסרון האלקטרוניקה של בן מורגש. לבינתיים, זה טיזר נחמד לאלבום הקרוב, אבל הוא לא יכול להיות עיקר התוכן שלו.

סינגל השבוע: חוה אלברשטיין – אהבה לפעמים זה מרגיש לא אמיתי שחוה אלברשטיין עדיין פה ועדיין עושה מוזיקה מעולה, לכל הגילאים. היא אינטליגנטית, רהוטה, נעימה ואלגנטית, תכונות שאפשר לשייך גם ליוצרת וגם למוזיקה שלה. באלבומה החדש בחרה לחבור למפיק תמיר מוסקט (בלקן ביט בוקס), ורק לדעת את הנתון הזה, עוד לפני שמקשיבים לתוצאה, גורם לי להתרגש. כמה גדולה אלברשטיין שבאלבומה ה-53 (!) היא עדיין סקרנית וחוקרת את עצמה ואת גבולות המוזיקה שלה. כי החיבור הזה, בואו נודה על האמת, הוא לא הדבר הכי טבעי שתמצאו בסביבה. ודווקא בגלל זה, וכמובן בזכות המקצועיות הבלתי מתפשרת של שני הצדדים, התוצאה מלבבת. השיר הראשון מהאלבום המסקרן הזה הוא חגיגה לאוזניים. עשיר מאוד בכלים ובסאונד מיוחד, עליהם משייטת אלברשטיין בקלילות מעוררת קינאה, מצליחה לייצר מסתורין ואפלוליות במקום שבו הכי לא היינו מצפים. אבל מעבר לכל המילים והניתוחים המלומדים, אפשר להקשיב לרגע ולהבין שהיא פשוט מאוד נהנית ממה שהיא עושה. מאוד. כיף לה לפגוש יוצרים צעירים ולצלול איתם לפרויקטים הרפתקניים, והיא חיה את המוזיקה ברמה הגבוהה ביותר. ככה זה באמנות. כשהיוצר מאוד אוהב את מה שהוא עושה, הקהל מרגיש את זה טוב מאוד, גם אם ברמה לא מודעת. עד 120. אלבומים. לפחות.

מרפקים למטה: חמי רודנר – זמן אסיף

חמי רודנר כבר מזמן לא צריך מרפקים בשביל למצב את עצמו ברוק הישראלי. שנים של עבודה קבועה עם איפה הילד וכסוליסט כבר שמו אותו כחבר של כבוד, והוא יכול לנוח מהמרדף שהדורות הבאים מתייאשים ממנו מידי יום. המנוחה הזו מאפשרת לו להמשיך ולעשות את המוזיקה שהוא אוהב, את זו שהוא תמיד אהב ותמיד עשה. הוא כמעט ולא זז מילימטר ימינה או שמאלה, לא זגזג ולא הבטיח דברים שלא קיים. ההפך משלי יחימוביץ' או ביבי אם תרצו. "זמן אסיף" הוא שיר ראשון מעוד אלבום סולו והוא המשך ישיר של בדיוק אותה הדרך בה התרגלנו להיתקל ברודנר. רוק מלודי, עם קול מאוד אינדיקטיבי שכל ילד יכול לזהות, עד היום, בחיזוקו של ערן וייץ, מלך הגיטריסטים המלודיים של זמננו. באופן אישי האוזן שלי כבר לא יכולה לספוג עוד מהדבר הזה. התקדמתי, השתניתי, התפתחתי ופיתחתי חיך לטעמים אחרים. זה לא אומר שהמוזיקה הזו פחות טובה, היא פשוט לא מה שאני מחפש. לרודנר יש את הזכות המלאה להמשיך לעשות בדיוק את הדבר הזה שהוא כנראה אוהב מאוד, ומתוך אלו שעושים אותו, הוא מהמושחזים והמוכשרים ביותר. קשה לי לראות את עצמי שומע את המוזיקה הזו להנאתי, אבל אם במקרה עכשיו שבת בצהריים והשיר הזה מתנגן ממכונית עוברת או מחלון השכנים, אולי אתענג ממנו לכמה רגעים.

התבגרו יפה: הבשורה – נברח מכאן לפני כשנה וחצי הייתה פה שמחה והילולה גדולה לרגל הוצאת אלבום הבכורה של תומר והבשורה, להקה צעירה שמצאה את דרכה ללב המאזינים דרך קילומטראז' מרשים על במות שונות ברחבי הארץ. בראש ההרכב עומד תומר ישעיהו, יוצא העונה השביעית של כוכב נולד, עם הקול הגבוה והעדין, שיצר רוק עדין באותה מידה. מעולם לא הייתי שותף למסיבה וגם בדיעבד כשאני חוזר לאותו האלבום אני לא מרגיש תזוזה בעמדותיי.

"נברח מכאן" הוא הסינגל הראשון מתוך האלבום השני, וסוף סוף אני יכול להרשות לעצמי להצטרף לרכבת הדוהרת. החבר'ה התבגרו. בשלב ראשון, נשארה רק הבשורה ותומר תפס את מקומו כשווה בן שווים לצד חבריו המוזיקאים. בשלב שני, על הפקת האלבום החדש הוצב אורי וינוקור המוכשר, מי שאחראי להפקה של אלבומיו השונים של אסף אבידן, ושיתף פעולה עם שלומי שבן, קרן אן וטובים אחרים. וגם התוצאה טובה בכמה רמות מהחומרים הישנים, לפחות בשיר הזה. במקום רוק רך וממוצע שצופי כוכב נולד יכולים לבלוע בקלות, אנחנו מקבלים היום רוק בואכה פופ סוחף ואנרגטי, אם כי לא אגרסיבי מידי. מזכיר קצת את הסחיפה המושלמת של "העברית" עליה השלום. הזרימה הזו מרשימה במיוחד לאור העובדה שהבשורה משתמשים רק בגיטרות, תופים ובס, בלי זכר לקלידים, ומצליחים לייצר את הסאונד החם מהצד המואר של פופ שנות ה-80'. נדמה גם שהקול הייחודי של ישעיהו מצא את מקומו הטבעי ומדגיש את החוזק שלו. בקיצור, אני מסוקרן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ