רייסקינדר: "אף אחד לא שפוי, כולל אני"

רייסקינדר עובד בהוסטל לנפגעי נפש ביום, עושה מוזיקה מעורערת בלילה, ולא ציני כמו שכולם חושבים. האלבום החדש שלו נשמע טירוף

עדי קיסר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עדי קיסר, עכבר העיר

“אני לא יודע לפרום חזייה/ אני לא יודע לבנות כנסייה/ אני לא יודע לספק אשה/ אני לא יודע לשבט כבשה/ כל מה שאני יודע לעשות זה להדליק ולכבות את הבוילר” (מתוך השיר “בוילר”)

לאחת הרצועות באלבומו החדש של אסף עדן, האיש והסמפלר, קוראים “זר לא יבין זאת”, אבל המציאות מוכיחה שיש לא מעט זרים שמבינים טוב מאוד את עדן, שפועל כבר שנים תחת שם הבמה רייסקינדר. אותם זרים, שמשתייכים לקהילת האלטרנטיב שפועלת כאן, לא רק שמבינים אותו, גם מאמצים אותו בחום על כל גלגוליו המוזיקליים במשך השנים. הם הבינו אותו כששר את “מעצבן את הקיץ” עם להקתו אשכרה מתים ז”ל, נשארו לשמוע כשהסביר להם סולו “איך אומרים כן בעברית”, ומגיעים לשיר איתו באנגלית בהופעות הלהקה החדשה שלו, Hot Summer. הערב (ה’ 31.1) ישיק רייסקינדר, ילד הפלא של סצנת השוליים המוזיקלית, את אלבומו החמישי “קוסמי” בלבונטין 7, בהופעה חגיגית שתכלול שירים מהאלבום החדש, שירים ישנים ו”להיטים מהופעות”, להגדרתו.

רייסקינדר בהופעה - כל הפרטים מהם הלהיטים של ההופעות?“שירים שאני החלטתי שהם להיטים”.הקהל אמור להחליט מה הלהיטים, לא?“נוצר מצב שיש הרבה שירים שאני עושה רק בהופעות ואף פעם לא הצלחתי להקליט. כשאני עושה אותם בהופעות הם יוצאים טוב, אבל כשאני מנסה להקליט אותם זה לא עובד. אלו להיטי ההופעות. יהיה גם קאבר לשיר ‘סוד’ של אדם. גם רוני סופרסטאר חידשה את זה. אז זה אומר שאני עושה בעצם קאבר לרוני סופרסטאר, לא?”"לעזור לה לקשור את השרוכים". קוסמי:

בקטע הכי לא רוקסטאר “רואה אותה מהצד השני/ חושב שהיא מרכלת עלי/ קונה טרופית, בונה בניינים/ חושב שהיא מוצאת חן בעיני/ רגשות זזים במקביל/ אהבה זה מה זה כדאי” (מתוך השיר “קוסמי”) “קוסמי”, האלבום החדש של רייסקינדר, מורכב כמו הקודמים מרצועות קצרות של מוזיקה אלקטרונית מלאת סימפולים, מוגשת על מצע טקסטים ברייסקינדרית שוטפת. אפשר למצוא גם כאן את הדיבור היומיומי, האסוציאטיבי, שנטפל אל הפרטים הקטנים של שגרת החיים, ורצועות שבהן משפט אחד חוזר על עצמו לאורך כל השיר, כמו הרצועה שסוגרת את האלבום, “תהיה חזק ותתגבר”. החזרה העקבית על משפט, שמרוקנת אותו מתוכן, הפכה לאלמנט חוזר אצל רייסקינדר, כמו הכתיבה שמתעקשת להיות לא מנומסת וצינית. “אני לא מבין למה אנשים כותבים אחרת”, הוא אומר, “למה כשהם מדברים הם מדברים רגיל, וכשהם ניגשים לכתיבה זה צריך להיות שונה. למה אני צריך לסנן את החיים שלי ולומר אותם אחרת? שפה זה כיף, זה כמו ילד שמשחק במטבח עם ביצים, קצפת וחומוס ומערבב הכל. הדוגמה שלי יצאה דוחה, אבל אני מאוד אוהב להקשיב לאנשים שמדברים ברחוב או באוטובוס. אם מישהו אומר משפט ואתה חותך אותו, יוצאים דברים ממש מגניבים”.אתה כותב מאוד מודע לעצמך. אתה חלק מהדור הזה שמתחבא מאחורי ציניות כי זה הרבה יותר קל מלהפגין רגשות?“בעיני לכתוב שיר אהבה מרגש במירכאות, כשאתה לא באמת מרגיש ככה, זה ציני. אני שומע ברדיו זמרים ששרים את מה שהם חושבים שאנשים רוצים לשלם עליו כסף. בפרסומות לפלאפונים אומרים ‘ככה זה כשאוהבים’. איך אני אמור להתייחס לזה? דווקא ממקום ציני יכול לצאת הרגש הכי כן. השיר ‘קוסמי’ מדבר על הרצון להתחיל עם בחורה. עוברים לך בסיטואציה כזו כל מיני דברים בראש, לאו דווקא ברומו של עולם. אז כן – אתה רוצה לעזור לה לקשור את השרוכים. בעיני זה הופך את זה ליותר עמוק, כי אתה מציג מורכבות. אתה לא בטוח בעצמך, אתה ציני לגבי עצמך ולגבי הרגשות שלך, אז למה לא לכתוב את זה ככה?”.באופן כללי, מאשכרה מתים ועד היום, אתה נותן איזו הרגשה של “אני זורק זין”.“אני מבין מה את אומרת, זה באמת חלק מזה, אבל בסופו של דבר אם לא הייתי רציני עם המוזיקה, לא הייתי משקיע ככה. אני בא למוזיקה ממקום של אהבה, אין בזה ציניות בכלל”.עוד מקום שבו נדרש רייסקינדר לרצינות הוא במסגרת עבודת היומיום שלו, כמדריך שיקום בהוסטל לנפגעי נפש בית אלון, שבו הוא דואג לרווחת דיירי המקום. “זה מאוד מאזן להופיע ולדעת שיום אחרי אתה הולך למקום שמחזיר אותך למציאות, בקטע הכי לא רוקסטאר. זה מעורר השראה, הם אנשים שמסתכלים על העולם בצורה אחרת וזה אחלה כיוצר להיות חשוף לזה”.שפיות היא נושא שמעסיק אותך?“אם השאלה היא אם אני תוהה מי שפוי ומי לא, התשובה שלילית, כי אני יודע שאף אחד לא שפוי, כולל אני”.הופעת פעם בהוסטל?“הם נורא רוצים שאני אופיע, אבל זה יהיה מאוד מוזר בשבילי לערבב בין העולמות האלה. השמעתי להם שירים שלי והם אהבו. זה כמו עם אמא שלי, הם יודעים שאתה עושה משהו והם בעדך, גם אם הם לא לגמרי מבינים את זה”.לרוקן את המילים בתוכן. "איך אומרים כן בעברית":

ברור שהיינו הכי מגניבים “פתחתי ת’ורידים שלי על חוף הים/ כולם שמחים אבל אני משועמם/ סגרתי את השמש כי היה לי חם/ פתחתי ת’ורידים שלי על חוף הים/ אומרים לי תיזהר אתה מנסה/ לעצבן את הקיץ/ אומרים לי תיזהר אתה מנסה/ לקבל כווייה” (מתוך השיר “מעצבן את הקיץ”)

הרבה לפני הקאברים לרוני סופרסטאר והגלים שהכה בשלולית האינדי בעיר, עדן, 29, בחור רגוע ושקט ביחס לפרסונה הבימתית שלו, היה נער ירושלמי שלמד קולנוע בבית הספר לאמנויות, וטיפח קריירה צה”לית כפקיד. “הייתי חייל נורא ואיום,” הוא מעיד, “כל הזמן העבירו אותי מתפקיד לתפקיד כי אי אפשר לפטר אותך”. את ייסוריו גאלה מכרה שהעבירה אותו לדובר צה”ל, שם שירת כעורך במשך שאר השירות. התקופה הזו אולי לא היתה המאושרת בחייו, אבל באותם ימים גילה רייסקינדר שאפשר לעשות מוזיקה לבד בבית, גם אם אתה לא יודע לנגן על שום דבר. “נורא רציתי להקים להקה, אבל אף אחד שהכרתי לא ידע לנגן על כלום”, הוא נזכר בחיוך, “אז התחלתי לשחק עם כל מיני תוכנות ולעשות מוזיקה על המחשב”.בדיוק אז הוקם בירושלים הבר־לייבל האוגנדה, שהיה קן חם למוזיקאים עצמאים, ורייסקינדר התחיל להסתובב בו עם ה־M16 שלו ודיסקים שרקח בבית. הוא השמיע את הקטעים הפיראטיים שלו לאיתמר ויינר ולאורי קריסטל, הבעלים של האוגנדה, שאהבו. בשלב הבא, עמית כהן, חבר של רייסקינדר שפירסם אז פנזין קומיקס חודשי בשם "MFM", צירף לפנזין עותקים של האלבום הראשון של רייסקינדר, “צרות של עשירים”. ואז הגיע אירוע ההשקה. לרייסקינדר לא היה מושג איך הוא אמור להופיע בו עם הטראקים שלו, בהתחשב בעובדה שמחשב ה־PC שלו היה אז די כבד להובלה. “התחלתי לחשוב איך אני עושה את זה. קראתי בבלוג מוזיקה על דיגיטל מי, שעובד עם סמפלר, התחלתי להתעניין וקניתי אחד בבניין כלל. הסמפלר הזה משמש אותי עד היום”.לא רצו להצליח. אשכרה מתים:ההופעות התחילו לצבור תאוצה באוגנדה הירושלמית ובצימר התל אביבי, ולמרות העיסוק האינטנסיבי במוזיקה, רייסקינדר החליט להירשם ללימודי מדיה חדשה בבית הספר לאמנות מוסררה. “מוזיקה זה משהו שאף פעם לא רציתי ללמוד”, הוא מסביר, “לא התחשק לי לעשות בזה שיעורי בית”. בשנת 2008, כשלמד במוסררה, ואחרי שהוציא אלבום שני בשם “גר עם ההורים”, ייסד רייסקינדר את להקת אשכרה מתים. אחרי שעשו חזרות במרתף מושכר בשוקניון, החלה הלהקה להופיע תחת כל עץ אלטרנטיבי על קו ירושלים־תל אביב. מהר מאוד הפכה להקת הפאנק הירושלמית עם הסאונד המלוכלך וההופעות הפרובוקטיביות לחביבת הסצנה, הוכרזה כממשיכת דרכה של נושאי המגבעת המיתולוגית, וזכתה לשלל סופרלטיבים מרשימים.איך להקה כל כך צינית מתמודדת עם הפרגון?“בראש שלנו ברור שהיינו הכי מגניבים, וגם שנאנו את כל השאר. היה לנו אישיו עם כל העניין הזה של להצליח. לא כולם בלהקה היו בעניין של להצליח. כדי להצליח באינדי הישראלי דרושה התעסקות חברתית. את מי אתה מכיר, את מי אתה מזמין להופעה שלך, ליצור הייפ וכל החרא הזה. לא רצינו להתעסק בחרא הזה. היתה סלידה מאוד גדולה מהווייב התל אביבי שמכתיר אותך בתור הלהקה הכי מגניבה”.זה גם נעים.“לי אישית זה היה נעים באיזשהו מקום. מאוד אהבתי להופיע עם אשכרה מתים, אבל העניין הוא שלהיות להקת רוק בישראל זה תמיד קצת מגוחך. זה כמו להיות להקת רוק בקזחסטן. אז מצד אחד לעוף על עצמך זה אחד הדברים המגוחכים. מצד שני רוקנרול זו מוזיקה שנורא עפה על עצמה. אבל אנחנו היינו נורא מודעים לעצמנו, זה תמיד היה הקונפליקט בלהקה”.זה הקשה עליכם להסתדר?“הגיטריסט וובה צוקרמן עזב בסופו של דבר בגלל הדברים האלה. הוא היה גיטריסט מדהים אבל שנא להופיע, הוא היה נכנס לדיכאון מהופעות. הביאו אותנו להופיע בערב מחווה לברי סחרוף – בשבילנו זה היה כמו למכור את הנשמה לשטן, כי מהמקום שאנחנו באנו ממנו, רוק ישראלי זה עלבון, שנאנו את מה שקורה שם. שילמו לנו אלף שקל כדי לשיר שיר אחד, אז הופענו. אבל היו הרבה ויכוחים אם לעשות את זה. היו הרבה ויכוחים בלהקה באופן כללי”.למה שנאתם רוק ישראלי?“אני מניח שזה קשור לעובדה שבעיני הרבה אנשים רוק ישראלי מזוהה עם משהו משעמם וחסר ביצים”.איזו מוזיקה אתה כן אוהב לשמוע?“אחד האמנים שהכי אהבתי זה צ’ארלי מגירה. המוזיקה שלו שונה משלי, אבל מאוד אהבתי שהוא הקליט בבית וזה נשמע ממש טוב. כילד לא הייתי בקטע של מוזיקה, הייתי בקטע של ספרים. אז כשהתחלתי לשמוע מוזיקה הכל נחת עלי בבום. אני זוכר ששמעתי את הג’ינג’יות ואהבתי את זה. אבל באופן כללי לא כל כך טוב להיות מושפע מדי ממוזיקה של אחרים”.להיות להקת רוק בישראל זה תמיד קצת מגוחך. רייסקינדר (צילום: אורית פניני) אחרי שהחליפו גיטריסט הוציאו אשכרה מתים את האלבום השני שלהם, “קוקה קולה מנטוס וחמאת בוטנים”, ואז, אחרי שלוש שנות קיום, התפרקו. “היתה תחושה של מיצוי אצל חלק מחברי הלהקה. קרלה סאול הגיטריסטית רצתה לטוס והיה ברור שאין לנו כוח למצוא שוב גיטריסט חדש וללמד אותו את כל השירים. זו גם היתה נקודת מפנה של ללכת על הכל או לא, ואם אתה הולך על הכל אתה צריך להשקיע זמן, אנרגיה, כסף, ולא כולם רצו להשקיע”.מאז רייסקינדר ממשיך להוציא אלבומי סולו, משתף פעולה עם הרכבי אינדי שונים ובעיקר מופיע בכל מקום שמקבל את המוזיקה שלו. הוא לא תמיד מתקבל בחיבוקים, כבר היו הופעות שבהן שפכו עליו כוסות מים, אבל לפעמים הוא מוצא נחמה דווקא באוזני קהל בלתי צפוי. “לפני הופעה שלי בקיבוץ רמת הגולן הופיעה להקת ילדות דרוזיות שעשתה קאברים לביטלס. המשפחות שלהן נשארו להופעה שלי ודווקא אהבו את המוזיקה, פלח השוק הדרוזי ממש לא מנוצל בארץ”.אז רגע לפני שאתה מסתער על פלח השוק הדרוזי, תסביר את השם רייסקינדר.“יש לזה כמה זוויות. רייסקין זה שם המשפחה של סבא שלי, והפירוש הוא גן עדן. סבא שלי עבד במשרד החוץ, ובן גוריון החליט שצריך לעברת את השמות, אז הוא עיברת לעדן. חיברתי את רייסקין עם קינדר כי זה היה לי בראש, אולי כי הרגשתי קצת ילד, אולי בגלל ביצת קינדר. מה שאני אוהב בשם הזה, זה שאנשים מפרשים אותו בכל מיני דרכים. ילד אורז, ילד רייסים. המשמעות שלו לא ידועה לאנשים, וזה גם לא באמת משנה”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ