שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גל אפלרויט, עכבר העיר
גל אפלרויט, עכבר העיר

"את מסתלסלת סביביכמו שרך באביבשוכבת כאןתני לי לשיר את הדברים שאת מביאה.ונוכל לשקוע ברכותהו אהובתי, נוכל לשקוע ברכות..."

חשבתי וחשבתי באילו מילים להתחיל את הטור הזה? איך מתחילים, כשמדובר במוזיקה שהיא חלק ממחזור הדם שלי, כשמדובר באמן כל כך מיוחד כמו ג’ון מרטין ובאלבום שאין שני לו כמו האלבום הזה. אני לא בטוח אם הפתרון שמצאתי מצליח להעביר את העוצמה שיש בהאזנה לשירים האלו, אך אולי התמימות, הילדותיות והעומק שיש במילים האלו מצליחים.גל נוסטלגי» סילבסטר חלומי עם פיש» סיכום שנת 1982» הספד מאוחר לטרי קלייה» בחזרה לקלאסיקות של פרנק זאפה אלו מילות הפתיחה של השיר "Go Down Easy", אחד הקטעים המופלאים באלבום "Solid Air" שיצא ב-1 בפברואר 1973, בדיוק לפני 40 שנה. בפחות או יותר שבועיים הקליטו מרטין, וחבורת נגנים שכללה חברים מלהקת הפולק פיירפורט קונבנשן, את תשעת שירי האלבום. איכות הביצוע גרמה לעבודת המיקס להיות קלה ומהירה, וכך מרגע תחילת ההקלטה ועד לצאת האלבום עברו חודשיים בלבד. חם מהתנור. מרטין אהב ליצור כך, ובהרבה מהמקרים הלחין את שיריו באולפן ההקלטות, תוך כדי עבודה, ובין גיחה לגיחה לפאב השכונתי. כן, הוא אהב לשתות, והרבה, וכנראה שברוב המקרים לא היה אדם מאוד נעים, אך ברגע שהיה לוקח את הגיטרה האקוסטית ומתחיל לנגן עליה משהו בו היה משתנה, וכל הרוך והעדינות שהיו בו צפו על פני השטח. כך מספר עליו קריס בלקוול, מייסד חברת התקליטים Island, ומי שבעצם "גילה" אותו. תמימות, ילדותיות ועומק. Go Down Easy:

ג’ון מרטין נולד בלונדון ב-1948 וגדל מגיל צעיר בסקוטלנד. הוא התגלה במועדוני הפולק של לונדון, שפעלו באמצע שנות ה-60, והוציא שני אלבומי פולק טהור ויפהפה בסוף אותו עשור. אחרי עוד שני אלבומים, הפעם עם אשתו בוורלי, החליט מרטין לצלול עמוק יותר לתוך ההשפעות המוזיקליות שליוו אותו והחל לשלב בין פולק, בלוז, ג’אז, פסיכדליה ורוק לכדי יצירת סגנון אישי שאין לו אח ורע במוזיקה של התקופה. קשה להסביר את המיוחדות שבמוזיקה שלו, אולי הרגשת המריחה שמורגשת בשירה שלו ובעיבודים, אולי האקורדים המרחפים שהוא פורט ואולי היופי הצלול של השירים שלו מצליחים לטשטש כל סוג של ביקורתיות.

השותפות שיצר מרטין עם נגן הקונטרבס דני תומפסון (מלהקת הפולק-ג’אז החשובה פנטנגל) הניבה סדרה של אלבומים מופלאים בין 1971 ל 1977. "Bless The Weather" יצא ב-1971 וזרק את מרטין ומאזיניו לעולם מוזיקלי פחות מפוקס והרבה פחות ניתן להגדרה, אך ב"Solid Air" נראה שמשהו נעשה יותר ברור, כך גם למאזינים ולמבקרים שהכתירו אותו מיד כיצירת מופת.

תשעה שירים (או, יותר נכון, קטעים) תמצאו כאן, תשעה מקומות שונים מבחינת האופי והאווירה, תשעה קטעים שאין בהם דקה מיותרת. זה מתחיל עם שיר הנושא שנכתב למען חבר טוב של מרטין – ניק דרייק. השיר נכתב שנה לפני שדרייק מת באופן פתאומי, והוא אחד משירי האהבה הכי יפים שנכתבו על חברות. "אני מכיר אותך, אני אוהב אותך, אהיה חבר שלך ואלך אחריך לכל מקום... אפילו דרך אוויר מוצק" ממלמל מרטין את תחושותיו כשמלווים אותו קונטרבס, ויברפון וסקסופון עדין ומהוסס שנשמע באופן מוזר דומה מאוד לקולו של מרטין. הרבה נאמר על הצורה שבה הוא מעוות את המילים ומורח אותן עד שקשה קצת להבין אותן (zzzzolid air במקום solid air), וכשנשאל על כך טען מרטין שהוא חושב שקולו הוא עוד כלי נגינה, וכך גם צריך להתייחס אליו במיקס הסופי. אחד משירי האהבה הכי יפים שנכתבו על חברות. Solid Air:"Over The Hill" הפולקי והאופטימי הוא הצהרת אהבה לחיים מחוץ לעיר ולשיבה לבית המשפחה הכפרי, והוא תיאור די נאמן למציאות של חייו של מרטין באותה תקופה. מנדולינה וכינור מוסיפים לתחושה הכפרית והשיר מלא בחיוביות בהירה. בלדת האהבה "Don't Want To Know" מרגשת בפשטות ההרמונית והמלודית שלה וגם בהצהרת הכוונות הברורה. דרך אגב, תמצאו גרסאות כיסוי מצוינות לשיר מפי בת  אורטון ודוקטור ג'ון. הביצוע החשמלי והמסויט של מרטין לבלוז של סקיפ ג'יימס "I'd Rather Be The Devil" הוא דוגמה חזקה לצד האחר שלו, הצד הפסיכדלי, פיוז'ני, צד שיש בו אגרסיביות אך גם ריחוף בעת ובעונה אחת. אז מגיע "Go Down Easy" ממנו ציטטתי בפתיחת הטור. מרטין משחק עם כיוון המיתרים בגיטרה שלו ומפיק ממנה מצלולים בלתי אפשריים כשמעליה הוא משייט בקולו המסומם, וביחד נוצר משהו שמזכיר שמיכת פוך בחורף. ככה זה, שירים לא ברורים גורמים להגדרות לא ברורות, תקשיבו ותשפטו בעצמכם.

"Dreams By The Sea" מחזיר את מרטין האגרסיבי, ואילו אחריו מגיע הלהיט של האלבום "May You Never" שהפך להיות השיר הכי מפורסם שלו. מרטין כתב אותו עוד ב-1971 וניסה להקליט אותו עם הרכב מלא, אך לא היה מרוצה מהתוצאה. בסופו של דבר שכנע טכנאי ההקלטה את מרטין ללוות את עצמו בגיטרה ולשיר באופן הכי פשוט וישיר לתוך המיקרופון, כל זה בשתיים לפנות בוקר בחודש דצמבר הקר של 1972. התוצאה היא שיר שהוא מעין המנון לחברות באשר היא, וגם הוא זכה לגרסת כיסוי מפי חבר ומעריץ בשם אריק קלפטון. שני השירים האחרונים באלבום מציגים לנו את מרטין הבלוזי יותר ומסיימים את האלבום בצורה מינורית מעט, מה שמייצר געגועים לתחילת האלבום, וכן, אפשר ורצוי לעשות זאת, בשביל לא לצאת מהחלום.הוקלט בשתיים לפנות בוקר. May You Never: 

ג'ון מרטין נפטר בשנת 2009 בגיל 61. שתיין כבד, שמן בצורה מבהילה ועם הרבה כעס על העולם ששכח אותו. האמת היא שלא כולם שכחו אותו, וחשיבותו לעולם הפופ הולכת ונעשית מוכרת בעשר השנים האחרונות. בשנת 2011 אף יצא אוסף מחווה כפול ומקסים למוזיקה שלו בו משתתפים אמנים כמו בק, רוברט סמית' מהקיור, פיל קולינס (חבר קרוב של מרטין), דיוויד גריי, מורצ'יבה ועוד. "Solid Air" יצא במהדורה מורחבת ומושקעת בשנת 2009, ובה תמצאו גרסאות אלטרנטיביות מתוך העבודה באולפן, שירים שלא נכללו באלבום וקטעים מהופעות. תעשו לעצמכם טובה ותקשיבו לאלבום הזה, לא תצטערו, באחריות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ