אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: גם אחרי עשור עידן רייכל לא נחלש

וגם: פלד מייצר היפ הופ מחתרתי ברשת, ביל אנד מאריי במחוות אייטיז מושלמת ומיי פיינגולד ממשיכה ללכת אחורה. ביקורת סינגלים שבועית

תגובות

הבוקר (רביעי) התעוררנו ליום הראשון בארבע השנים הקרובות (כנראה שפחות, כמעט אף ממשלה לא סוחבת את כל הקדנציה). ארבע שנים עמוסות כל טוב בתככים וגינונים פוליטים. נהוג לדבר במשטר דמוקרטי על פלורליזם, על ריבוי דעות, על שיח ער עם שלל הצעות לשפר את חיינו כמדינה וכפרטים. אז נהוג. בישראל ריבוי המפלגות מביא בעיקר לתקיעת מקלות בגלגלים ולחוסר יכולת לבצע רבים מהדברים שיש לבצע. במוזיקה, לעומת זאת, יש יתרון גדול בריבוי ז'אנרים. הפסיפס המוזיקלי מאפשר לנו להנות מהטוב שבכל העולמות, במיוחד כשיש מישהו שעושה משהו טוב בכל סוגה. בשבוע שבו הפסיפס הפוליטי הקלוקל חשוף יותר מתמיד, דווקא המארג המוזיקלי עושה את העבודה. כמעט.

עידן רייכל חוזר עם מוזיקת עולם משובחת כמו שהוא יודע, כאילו הוא מעולם לא לקח הפסקה. ביל אנד מאריי החדשים והרעננים לוקחים אותנו בחזרה לשנות ה-80 האפלות, ומגישים אותם בקומוניקטיביות מפתיעה לטובה. פלד מזכיר לנו שגם הראפ הישראלי עוד בסביבה, ואפילו שהוא מתחת לרדאר הציבורי יש בו פנינות שחורות וטובות מתמיד. ורק מיי פיינגולד, עם פוטנציאל ענק לתת משהו טרי, צעיר ומדליק, הולכת אחורה עם אבנר חודורוב לרוק קולדפליי מתפשר.

כמיטב המסורת: הפרויקט של עידן רייכל – "עכשיו קרוב" סינגל ראשון מאלבום חדש של הפרויקט של עידן רייכל, וזה מרגיש כאילו הוא מעולם לא עזב. בעשור האחרון הצליח רייכל להיות חלק בלתי נפרד מפס הקול הישראלי, וזה לא ממש ברור איך הסתדרנו בלעדיו. כל האלבומים עד כה היו הצלחה מסחרית מסחררת, וההופעות כבר שנים מלאות עד אפס מקום, לא רק בארץ. לפי הסינגל החדש, לא נראה שזה הולך להשתנות. "עכשיו קרוב" הוא שיר מלודי ונעים מאוד, עם הסאונד הרייכלי המסורתי, הסאונד הזה שגורם לך להרגיש עטוף בצמר גפן צחור. סאונד עשיר ועמוק, עם מרחב נשימה, כזה שמרגיע, שלא מלחיץ, שהוא ההפך המוחלט מהנוירוזה שמאפיינת כל כך הרבה תחומים בחיים המודרנים. את העומק הזה מייצר רייכל עם כמות גדולה של כלים, בדגש על כלי קשת וחלילים שגורמים לליטוף הכל כך מוכר. מלבד הכלים אסור לשכוח את הקול הנעים שתמיד מוביל מקדימה. מי שאחראי לו הפעם הוא תמיר נחשון האלמוני, שנשמע כל כך מקצועי תודות להפקה המושחזת של רייכל וגלעד שמואלי. נדמה שעם השנים מצליח רייכל להמשיך לחקור ולהעמיק במוזיקה, עם חופש אומנותי מוחלט שעושה לו רק טוב. וגם לנו.

סינגל השבוע: פלד – "נערה מדליקה" הראפ הישראלי כבר ידע ימים טובים יותר. אמצע שנות ה-90 היו הפריחה הגדולה שלו, כניסה של תרבות רחוב חדשה ובלתי מוכרת דרך חבורות כמו שבק ס', הדג נחש וסאבלימינל בימיו הראשונים שנקלטו מהר מאוד למיינסטרים הישראלי. זה מה שילדים היו שומעים בזמנו, וזה מה שהכתיב את הקו המוזיקלי של התקופה. מאז ישנה דעיכה קבועה של הז'אנר ונטישה המונית של הילדים לכיוונים אחרים לחלוטין. דווקא מתוך הדעיכה והרחק מאור הזרקורים נוצר וואקום שמאפשר לראפרים צעירים ומוכשרים לייצר מוזיקה טובה. איתי פלד הוא אחד הצעירים האלה, ואולי הבולט מכולם מבחינת החיבור שלו לביט ויכולת הזרימה שלו על גביו. למרות שהוא פעיל כבר כמעט עשור בפרויקטים שונים (פלד ואורטגה, פי.אר. טרופרז), רק עכשיו הוציא אלבום סולו ראשון, וגם הוא, כמו כל הסצנה הזו, נשאר מתחת לרדאר. "נערה מדליקה" הוא אחד הקטעים היותר טובים באלבום, ואחד הכיפים שנראו פה בשנים האחרונות. מיכאל כהן ואורי שוחט מפיקים ומסמפלים את "נערה מדליקה" של דורון מירן, עושים שימוש במקצב מזרחי באופן מדויק (בניגוד לסאבלימינל, למשל, שלא משתמש ב"מזרחית", אלא פשוט עושה "מזרחית"), וההפקה הכבדה מוסיפה את החספוס והקשיחות שיש בגנגסטה ראפ, שפלד הוא אחד הקולות הישראלים הבודדים שיכולים לפעול בתוכו. מלבד הקליפ הרשמי שמשלב טכנולוגית תלת מימד מיוחדת, שווה גם להציץ על הקליפ מהופעה חיה שעלה השבוע, קליפ שמראה איך ואיפה הסצנה הזו עדיין חיה ובועטת. מתחת לרדאר.

רוורס: מיי פיינגולד – "להתראות מחר" לפני כחצי שנה, כשמיי פיינגולד יצאה עם סינגל ראשון מתוך אלבום שני, כתבתי פה שזה מרגיש כמו צעד אחורה בקריירה שלה. "להתראות מחר" החדש רק מעמיק אצלי את התחושה הזו. החיבור לאבנר חודורוב ממשינה הוא לא מוצלח, בלשון המעטה. עם כל הכבוד לנסיון של חודורוב כמפיק רוק, האנרגיה של פיינגולד חייבת להיות צעירה ומעיזה יותר. התוצרים החדשים שלה מזקנים אותה, מוציאים ממנה את החוצפה, את כל מה שמדליק בה, ויש בה הרבה. היא זמרת מעולה, עם קול ענק ואינטילגנציה מוזיקלית ברמה גבוהה. תמוה בעיני הקו המוזיקלי החדש שלה, שנשמע הרבה יותר מידי כמו קולדפליי, וזו פשרה ענקית עבורה. אני לא מבין למה היא צריכה להתפשר.

Bill And Murray - Something To Fear (Official video by Rachel Monosov) from Bill And Murray on Vimeo.

*#