אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בק טו בק: הגיבור הגדול של הפיינשמייקרים

המוזיקה של בק מגדירה בדיוק רב את ההבדל שבין אמנות מתוחכמת לאמנות מתחכמת. לכבוד פרויקט התווים החדש Song Reader, איתמר הנדלמן סמית מפוצץ אחת ולתמיד את בלון ההייפ סביב האמן המוערך. פרויקט מיוחד

תגובות

איזה נודניק בק האנסן. כלומר, אין ספק שבק מוזיקאי מחונן; הוא מולטי-אינסטרומנטליסט שיודע לנגן על גיטרה, קלידים, בס, תופים, סיטאר, בנג'ו, קלימבה (אידיופון אפריקאי), מלודיקה, דוליצמר אפלאצ'י, הארדי גארדי וגלוקנשפיל (ולבטח שכחתי עוד כמה כלים אזוטריים מג'קרטה וטימבוקטו). אבל, בינינו, בק בעיקר יודע לנגן על העצבים. למה? כי אמן מוזיקה פופולארית (פופ-רוק) יכול להיות סופר מוכשר, רב-כלי, חכם, בלתי מתפשר ומאתגר אבל כל שמות התואר היפים הללו שווים לתחת במידה ואותו אמן לא יודע לכתוב שירים יפים.עכשיו יבואו כל מני איבר-חוכמים וישאלו "מהו שיר יפה?" אבל, בסופו של דבר, אדם יודע לזהות מיד שיר יפה כשהוא שומע אחד כזה. לא צריך להיות אמן מסחרי הכותב המנוני אצטדיונים כדי לדעת לכתוב שירים יפים. פשוט צריך לדעת לכתוב שירים יפים. זה עד כדי כך פשוט ועד כדי כך מסובך. האם מישהו זוכר שירים ממש יפים של בק מאז "לוזר", הסינגל הראשון שקנה לו את פרסומו העולמי? אני לא מצליח להיזכר באף אחד כזה.בק טו בק - פרויקט מיוחד:» עמית קלינג מפרגן למקוריות והסקרנות הבלתי נדלית» סגול 59 על האלבום הראשון משירי Song Reader בכל פעם שיצא לבק אלבום חדש ניסיתי להקשיב לו. הייתי מקבל את האלבום מהיח"צ או מאזין לו ב"אוזן השלישית" והייתי מנסה להבין על מה המהומה ולמה אנשים כל כך אוהבים לאהוב את בק?  מעולם לא מצאתי לשאלה זו תשובה חדה וברורה. טקס ההאזנה לאלבום חדש של בק התנהל תמיד באותה בצורה: אחרי ארבעה חמישה שירים ראשונים התחשק לי להעיף אותו לכל הרוחות אבל איזה בת קול פנימית הייתה לוחשת לי להמשיך ולנסות ("אולי אני טועה וכולם צודקים?"). אחרי עוד רצועה או שתיים סף הייאוש שלי היה גולש כמו הקארה הבלונדיני של בק ובסופה של ההאזנה הייתי יכול לרצוח כל מי שיקרה על דרכי במין אפאטיות רסקולניקובית. בדבר אחד הוא צודק. Loser:

האם יכול להיות שפספסתי כאן משהו? הרי מיליוני היפסטרים לא טועים. אבל, במקרה הספציפי של בק, נראה שהם טועים ועוד איך. טועים בגדול. אז איך בכל זאת הוא נחשב לכזה בון טון של תרבות האינדי העולמית? התשובה פשוטה למדי והיא כרוכה בצורה ולא בתוכן. המוזיקה של בק מגדירה בדיוק רב את ההבדל שבין אמנות מתוחכמת לאמנות מתחכמת. במקרה של בק, קהל המאזינים נחלק לאלו שאכן יש להם טעם טוב ואלו שהם סתם פיינשמקרים. בק הוא האבטיפוס של הפיינשמקר המתחכם. הוא כמובן אינו היחיד. בעולם המוזיקה הפופולארית ישנם כמה וכמה הרכבים ואמנים (רדיוהד, סיגור רוס) שיצאו מפס הייצור הזה שכל כך הרבה אנשים מרגישים מחויבים לאהוב ללא סיג. אנשים מרגישים חובה לאהוב אמנים אלו או, ליתר דיוק, לקבל כמובן מאליו את העובדה שמדובר במוזיקאים טובים ויהי מה. למה כל כך הרבה אנשים לוקחים את זה כמובן מאליו שמדובר באמנים טובים? כי הדבר מגדיר אותם עצמם, כמו קבוצת הכדורגל שהם אוהדים או המפלגה שהם מצביעים לה. בק, רדיוהד וסיגור רוס מגדירים את שבט הפיינשמקרים האיבר-חוכמים העולמי. פיינשמקרי כל העולם, התאחדו!

ואם מישהו היה זקוק להוכחה בעניין, הרי שבק האנסן בהחלט סיפק אותה עם שחרור אלבומו האחרון. Song Reader, האלבום החדש של בק, אינו אלבום כלל ועיקר. מדובר בספר תווים של 20 שירים חדשים של בק שבעצם, לא נוגנו מעולם. נשמע מסובך? לא ממש. סתם מתחכם. למה בק הוציא ספר תווים והגדיר אותו כאלבום חדש? כדי לומר משהו על תעשיית המוזיקה העכשווית? על עידן האינטרנט, האייטיונס וההורדות בביטורנט? חזרה למקורות? יכול להיות שכל התשובות נכונות אבל מה עם השירים (המנגינות) עצמן?אנשים מרגישים חובה לאהוב אותו. בק (צילום: AP)  

על אף שלמדתי בילדותי לנגן על פסנתר במשך שבע שנים, איני זוכר מזה שום דבר ולכן אין לי אפשרות לנסות ולנגן את השירים החדשים של בק בעצמי. אבל ג'וליה, אשתי, היא בעלת תואר שני במוזיקה קלאסית מהרויאל מיוזיק אקדמי בלונדון ובימים אלו עובדת על דוקטורט (יש לה תזה על המלחין הבריטי בנג'מין בריטן). היא מנגנת בצ'לו ובפסנתר. הלכתי איתה ערב אחד לידיד שלה, כריסטיאן, שיחד איתו ועם עוד חברה יש להם הרכב קטן של מוזיקה קאמרית. כריסטיאן בחור טוב אבל פיינשמקר נטול עכבות. כריסטיאן הניח שאנחנו אוהבים את בק ללא עוררין והפתיע אותנו עם (הסו קולד) האלבום החדש.

"שמעתם כבר את האלבום החדש של בק?" כריסטיאן אמר ואמרנו שלא, לא שמענו. "אתם בטח רוצים לשמוע לא?" באותו רגע רציתי להגיד לכריסטיאן את האמת: אני לא סובל את בק והמוזיקה שלו לא מעניינת אותי אבל לא נעים. ניכר על כריסטיאן שהוא נורא מתרגש. "כן, בטח", אמרנו. כריסטיאן התיישב מול פסנתר הכנף השחור שלו, פתח את ספר התווים בתנועה רבת רושם והתחיל לנגן. עכשיו, יכול להיות שכריסטיאן הגזים בביצוע (הוא תמיד אובר-מלודרמטי בנגינה שלו) אבל הקקופוניה ששמענו... השם ישמור. אז האם בק תמיד טעה? לא. הוא צדק בדבר אחד: הוא לוזר ולמה שלא נהרוג אותו?

*#