אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל האנכרוניזם: כך נראה פס הקול הישראלי על פי רשות השידור

אחרי 32 שנה מנסה שוב הערוץ הראשון להחיות את פסטיבל הזמר והפזמון. רשימת המתמודדים התלושה מוכיחה בעיקר את הניתוק של רשות השידור מהנעשה בשטח

תגובות

984.6 מיליון שקלים. זהו תקציב רשות השידור לשנת 2012. 984.6 מיליון שקלים מהכסף שלכם הועברו בשנה החולפת כדי לקיים את הגוף האנכרוניסטי, הפקידותי, השחוק והבלתי יעיל בעליל שנקרא רשות השידור. 418 מיליון שקלים מתוכם היוו את תקציב הטלוויזיה. 493.5 מיליון שקלים הופנו לתשלומי שכר. שמישהו יקרא ליאיר לפיד, נראה לי שגילינו איפה הכסף! מיותר לציין שהתמורה לאגרה היא בעיקר חשבונות מנופחים ולא פרופורציונאליים שיוצאים מרוממה ונוחתים על שולחן הממשלה לאישור. הסכום הזה תופח משנה לשנה, אבל לא מצליח להביא לשיפור בתדמית השידור הציבורי או לעלייה באיכות התכנים שמשודרים בו. ישבו וחשבו הקברניטים איך להילחם באווירה המנומנמת הזו, והגו רעיון מופלא – לרענן מהנפתלין את פסטיבל הזמר והפזמון! חלקכם בוודאי זוכרים את הפסטיבל שהיה פעם חשוב ורלוונטי, שאירח שמות כמו עופרה חזה, סקסטה וגלי עטרי, ושהוליד להיטים כמו “אבאניבי” ו"בלב אחד". חמישה ניסיונות נעשו בעבר להחיות את הפסטיבל, שהתקיים בצורה סדירה בין השנים 1960-1980, אבל אף אחד מהם לא הצליח להחזיר אותו להיות אירוע מוזיקלי שנתי משמעותי ומייצר עניין. » פסטיבל הזמר והפזמון חוזר - רשימת המתמודדיםברשות השידור החליטו שניסיונות ההחייאה האלה לא הספיקו, ושווה להוציא החוצה את הגופה לניסיון נוסף. מה אכפת להם? הרי אנחנו משלמים על זה, ולשיטתם זה בדיוק מה שאנחנו צריכים. רשות שידור של מדינה עם השקעה מביכה בתרבות, בוחרת לייצר אירוע תרבותי מביך לא פחות מהתקציב. למה מביך? למה לא בעצם? נתחיל במשתתפים. יעקב נווה, נציג האמנים בוועד המנהל של רשות השידור, אמר על הפסטיבל "אין לי ספק שהפסטיבל ייתן דחיפה גדולה לזמר הישראלי האיכותי ויהיה במה מרכזית לאמנים צעירים וותיקים כאחד לחידוש פס הקול הישראלי". אחרי כל דברי השבח האלה, ראוי היה לקבל רשימת מתמודדים רעננה ומסקרנת בפסטיבל. הרי יותר מ-800 אמנים ניסו להכניס רגל בדלת, ותהליך הסינון היה קפדני. המציאות מראה שאלו שאמורים לחדש את פס הקול הישראלי (האם הוא בכלל הופסק מתישהו?), אליבא דרשות השידור, הם שמות כמו מיכל פאולינה וישי ריבו. נדמה שהאצבע שהניחה רשות השידור על הדופק של הקהל הישראלי הגיעה למצב של נמק מתקדם ואינה מעבירה שום תחושה מדויקת לכיוון מרכז העצבים. גם ד"ר אמיר גילת, יו"ר רשות השידור, ויוני בן מנחם, מנכ"ל הרשות, דיברו בשבחו של המפעל הקסום הזה. כל הקשקשת האנכרוניסטית הזו באה לכסות בעיקר על ניתוק מוחלט מהמציאות המוזיקלית והתרבותית בישראל. המיינסטרים הישראלי שייך כולו למוזיקה הים תיכונית כיום, אבל רק פאר טסי מייצג את הז'אנר בפסטיבל. ברוממה אוהבים ממלכתיות. בגלל זה הם גם לא טרחו להכניס לרשימה הרכבי רוק, זמרי מחאה או, רחמנא ליצלן, אמנים בולטים ומוערכים מהסצנה העצמאית. אלה לא ראויים לקידום ולתמיכה של רשות השידור, שעדיין רואה בעצמה גורם מחנך ומעצב בסטנדרטים של אמצע המאה הקודמת. רוק משחית את הנוער, המחאה בוקעת את הקונצנזוס ולמה בכלל אתם שרים באנגלית??? זמרו נא על נופי ארצנו השלמה, רונו ברינה גדולה על מרבדי התבואה בשדות ושירו בקול גדול על שובו של עמנו למולדתו. מישהו מחליף את לוחות השנה במשרדים של רשות השידור? הם מודעים לזה שבחוץ כבר 2013 והפזמונאי היחידי שמוכר היום בישראל הוא יוסי גיספן?הערוץ הראשון חולם בשחור לבן. קלאסיקה מפסטיבל הזמר 73':גם אם הליך הבחירה היה קפדני והוגן, הרי שבמבחן התוצאה מדובר בכישלון. גם אם השירים שנבחרו הם אכן "הטובים ביותר" (וזה מבלי להכנס לדיונים על ההיגיון שבלשפוט או לדרג מוזיקה), הרי שהרשימה כמו שהיא כרגע לא מדברת לאף אחד ולא עושה חשק להאזין לה. האם לא היה הגיוני יותר לנסח רשימה של פזמונאים ומבצעים נבחרים בכל ז'אנר ולבקש מהם לשלוח שירים? בשנות ה-70 השתתפו בתחרות אמנים מהשורה הראשונה כמו שלמה ארצי, אריק איינשטיין, יהורם גאון ואילנית. איפה המקבילים שלהם לשנת 2013? ואם פנו אליהם והם לא רצו להשתתף, למה שאנחנו נרצה לצפות?בשנות ה-70 פסטיבל הזמר והפזמון היה מחובר למציאות ולכן נחל הצלחה. בישראל של היום הפסטיבל הזה הוא עוד אירוע מנופח מחשיבות עצמית ואוויר חם שאינו משרת איש פרט למרוויחים הישירים ממנו. לא קשה לנבא שתרומתו לתרבות בכלל ולמוזיקה בפרט תהיה זניחה. ולא רק בגלל שאף אחד ברוממה לא הוציא אצבע מהמשרד כדי לבדוק לאן נושבת הרוח, אלא בעיקר כי זה לא מעניין אותם. הערוץ הזה, שמשמש בחלק לא מבוטל מהזמן כשופר ממשלתי, לא חייב לכם שום דין וחשבון. גם לא למפרסמים ולא ליוצרים. הוא יונק ישירות מהקופה הציבורית, כלומר מהכיס שלכם. בכסף שהוא לוקח מאיתנו הוא אמור לשרת אותנו וליצור שידור ציבורי ראוי, לא עוד אירוע הצדעה לזקפה הלאומית של 1967. הקהל הצעיר, זה שלא ידע את ימיו הגדולים של הערוץ הראשון, רוצה לראות ולשמוע את דודו אהרון, את אייל גולן, את שרית חדד, את מוש בן ארי, את דודו טסה, את מטרופולין. הם לא ינדדו לערוץ 11 בממיר, או יגיעו עד להיכל התיאטרון בקריית מוצקין, כדי לצפות בשעמומון הזה. אבל לכו תדעו, הרשות עוד עשויה לשלוף את נשק היום הדין שלה, ולהעמיד בעמדת המנחה את יצחק שמעוני. הצעירים מתים עליו!

*#