רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: מחווה מצוינת נוספת מבית "עבודה עברית"

יוני רכטר, קרולינה, שלומי שבן ועוד משתתפים בפרויקט חדש של "עבודה עברית" משירי חנוך לוין, תמיר חיטמן הולך לאיבוד בהפקה של רן שם טוב וטום קשתי מעליב את המקצוע "מוזיקאי"

תגובות

יש לנו, לעם ישראל ואולי למין האנושי בכלל, איזו אובססיה עם האמת. לא תמצאו ריאליטי שבו המונח האבסורדי "האמת שלי" לא מככב בו לפחות שלוש פעמים בפרק, ומי שלא הולך עם האמת שלו הוא מזויף ושקרן, ואנחנו לא נסמס לו. הרי אנחנו, כולנו, אומרים את האמת כל הזמן, ולכן לא יכולים לסבול שדמות מפורסמת, לא חשוב מאיזה תחום, תגיד משהו לא אמיתי. תכף יש בחירות, ושוב מושג האמת צף על פני השטח. אנחנו משקרים לעצמנו שאנחנו הולכים אחרי הפוליטיקאים האמיתיים, שחושפים את הזיופים של מתחריהם, שלא מפחדים להטיח את האמת המרה בפרצוף של כולם. כי אין דבר חשוב יותר מהאמת. » סינגל שוט - כל הטורים

מוזיקה, מעצם היותה כלי ביטוי, יכולה לשקר ויכולה להגיד את האמת. זה משהו שעובר דרך הטקסט, הלחן, העיבוד וההגשה, הרגשה והתרשמות כללית מהאמן שלפנינו. ואם חלילה הוא לא יהיה אמיתי, הוא לא ישרוד זמן רב במרחב הציבורי. טום קשתי, למשל, מראה בסינגל הבכורה שלו כמה שהאמת שלו היא פשוט להיות מפורסם, והקשר בינו לבין מוזיקה הוא חובבני במקרה הטוב. תמיר חיטמן מסוגל להיות אמיתי, אבל לא כשהוא נותן לרן שם טוב אור ירוק לעשות מה שהוא רוצה, כי אז השיר הופך להיות האמת של שם טוב. ורק חנוך לוין, שנים אחרי לכתו, עדיין מפזר אמיתות מופלאות לכל עבר, ומזל שיש מוזיקאים כמו יוני רכטר, שלומי שבן וקרולינה שמצליחים לתפוס את האמת ולהגביר אותה דרך לחנים וביצועים מדויקים.סינגל השבוע: משירי חנוך לוין הרשו לי להוריד את הכובע בפני פרויקט עבודה עברית שלקח את קונספט גרסאות הכיסוי כמה רמות למעלה, ובדרך גם עושה המון כבוד ונחת למוזיקה הישראלית לתולדותיה. בשנים האחרונות יצאו כמה וכמה אוספים, בקצב די מסחרר, להם שותפים מיטב האמנים הצעירים כמו גם המבוגרים שהנפיקו כמה גרסאות כיסוי יוצאות דופן. "רישומי פחם בצבע" הוא החביב עלי מכל האוספים, אבל באמת שהכל מבוצע ברמה די גבוהה. הפרויקט החדש נקרא "היספיקו החיים", והוא מציג לחנים חדשים וישנים לטקסטים מופלאים של חנוך לוין. על הניהול המוזיקלי של כל הפרויקט אחראי אסף תלמודי (אחיו הגדול של אייל תלמודי, מי שניהל את רישומי פחם בצבע), שעשה פה עבודה מופלאה של קיבוץ גלויות והרכיב אנסמבל מרהיב של מוזיקאים מוכשרים, ביהניהם יוני רכטר, שלומי שבן, קרולינה, אלי מגן, יעל נחשון, איתמר רוטשילד ועוד, שעבדו ביחד על כל האלבום. הסינגל הכפול המשיק את האלבום הוא בדיוק מה שהייתם מצפים מפרויקט עם כל כך הרבה ציפיות. "היא ישנה עמוק" הוא לחן של יוני רכטר לטקסט אפל וגאוני, חנוך לוין קלאסי. רכטר, שלאורך השנים הוכיח את עצמו כמוזיקאי המכבד את הטקסט, מטפל במילים הללו בצורה מופלאה, משקף בעזרת המלודיה את האופל והכבדות שבטקסט, אבל גם את האינטיליגנציה הגלומה בו, הסרקסטיות המופלאה, וההליכה על החבל הדק שבין החיים והמוות. חייבים גם לתת מילה טובה על העיבוד של תלמודי שעושה שימוש בעושר עצום של כלים, לפעמים לתפקידים מאוד קטנים, ומצליח לשלב באופן מרהיב את כלי ההקשה הדומיננטיים בשיר עם כלי מיתר ונשיפה כחטיבות תומכות. התוצאה מרגשת, עם תחושה גדולה של אמת.יוני רכטר – היא ישנה עמוק

"וכשמיששנו זה את זו לראשונה" הוא שיר שנמתח בסך הכל על פני דקה וחצי. ובזמן המועט הזה הוא מצליח להשאיר חותם כל כך גדול, שקשה להתעלם ממנו. זה בדיוק מסוג השירים שמתחבאים להם באלבום, ואז נתקלים בהם בשמיעה הראשונה ומתאהבים ברגע אחד. השירים שמשאירים טעם של עוד, שכל כך היית רוצה שהם בעצם יהיו ארבע דקות, אבל אז שוקעת ההבנה שדקה וחצי הוא בדיוק הזמן שצריך, לא יותר ולא פחות. הטקסט, כמובן, פשוט ומדויק להכעיס, מסוג הטקסטים שכל מי שמתעסק במילים יכול רק לנזוף בעצמו שלא הוא כתב. והביצוע של שלומי שבן וקרולינה הוא מתוק ומקסים, מענג ועצוב, שלם וחסר, יפה ומכוער. הוא מושלם כי הוא מעביר את תמצית החוויה האנושית השלמה בדקה וחצי קטנה, ואת זה אפשר לעשות רק בהזדמנות מקרים נדירה של יוצרים יוצאי דופן.שלומי שבן וקרולינה – וכשמיששנו זה את זו לראשונה איזבו 2.0: תמיר חיטמן – אי אפשר להתנשק

תמיר חיטמן הוא זמר לא רע עם כושר כתיבה והלחנה טובים באופן יחסי. בחומרים הקודמים שלו אפשר למצוא כמה פנינות חן חמודות, גם אם מדובר בסופו של דבר בעוד רוקר ישראלי של אמצע הדרך עם קול רך. חיטמן יכול לעבוד קשה ולהוציא מעצמו דברים אחרים, להמציא את עצמו בעוד כיוונים, להתפתח ולהפתיע, ואז גם לבלוט. אבל בשביל זה הוא צריך להמציא את עצמו מחדש, ולא שמישהו אחר ימציא אותו. לטוב ולרע, זה מה שקורה כשאתה נותן את המושכות לרן שם טוב מאיזבו. שירים כמו "אי אפשר להתנשק" הם מקרים קלאסיים של השפעה טוטאלית של שם טוב שחתום על העיבוד, ההפקה והנגינה של כל הכלים לצידו של חיטמן על הקלידים. וכשנותנים לשם טוב כל כך הרבה חופש, תהיו בטוחים שתקבלו למעשה עוד שיר של איזבו, רק שמישהו אחר שר אותו. לטוב ולרע. לטוב כי זו מוזיקה איכותית, ומי שאוהב את הסגנון המוזיקלי של איזבו יאהב גם את השיר הזה. ולרע בגלל שאף אחד לא שר את החומרים האלה טוב יותר משם טוב. השיר החדש של חיטמן הוא תוצר בעייתי. הוא אולי מוזיקלי, הדוק ומושחז, אבל לחלוטין אי אפשר לבלוט איתו, בעיקר מכיוון שאני לא מאמין לחיטמן שזה הגיע ממנו, שזה אמיתי. זו מוזיקה של איזבו שמגיעה מנבכי נשמתו של רן שם טוב, והחיטמניות של השיר לא נוכחת בו בכלל. ובמובן הזה חיטמן מפסיד יותר מאשר הוא מרוויח משיתוף הפעולה הזה. אופורטוניזם זול: טום קשתי – אשליות טום קשתי הוא אופורטוניסט. כמו אחרונת המפלגות הקטנות הוא מנסה לגרד בלחץ את אחוז החסימה בכל מדיה שניתן להעלות על הדעת. כדורגל, ריאליטי, רכילות או מוזיקה, הכל בא בחשבון ומקדש את המטרה, והיא, כמובן, לבנות קריירה כסלבריטי. בכדורגל הוא לא שוער גדול (היה השוער השלישי של הפועל פ"ת) וכוכבנות ריאליטי היא דבר שבא והולך מאוד מהר, אחרת קשתי לא היה משתתף בשתי תוכניות ריאליטי בתוך שנתיים (המירוץ למליון וגולסטאר). ועכשיו גם המוזיקה מוכיחה שהיא לא באמת התחום בשבילו. בסינגל הבכורה אפילו הקומוניקט לא טורח לדבר הרבה על מוזיקה, אלא על "ההצלחות" בעולם הטלוויזיה ועל כך שזה "שיר מיינסטרים מצויין שתפור על מידותיו של הרדיו".

מדובר בשיר פופ רדוד וזול, ולהשתמש במקפצות רייטינג טלוויזיוניות כדי לקדם חובבנות זה פשע נגד המוזיקה. להשמיע את השיר הזה בפריים טיים ברדיו זה כמו לקחת את טום קשתי כשוער הראשון של מכבי חיפה רק כי התפרסם לרגע באיזה ריאליטי. אין קשר בין הכוכבנות לבין המקצוענות, ואין קשר בין השיר הזה לבין מוזיקה. במקרים כאלה מאוד קל לצפות את העתיד. הקריירה המוזיקלית שלו תישאר בשוליים, עם כמה השמעות פה ושם בערוץ 24 בעיקר כקוריוז, ואת זמן המסך שלו הוא ייאלץ לחפש במקום אחר, כנראה בתוכניות בוקר או בערוצי נישה עם רייטינג נמוך מאוד. קשתי ימשיך לגרד את אחוז החסימה בכל מקום אליו יפנה, לפחות עד הריאליטי הבא, שם הוא מקבל את הרייטינג שהוא כל כך חושב שמגיע לו. כך נראית קריירה של סלבריטי סוג ז' בישראל. לא זוהר כמו שחשבת, הא?

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true