סינגל שוט: עומר אדם יודע לשמח

וגם: נינט מצליחה בכל שפה, אביב גדג' גדל משמיעה לשמיעה, מרסדס בנד לא משחזרים את ההצלחה ושי גבסו מבלבל, ולא בקטע טוב

טל הנדלס, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל הנדלס, עכבר העיר

תכף בחירות, והתקשורת הולכת ומתמלאת במסרים מכיוונים שונים, עם אינטרסים הפוכים ומתנגשים. פרצופים שאומרים לנו למה כדאי שהם, או מי שהם תומכים בו, יקבלו את הקול שלנו בעוד חודש וקצת. גודש לא נורמלי של קשקושים, הרי הרוב זה קשקושים, כדי להמשיך לשבת בשלטון, או לנסות ולהתברג לשלטון. ומה שחשוב בדמוקרטיה המודרנית, הוא לשבת בשלטון. זו מטרת העל. כמו להיות סלב ולנסות לעשות את זה בעזרת מוזיקה או טלוויזיה. ואלה בדיוק הזמנים שאנחנו צריכים להבחין בין עיקר ותפל. להפריד את המוץ מין התבן. להישאר עם שורות תחתונות, בלי בלבולים מיותרים. » סינגל שוט - כל הטוריםבעקבות הסינגל החדש של נינט ישנה התעסקות בשפת השירה שלה. זה התפל. העיקר, השורה התחתונה, הם שנינט זמרת מעולה וזה לא משנה באיזו שפה. התפל אצל עומר אדם הוא הטקסט, והעיקר הוא יכולת זרימת הטקסט על גבי לחן יווני מוצלח, מה שהופך את כל השיר לחפלה כיפית. השורה התחתונה אצל אביב גדג' היא פוטנציאל ההתמכרות אליו. לעומת זאת, השורה התחתונה אצל מרסדס בנד היא שהם מתקשים לשחזר את האיכויות של האלבום השני. ואצל שי גבסו אני ממש לא מצליח להבין מה בדיוק השורה התחתונה. אני מבולבל.

מוכרחים להיות שמח: עומר אדם – נסיכה "נסיכה, אני אמשיך לשיר לך/ ושמיכה של כוכבים אביא לך". דורון מדלי הוא לא בדיוק שייקספיר, אבל מה שחשוב בסינגל החדש של עומר אדם, מתוך אלבומו השלישי שעתיד לצאת בקרוב, הוא לא הטקסט. זה מעולם לא היה הדגש, ויש לי הרגשה שויתרו שם מראש על טקסטים עמוקים או בעלי אמירה. אולי בצדק, כי מה שבאמת חשוב, ומה שעושה את עומר אדם למכונת הפופולאריות שהוא היום (רבע מיליון צפיות בשישה ימים הוא הישג מרשים לכל הדעות), זו הזרימה של השירה שלו על הטקסט. אדם משתדל לגעת בכמה שיותר מקורות ים תיכוניים, והפעם זו המוזיקה היוונית שמתארחת אצלו בגרון.

שתי השורות האלה, שפותחות את הפזמונים, יושבות כל כך נכון על הלחן היווני המקפיץ, שפתאום הן לא נראות כל כך שטוחות וחסרות תוכן. להפך, זה עובד, וזה עובד מעולה. מלבד הפזמונים הבאמת קליטים, שזה הלחם והחמאה של להיטי אינסטנט, הבתים מוגשים על מצע של גיטרות רוק, פלישה של עולם אחר בדומה למה ששבק ס' היו עושים בזמנו עם הגיטרות בשני האלבומים הראשונים שלהם. אדם בעצמו הוא זריקה של אנרגיה ועוצמה, מה שמסביר את ההצלחה שלו בעיקר בשירים הקצביים. עוד לא השתכנעתי ביכולות הבלדה שלו ואם הוא רוצה להצליח בשוק הזה הוא יצטרך ללמוד גם לרגש. בינתיים, החפלות הן יופי של כיף. בלי מנוחה: נינט טייב – כל הלבד סינגל חדש לנינט טייב? זה הפתיע אותי, אני מודה. בהתחלה הייתי בטוח שזו גרורה אחרונה מהאלבום שיצא לפני פחות משנה, עוד פוש אחרון של יחסי ציבור כדי לגרור את סיבוב ההופעות עוד קצת. אבל לא. זה שיר ראשון לקראת אלבום חדש. וואו, זה תפס אותי לא מוכן. וטוב שכך, כי נינט אוהבת להפתיע, ואני אוהב שנינט מפתיעה אותי. יש הטוענים  שנינט מפתיעה בסינגל החדש הזה מכיוון שהוא בעברית, וזאת לעומת האלבום הקודם שהיה באנגלית. אולי הגיע הזמן להניח בצד את השיח הזה של עברית או אנגלית, זה פשוט לא כל כך משנה. נינט טובה במה שהיא עושה כי היא עושה את מה שטוב לה. עכשיו טוב לה עברית, אז יש עברית. אין סיבה להגדיר את המוזיקה שלה לפי שפת השירה.

בשורה התחתונה, פעם אחר פעם נינט נשמעת מעולה. גם עם אביב גפן מאחוריה, גם עם חברי רוקפור, ועכשיו גם עם עידן רבינוביץ' ויוסי מזרחי המעולים מהקולקטיב. נינט היא מסוג האמנים שממש כיף לעבוד איתם. שחקנית של מאמן. היא כל כך מוכשרת שכל דבר נשמע עליה טוב. וגם הפעם, הרוק שנע על הציר בין רכות לנוקשות מאוד חינני לאוזן ונקלט פשוט מצוין. הבנייה של השיר מאוד קומוניקטיבית, והטיפוס עד להתפוצצות ברבע האחרון נותנים מענה לסף הריגוש אצל המאזין. נינט היא זמרת מעולה, מהטובות שהיו לנו פה, אין מה לעשות. היא שולטת בקול שלה בצורה מופלאה, וזה תענוג לשמוע אותה. טעם נרכש: אביב גדג' – אמונתי מנגנת בלילות השיר החדש של אביב גדג', הראשון מאלבום הסולו השני שלו, הוא טעם נרכש. גם עבור מי שאוהב את הסאונד שלו, אלה שמתגעגעים לאלג'יר עליה השלום (ואני ביניהם), זה לא שיר שמיד מתחברים אליו ומיד בטוחים שהוא מעולה. קצת כמו קפה, אם אתה עדיין עולל זב חוטם, טעם הקפה המר מוזר לך ואתה לא באמת מבין איך כל כך הרבה אנשים צורכים אותו מידי בוקר. אבל אם אתה נתפס, ולרוב אתה נתפס, כעבור זמן מה אתה לא מבין איך פעם חשבת שזה לא טעים ואיך לא הבנת את כל שאר התפוסים. כך גם המוזיקה של אביב גדג'. יש בינינו אנשים שלא יתפסו, ולא יבינו איך כל השאר שואבים אותה בלי למצמץ. כי קצת כמו קפה, זו מוזיקה לא אינטואיטיבית, אבל בהחלט ממכרת. לא תמיד אתה יודע למה, אבל אתה רוצה עוד. בשיר החדש יש משהו מאוד רפיטטיבי, כמעט מהפנט, ובשילוב האופל שהתרגלנו לקבל מהאמן הזה, פלוס עושר מלודי שמרכך את המכה, פוטנציאל ההתמכרות גבוה. אם אתם עוד לא מכירים את האיש והמוזיקה שלו, תנו לזה זמן. ניפרד כידידים: שי גבסו – אין לי מילים זה לא אתה, זה אני. אני חושב. כי אני יוצא מבולבל משמיעה ראשונה, שנייה ועשירית של השיר החדש של שי גבסו, הראשון מתוך אלבומו הרביעי. באלבום הזה הוא חוזר לעבוד עם המפיק המוזיקלי משה דעבול, מי שהפיק לו את אלבום הבכורה, רק שהפעם אני ממש לא מבין מה הוא עשה. "אין לי מילים" נשמע מבולגן מאוד. השירה של גבסו מלאה קפיצות כאילו חינניות, אבל בעצם מרגישות בעיקר נוירוטיות. הזרימה הלא מסודרת של הטקסט על גבי הלחן לא הופכת את השיר למעניין, אלא רק מורידה מערכו ומוסיפה לבלבול אצל המאזין. יכול להיות שאני מפספס פה משהו, אני לא יודע. יכול להיות שזה באמת לא אתה, אלא רק אני. בשורה התחתונה, אני מבולבל, וזו לא תחושה טובה לצאת איתה לגבי שיר חדש.1 כוכבים

עדיין מחכה: מרסדס בנד – אל תבכי ילדונת האלבום הראשון של מרסדס בנד היה באווירה מחתרתית. ההופעות שלהם בבארבי התמלאו מפה לאוזן. זה היה כיף, מגניב, תחושה של להיות חלק ממשהו חדש, צעיר ורענן. האלבום השני היה כבר בבחינת יצירת מופת. הקפיצה הגדולה שלהם קדימה לעבר הקהל הרחב, הופעות מלאות בכל הארץ, מעבר של הסולן גל תורן לטלוויזיה ("תעשה לי ילד") שסייע לתהליך ההתרחבות. ואז גם הגיעו כבר ציפיות גדולות. וכשיש ציפיות יש גם אכזבות. האלבום השלישי היה לא מספיק טוב, בלשון המעטה. הכיוונים המטאליים הכבדים שלו לא התעכלו כמו שצריך ואין בו אף רצועה עם פוטנציאל להיטי. אז המשכתי להקשיב לאלבום השני האהוב כל כך, וחיכיתי בסבלנות. הסינגל הראשון מהאלבום הרביעי הגיע, ואני עדיין מחכה. שיר דיסקו פשוט למדי, נייטרלי באווירה שלו, בלי התחלה אמצע וסוף ובלי פיתולים מפתיעים בעלילה. סתם שיר כזה, ממלא חלל באמצע אלבום. ואם זה הסינגל הראשון איתו יוצאים מאלבום חדש, איך ייראה כל האלבום? אני חושש שאולי אמשיך לחכות. ואולי הציפיות לאט לאט ירדו, ואולי ככה תגיע יצירת המופת הבאה. אולי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ