גל נוסטלגי: האלבומים הגדולים של 1982

ממדנס ועד באוהאוס, ממייקל ג'קסון ועד דונלד פייגן - בזמן שכולם מסכמים את 2012 גל אפלרויט חוזר 30 שנה אחורה לאלבומים שעיצבו את עולמו

גל אפלרויט, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גל אפלרויט, עכבר העיר

היות והטור, כשמו, מתייחס יותר לעבר מאשר להווה, חשבתי שבאווירת סיכומי השנה יהיה נחמד לחזור 40 שנה לאחור ולבדוק אילו אלבומים יצאו באותה שנה, 1972. אבל מה, גיליתי שעמיתי יואב קוטנר עושה בדיוק את זה במסגרת תכנית הרדיו שלו ברדיו "הקצה". אז מה עושים? קפיצה קטנה בזמן עשור קדימה ל-1982.גל נוסטלגי» הספד מאוחר לטרי קלייה» בחזרה לקלאסיקות של פרנק זאפה» ביל פיי מעביר שיעור באנושיות» הרגע בו הומצא הרוק הכבד

רשימות מלאי כאלו אפשר למצוא ברשת בקלות, אך מכיוון שאני לא שומר קבצי מוזיקה במחשב שלי (כן, נשמע מוזר, אה?), אלא אך ורק בדיסקים או בתקליטים, הלכתי ובדקתי מה מתוך רשימות אלו אני מחזיק בתקליטיה הפרטית שלי. הופתעתי לגלות שברשותי קרוב ל-30 אלבומים שיצאו ב-1982, ושלרובם אני נהנה להקשיב גם היום. למרות ששנות ה-80 נחשבות לתקופה, איך נאמר, קצת בעייתית מבחינה מוזיקלית, אני התבגרתי בשנים אלו, ומהן בא גם החינוך המוזיקלי שלי. זו הסיבה שיש לי קשר עמוק לחלק מהאלבומים האלו, גדלתי איתם.

מדנס - The Rise And Fall: האלבום הרביעי של השביעייה הבריטית הוא יצירת פופ מופלאה. הטירוף המדנסי מהול הפעם בדכדוך הבריטי האפור, ובצירוף שירים מצוינים ועיבודים מורכבים ומתוחכמים הם יצרו את "סרג’נט פפר" שלהם, או אם תרצו, את ה"פט סאונדז" שלהם. גם להיטים הנפיק האלבום הזה Our House ו Tomorrow’s Just Another Day.

דונלד פייגן -  The Nightfly: עוד אלבום שמקרב את הפופ שבו לשלמות. פייגן המשיך את הקו המוזיקלי של השותפות שלו עם וולטר בקר (סטילי דן), ויצר אלבום שהוא כולו תענוג לאוזניים. עגול, שמנוני ומתוחכם בדיוק כמה שצריך.I.G.Y.  ו-New Frontier היו להיטים, אך זהו מסוג האלבומים שאין בו רצועה חלשה.

פיטר גבריאל – 4: נדמה לי שזהו אלבום הפופ הראשון שהוקלט בצורה דיגיטלית (או משהו כזה), ואין ספק שזהו אלבום מהמם. גבריאל משדרג את עצמו בהפקה עשירה בצלילים אלקטרוניים, במקצבים אפריקאים ואסיאתיים, ומכין תבשיל חם ומהביל. תענוג לחיך ולאוזניים. זוכרים את Shock The Monkey או את Rhythm Of The Heat, ויש עוד כמה אפילו טובים יותר. סוג של פופ אייטיז פסיכדלי.

Dexys Midnight Runners – Too Rye Ay: נכון, Come On Eileen, אבל יש פה הרבה יותר מזה. קווין רואולנד ולהקתו ערבבו פופ ומוזיקת עם קלטית, ביחד עם קצת בלוז, ומה שיצא הוא האלבום הזה. כינור, אקורדיון וכלי נשיפה מוסיפים שמחת חיים, רואולנד שר כאילו אין מחר, והנגנים במיטבם. The Celtic Soul Brothers ו-Old שווים במיוחד, אבל שוב, מדובר בעוד אלבום ששווה לחרוש מתחילתו ועד סופו.

מייקל ג'קסון -  Thriller: שאני אוסיף? יש מה לומר שעוד לא נאמר? אלבום מושלם, וזה לא משנה אם את/ה אוהבת/ב מוזיקה שחורה, דיסקו, סול או לא. כל מילה מיותרת.

באוהאוס -  The Sky’s Gone Out: אלבום הזוי ומיוחד. אפשר לקרוא לו אלבום הפרוגרסיב של באוהאוס, בעיר בגלל מה שבזמנו היה הצד השני של התקליט. שם אפשר למצוא יצירה בשלושה חלקים ואת השיר המסיים שמורכב מכמה שירים שונים. חוץ מזה יש את All We Ever Wanted Was Everything , שמראה לנו את באוהאוס האקוסטית ואת Silent Hedges עם הגיטרות החדות כסכין.

אלו הם הכוכבים מבחינתי, אבל נציין בקצרה עוד כמה שיצאו ב-1982:» דוראן דוראן - Rio: עם Save A Prayer הענק.» הקיור - Pornography: הקיור הולכים ונעשים טובים מאלבום לאלבום, ובזה החמישי שלהם הם נעשים גדולים.» אלאן פרסונס פרוג'קט - Eye In The Sky: פרוגרסיב מרוכך לדור האייטיז, אך מבוצע בצורה כל כך טובה עד שאי אפשר להתווכח עם התוצאות.» הקלאש - Combat Rock: הקלאש התמסחרו והקליטו אלבום שהוא מין פאנק-פופ. בסופו של דבר, אלבום כייפי. עם Should I Stay Or Should I Go וכמובן Rock The Casbah.» יאזו - Upstairs At Eric’s: עוד אלבום אלקטרוני משובח. יש בו שילוב של רגש ועצב עם פרימיטיביות אלקטרונית. העיבודים מינימליסטים ועדינים והחום בשירה של אליסון מוייט הופך את כל החוויה לאחרת. Only You, Don’t Go.

ישנם בטח אלבומים ששכחתי, וישנם כאלו שהחלטתי לא להתייחס אליהם, אך חשוב היה לי שזו תהיה סקירה שבאה מהלב, ובשביל שתהיה כזו הייתי חייב להכניס את טעמי האישי. אם נראה לכם ששכחתי משהו חשוב במיוחד אתם מוזמנים להוסיף בתגובות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ