ספייק לי מעריץ את מייקל ג'קסון וחוטא לאמת

לי מתעקש בסרטו לציון 25 לאלבום "Bad" לחגוג את יצירתו של ג'קסון, מתחמק מכל הזדמנות שניתנת לו לרדת לעומקה של הדמות המסקרנת, ולא מצליח ליצור קולנוע דוקומנטרי בעל ערך

עידן חגואל, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידן חגואל, עכבר העיר

היופי האמיתי בסרטו של ספייק לי על האלבום "Bad" של מייקל ג'קסון שישודר הערב ב-yes דוקו הוא הירידה לשורש המילה "שאמון". משמעות המילה, שג'קסון המנוח היה גונח שוב ושוב כסובל מטורט ולכאורה לא אמרה כלום, מתבהרת במהלך הצפייה כציטוט ומחווה מוזיקלית לזמרת הנשמה מייבס סטיפלס – אותה ג'קסון העריץ. אבל זהו כנראה היתרון היחידי בסרט. לי נמנע באופן ברור מלעסוק בשערוריות הרבות שסבבו את מי שכונה באותם ימים מלך הפופ ולא ניתן למצוא מילה רעה אחת על ג'קסון בסרט: אף מילה על תסמונת הפיטר פן, על חוות "נברלנד" (בה נהג לארח ילדים באופן מחשיד), על הניתוחים הפלסטיים הרבים, על האלימות במשפחה, על הפזרנות והראוותנות או על תהליך ההלבנה של הכוכב השחור.

במקום המטען הצהבהב, נובר הבמאי בחומרי ארכיון כמו אחרון המעריצים ומראיין את משתפי הפעולה של ג'קסון ליצירת אחד מאלבומיו המצליחים ביותר, שיצא לפני 25 שנה. לי שם את הפוקס התיעודי על הדרך בה יצר ג'קסון את המוזיקה שלו, את הקליפים, ואת קטעי הריקוד והשירה. למרות זאת, האמת הגדולה על הזמר נמצאת אי שם בין השורות לכל אורך הסרט ופורצת בין הסדקים, שייתכן והבמאי הקפיד להשאיר בכוונת תחילה.

ניכר שמדובר בסרט מוזמן "מטעם". חברת התקליטים פנתה לבמאי המוערך לביים סרט לרגל ההוצאה המחודשת של האלבום ושני הגורמים ידעו היטב שהתוצר חייב להיות מחמיא ונטול ביקורת - חגיגה טהורה למעריצים ותו לא. אבל במאי בקליבר של לי יודע שאפילו אם מדובר בסרט הלל ניתן ורצוי לזרוק פירורים שעשויים להוביל לאמת ולפזר את הערפל המרחף מעל לאניגמה שנקראת מייקל ג'קסון. ברגע המתעכב על גוון קולו של הזמר – אחד ממשתפי הפעולה מספר כי בשיחות טלפון עם ג'קסון תמיד התרשם מכמה קולו הטבעי של הזמר נשמע עמוק ובריטוני. הוא האיץ בג'קסון לאמץ את קולו האמיתי גם בהקלטות, אבל ג'קסון לא אהב את הקול הגברי שיצא ממנו והקפיד לכוון את מיתריו לאוקטבה הגבוהה והמוכרת, הנערית. זו הזמנה לדיון עומק בנפשו של הזמר שנלחם בטבעו האמיתי אבל היא נקטעת באותו רגע. בצילומי הקליפ "Dirty Diana", בו שיחק הזמר לצד דוגמנית שהעריצה מילדות את ג'קסון, אנו שוב מקבלים הצצה רגעית אל מאחורי המסכה. לפי התסריט המקורי היו השניים אמורים לסיים בנשיקה רומנטית. אבל אנשים מטעמו ניגשו לעלמה והסבירו לה שהמלך ביישן ומעדיף שיסיימו את האפיזודה רק בחיבוק. שוב דיון פוטנציאלי במיניות המעורפלת של האמן נקטע. מנותק מתרבות הרחוב. הקליפ של "Bad":

לי ("קדחת הג'ונגל", "עשה את הדבר הנכון"), במאי אוטר שמקפיד לעסוק בסרטיו בביקורת חברתית ביחס לשחורים בארצות הברית ששם לרוב את העיסוק הפוליטי מעל לעיסוק הקולנועי, מתעכב על ההחלטה של חברת התקליטים וג'קסון עצמו ליצור לזמר תדמית "שחורה יותר" וקשוחה יותר לאותו אלבום. ג'קסון נגלה בסרט כאמן ששם את השיקול המסחרי לפני תחילת העבודה על האלבום ולכן עיצוב המוצר הכולל חשובה לו, אבל מפליא שגם בנושא זה מטפל לי בכפפות משי (מנצנצות). דרך ראיונות עם מרטין סקורסזה, שביים את הקליפ הארוך לשיר Bad (בכיכובו של ווסלי סנייפס), מתגלה הפער האמיתי בין הרצון של ג'קסון להשתייך ברמה התדמיתית לתרבות הרחוב השחורה לבין הנתק הברור שלו ממנה בחיי היומיום. ג'קסון, שמגיל חמש כבר מכר עשרות מיליוני אלבומים, מגיע לשכונות הקשות של ברוקלין במטרה לצלם את הקליפ "הקשוח" ומתקשה להאמין שאנשים אכן גרים ברחובות בהם בחר לגלם תפקיד של בחור שחור הגדל במציאות קשה. גם על ההזדמנות הזו, לפתח דיון על אמן מוכשר שככל שגברה הצלחתו אז צבעו הפך משחור ללבן, לי מוותר.

הסרט על האלבום BAD מצליח לחגוג את האלבום של ג'קסון ואת יוצרו, אבל בהגשמת אותה מטרה נותר שטוח כמו עוד סרט תדמית מוזיקלי מן המניין. ג'קסון אמנם יוצא מנצח מהתוצר אבל הבמאי לי מפסיד הזדמנות ליצירה קולנועית דוקומנטרית בעלת ערך. בסופו של דבר נותרת תגלית השאמון כיתרון היחיד של הסרט. במקום להוריד את המסכה מעל פניו של ג'קסון או לעסוק בפסיכולוגיה שלו, לי חוקר את העשייה המוזיקלית של ג'קסון ומצליח לפחות לספק תשובות על תהליך העבודה והמחשבה היצירתית של הזמר.מייקל ג'קסון: Bad 25, הערב (ב') בשעה 22:00, ערוץ yes דוקו

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ