המכשפות ב"אלבומים": הספד לכוכב שנשרף

בניגוד לפרקים האחרים בסדרה, בפרק על המכשפות הגיבורה הראשית לא משתתפת. כך נמנעה מאיתנו האפשרות לחוות את האירועים ממקור ראשון וממבט מפוכח. מה שנשאר זה בעיקר רומנטיזציה ומיתוסים

סער גמזו, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סער גמזו, עכבר העיר

אחד היתרונות הבולטים של "האלבומים" הוא העדות ממקור ראשון. יואב קוטנר והצוות שלו הפיקו את הסדרה מפרספקטיבת זמן שמאפשרת להם לראיין ולפגוש את המעורבים ביצירת האלבומים. פורטיס, סחרוף והשאר עדיין כאן כדי לתת עדות ממקור ראשון. כמובן שיש במבט לאחור המון "שיפוץ" של המציאות דאז, אבל העדות הזו, של היוצר עצמו, היא חסרת תחליף. בפרק על "עד העונג הבא" של המכשפות, מתראיינות יפעת נץ ויעל כהן, אבל המכשפה הראשית חסרה. מותה בטרם עת, שהפך לציון דרך משמעותי ברוק הישראלי, הפך חלק ניכר מהפרק הזה לקינה מלאה בגעגועים. אלו שסבבו סביב הלהקה מדברים על ענבל פרלמוטר ועל היצירה, אבל לא מצליחים להעביר את החוויה המדויקת. משהו שם נשאר מפוספס. כמו בכל מבט נוסטלגי, גם כאן הרומנטיזציה והגלוריפיקציה מייפות את התמונה. » נושאי המגבעת: זעם נעורים לא מרוסן » משינה: תחילתה של קריירה מופלאה» האלבומים: מנטורים על אמת» האלבומים בערוץ 8 - כל הטוריםהמכשפות היו להקת הרוק הנשית הראשונה בישראל. חוץ מהטריו שעמד על הבמה היו מאחורי הקלעים גם מפיקה מוזיקלית (קורין אלאל), מפיקה בפועל (ליליאן שוץ) ומנהלת במה (מאיה צ'לצ'ינסקי). כל האנרגיה הנשית הזו הייתה משב רוח מרענן בישראל. הליברלים זיהו פה משהו חדש ומסקרן ששווה לשים אליו לב, השמרנים תייגו אותן כלהקה של לסביות. הקיטלוג האוטומטי הזה, שהיה שגוי מיסודו, עזר ללהקה במיצוב שלה בתוך התעשייה. הוא, יחד עם ההשפעות שהגיעו מסיאטל באותה התקופה, נתן להן את הלגיטימציה ללחוץ חזק על פדאל הדיסטורשן ולהעלות את הווליום ל-11. בדיעבד אפשר לומר שהיה להן את כל חומר הגלם שדרוש להצלחה, אבל העיבוד והליטוש שלו היו תהליך ארוך שנגדע לפני שהספיק באמת להסתיים. באלבום השני של המכשפות, "זמנים מוזרים", ובסקיצות האחרונות שהקליטה פרלמוטר בבית, אפשר לראות הבשלה ודיוק גדולים יותר. האלבום הראשון הפך אותן ללהקה, הזמן יכול היה להפוך אותן ללהקה מצוינת.לא מיצו את הפוטניצאל. המכשפות:הפרק כולו מנסה לשרטט בעדינות וממקור שני את המאפיינים שהפכו את פרלמוטר למיתולוגיה. החוויות של אחרים ממנה מייצרות דימוי של נשמה חופשית עם נטיות מסכנות. האלמנט המורבידי שלה, הזעם, הציניות, הבדידות מול עצמה – כל אלה הם ההשתקפות שלה בעיניי אחרים. תאונת הדרכים שקיפחה את חייה מנעה ממנה לשבת מול המצלמה ולהסביר את הדברים ממרחק הזמן, להפריד בין המיתולוגיה להיסטוריה העובדתית. היעדר הפרשנות והזווית שלה יצרו חור גדול בבטנו של הפרק הזה, חור שספק אם אלו שלא מכירים את הלהקה יכולים למלא בעצמם. את האלמנט המיתולוגי מחזקת הסמיוטיקה – תמונה של ג'ימי הנדריקס, אחד מחברי הכבוד במועדון ה-27, שתלויה מאחורי ליליאן שוץ בזמן הראיון (פרלמוטר נהרגה שבועות ספורים לפני גיל 27). יכול להיות שהחיים במדינה פוסט טראומטית הפכו אותנו לצרכנים כבדים של מיתוסים וגיבורים, גם כשמדובר בתרבות נגד.עם יציאתו של האלבום השני הלהקה למעשה התפרקה. השקיעה של פרלמוטר בסמים הרחיקה אותה מנץ וכהן, והורידה את המסך מעל העבודה המשותפת שלהן. החלק הזה בהיסטוריה שלהן מוזכר בפרק, כאילו כדי להדגיש את תאריך התפוגה של הלהקה. קורין אלאל מספרת שפרלמוטר אמרה לה בתחילת ההיכרות שלהן "אני לא פה להרבה זמן, אני כמו כוכב". הכוכב הזה נשרף מהר מדי, הופך לזיכרון עוד לפני שהוא מספיק לזרוח באורו הגדול ביותר. קשה להימנע מלחשוב לאן היו המכשפות מגיעות אלמלא הדברים הלכו בדרך שבה הלכו. קשה שלא לדמיין איך הזעם, הכנות והאומץ האלה מושחזים אפילו יותר ופועלים במציאות של היום. קשה שלא לתהות מה קרה מאז לרוק הנשי בישראל.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ