משינה ב"אלבומים": תחילתה של קריירה מופלאה

היכולת לקחת מוזיקת שוליים ולהפוך אותה למיינסטרים החדש הפכה במהלך השנים למומחיות של משינה. סער גמזו גילה ב"אלבומים" שכל הרמזים המטרימים להצלחת הלהקה היו שם עוד מהרגע הראשון

סער גמזו, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סער גמזו, עכבר העיר

צפייה בפרק הראשון בעונה השנייה של "האלבומים", שעוסק באלבום הבכורה של משינה, מפתה לחשוד בכוח עליון וייעוד קוסמי. סיפור הלידה של האלבום נשמע כמו כרוניקה ידועה מראש של הצלחה, כמו אוסף חזק מספיק של שירים שלא היה מוכן להיכנע לאילוצי המציאות ולמעצורים שבדרך. החברים בלהקה התחלפו, הסולן פלירטט עם עבודה קולנועית, הבעלים של מועדוני ההופעות לא מיהרו להתעלף, והמציאות הישראלית לא עודדה עשייה תרבותית עם אופי חתרני או ביקורתי. על רקע כזה, קשה מאד לאלבום להגיע למעמד של אלבום פלטינה ולהפוך לאבן דרך מוזיקלית. אבל זה קרה. » האלבומים בערוץ 8 - כל הטורים

יובל בנאי ושלומי ברכה הכירו בצבא. שני חיילים חובבי מוזיקה שהתחברו בזכות קסטות של ילו וקראפטוורק ששמעו בחדר המבודד של ברכה בבסיס. הם התחילו לנגן יחד, ובמיטב מסורת השביזות התותחנית קוראים ללהקה שלהם "טבלת ייאוש". או ברוסית – "משינה ורמיה". או בקיצור – משינה. זוג הגולשים הפאנקיסטים מחוף הילטון סיימו את ההופעה הזו בעונש על פיסטין בקיבינימאט. הם בטח ישבו שם וחלמו על הופעה שלהם בפינגווין, המכה של הסצנה האלטרנטיבית באותם ימים. בינתיים הם המשיכו לעבד וללוש את החומרים שלהם, בינתיים באנגלית.הפריים טיים חיבק אותם. "רכבת לילה לקהיר":

ברכה ובנאי נהנו לראות את עצמם כאאוטסיידרים. מבלים בפינגווין, גולשים בהילטון, שרים באנגלית. אבל לפחות לפי הפרק, נראה שהיו להם כוונות ברורות מאד להגיע רחוק יותר מקולנוע דן. כמי שגדל מאחורי הקלעים, בנאי הכיר את כללי המשחק. בישראל של אמצע שנות ה-80 צריך חברת תקליטים, צריך לפתח מומחיות בדימויים, לדעת איך למכור לקהל פוזה של רוקנרול קשוח אבל לתת להם משהו קל ונוח יחסית לעיכול. עם השנים משינה תשכלל את היכולות האלה לשיא ישראלי חסר תקדים. היא תהפוך להיות להקת הרוק הוותיקה והפעילה ביותר, אבל בזמן הזה תגדיר בעצמה את גבולות המיינסטרים של הרוק. עם הפקות שהולכות ומתעגלות, עם יותר דגש על השואו ופחות על המהות, עם התרחקות מתמדת (פרט ל"מפלצות התהילה") מסכנת האיזוטריה של הפאנק. ההצלחה המהירה של הלהקה, שכבר בתקליט הראשון שלה חרכה את מצעדי הפזמונים, פעלה עליהם כמו סם מסוכן. ברכה מתאר את זה כסוטול של ממש. ההתמכרות הזו גרמה למשינה לוותר על הניו וייב והפאנק, ולמכור את האפיל החתרני תמורת עוד מנה של תשואות מהקהל.

גם למזל צריך לעזור. למזל של משינה עזר בעיקר הייחוס המשפחתי של בנאי. אביו, יוסי בנאי, הביא להופעה את מנהל האמנים בועז בן ציון, שמימן מכיסו את ההוצאה של שני הסינגלים הראשונים – "אופטיקאי מדופלם" ו"רכבת לילה לקהיר". את הטאצ' המנצח ל"רכבת לילה לקהיר" העניק אהוד בנאי. את השאלות בפרסית (גילה גילה בוג'ה בודי?) העניק שמוליק בנאי. מכאן, הדרך לחוזה הקלטות ב-CBS הייתה יחסית קצרה.עיגלו פינות מוזיקליות. "בלדה לסוכן כפול":

גם עניין הפלגיאט מ"מדנס" עלה על השולחן, וברכה פטר אותו בצורה מאד משכנעת ופשוטה. הוא קרא לזה "לפרק דברים ולהרכיב מהם את שלך". אין כמעט להקות שלא מזכירות להקות אחרות, זה נכון, ומשינה בטח לא היו הראשונים ל"סחוב" ריף כזה או אחר מלהקה שאותה אהבו. כשהרדיו לא הפסיק להשמיע, הפריים טיים חיבק אותם והקהל התחלף מחבורה של גולשים מופרעים לנערות משולהבות וצווחניות בנות 12. משהו קרה. החברים התקשו להכיל את המעבר מה"אלטרנטיב" אל המיינסטרים. הם רצו להצליח אבל לא התכוננו לכוכבות ברגע, לאלבום פלטינה ולאגו שמתרחב לכאלה מימדים. הדרך הטובה ביותר להמחיש את המשבר הזה הוא המרחק שבין הופעה בפארק הירקון לעיניי 40 אלף איש (זו שחתמה את סיבוב ההופעות של האלבום הראשון), לבין הופעה ב"צוותא" לעיניי 30 איש עם האלבום השני. המשבר הזה דווקא חיזק את משינה, ושלח אותה לאחד המסעות המשמעותיים והמוצלחים ביותר בתולדות המוזיקה הישראלית. שאר דברי הימים שלה הם כבר חומר לסדרה בפני עצמה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ