אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מארק לאנגן: "אני לא מנסה להיות שמוק, זה פשוט האופי שלי"

מארק לאנגן חוזר להופעה בתל אביב. לרגל המאורע הוא שיחרר על עידן חגואל את החיה שבתוכו

תגובות

מארק לאנגן (48) מחכה לשיחת טלפון בהולנד, שש שעות לפני הופעה ואחרי יום חופש, בשלהי סיבוב הופעות עולמי ארוך ומתיש שהחל בפברואר, עם יציאת אלבום האולפן השישי והאחרון שלו “Blues Funeral”, יצירת רוק מופתית ואקלקטית עם נגיעות אלקטרוניות, שמעליהן תמיד נישא אותו הקול בעל מרקם נייר הזכוכית. הנשמה הפצועה של לאנגן החלה להשמיע את קולה החרוך כבר באמצע שנות ה־80 במסגרת להקת The Screaming Trees, בעיר מגוריו סיאטל וושינגטון. הלהקה פעלה בסצנת הגראנג’, ולאנגן אף שיתף אז פעולה עם מלך הסצנה קורט קוביין בגרסת כיסוי לשירו הקלאסי של לדבלי  “Where ?Did You Sleep Last Night”. כמה שנים מאוחר יותר ביצע קוביין את אותו שיר יחד עם להקתו במופע האנפלאגד הידוע שחתם את פעילותו המוזיקלית על פני כדור הארץ. ערב תחילת מבצע “עמוד ענן” ולקראת ההופעה בישראל, שתתקיים ב־10 בדצמבר בבארבי, ימים ספורים לפני הופעתו האחרונה בסיבוב הנוכחי באיסטנבול, האיש האפל והמרתיע הזה עונה לטלפון בקול חצי לא מעוניין.  » מארק לאנגן בהופעה - כל הפרטיםקצת מפחיד לדבר איתך, אתה מודע לזה?“אני לא ממש מודע או מתייחס לדרך שבה אנשים תופסים אותי”.קשה לך עם עיתונאים?“(צוחק) לא. לא בדרך כלל. אם מישהו מכבד אותי ושואל שאלות אינטליגנטיות, אז אני בדרך כלל בסדר גמור”."השירים מכתיבים לי את הכיוון". The Gravedigger's Song:

שיר בשעתיים

האלבום האחרון של לאנגן מלודי ופופי יותר – קונטרסט מפתיע לתמות האפלות ולקולו הכבד. הפעם הוא אף זכה להערכה ולהצלחה יותר מבאלבומי הסולו הקודמים שלו. “ככה זה פשוט יצא”, הוא מסנן, “בכל פעם שאני ניגש ליצור אלבום, השירים מכתיבים לי את הכיוון. גם הפעם זה לא היה שונה. אני לא ממש מתייחס לדברים כאלה. אני אפילו לא מודע לאופי קבלת הפנים שהאלבום קיבל. אני רק יודע שאני מופיע עם השירים האלה, ושעושה רושם שאנשים נהנים מהם”. את המשיכה לשפה מוזיקלית מלודית ורכה יותר הוא לא מסוגל להסביר. “זה משהו אינטואיטיבי”, הוא אומר, “איפשרתי לדברים להתרחש בטבעיות. אני כותב את השירים ומשמיע אותם למפיק שלי, נותן לו הוראות וכיוונים לגבי הסאונד, ותוך שעתיים אנחנו מסיימים”.אתה לא מתעכב על שיר יותר משעתיים?“ככה זה היה הפעם”.איך אתה כותב?“בדרך כלל אני כותב עם גיטרה אקוסטית או חשמלית, אבל באלבום האחרון כתבתי המון מהשירים על קלידים ומכונת תופים”.אתה מרגיש שהקהל שלך השתנה בשנה האחרונה בעקבות “Blues Funeral”?“לא ממש. יש מיקס של אנשים צעירים, אנשים מבוגרים, כל מיני אנשים. תמיד היו המון צעירים בהופעות שלי – אני מבורך בתחום הזה”.

נדיר שאמן ותיק מצליח ליצור אלבום מוערך ופורץ דרך ברוק ובפופ.“אם אתה אומר”.לעתים קרובות אמנים לא כובשים פסגות מוזיקליות אחרי האלבומים הראשונים שלהם - אתה כן.“כמו שאמרתי, תמיד בורכתי”.פי ג’יי הארווי, קורט קוביין, Queens of the Stone Age - היו לך לא מעט שיתופי פעולה במשך השנים. עם מי היית רוצה לשתף פעולה בעתיד?“יש כל כך הרבה אמנים שאני מכבד ואוהב. אני בטוח שיש מיליון דוגמאות, אבל שום דבר לא ממש קופץ לי למוח ברגע זה. בכל פעם שתעמיד אותי עם הגב לקיר, לא תקבל תשובה. רק אל תשאל אותי איזה אלבום אני שומע עכשיו, או איזה סרט ראיתי לאחרונה ואהבתי. או מה אכלתי”.אני יכול לשאול על ספר?“זה לא הולך לקרות”.אתה יודע על מה אתה לא רוצה להישאל, אתה יודע על מה כן?“פשוט תמשיך לזרוק עלי שאלות ונברר יחד מה עובד”.אוקיי. בצורת ההגשה שלך יש אלמנט תיאטרלי, רגישות דרמטית בולטת. אתה נכנס לדמות או לאווירה לפני שאתה מבצע?“לא, אני פשוט מנסה להישאר ברגע. איך שזה עובד אצלי, השירה ממש דורשת ממני להישאר בתוך הרגע. אני מנסה לחיות את השיר, והתוצאה היא תוצר לוואי של מה שאני מנסה לעשות. השיר מכתיב איך הוא הולך להישמע ואיזו אווירה תהיה לו. אני מחשיב עצמי לאמן אינטואיטיבי – אני לא יודע מאיפה הדברים מגיעים, אני לא מתעכב לברר למה הם מגיעים, אני פשוט נותן להם לקרות וממשיך הלאה”."מנסה לחיות את השיר". לאנגן בהופעה:

כל הערים הן אותו דבר בינואר לאנגן ייכנס לאולפן פעם נוספת כדי להקליט אלבום חדש, ובדומה לאלבום “I’ll Take Care Of You”, שיצא ב־1999, גם הוא יורכב כולו מגרסאות כיסוי לשירים שנכתבו על ידי אחרים. את האלבום האחרון הקליט לאנגן בעיר מגוריו הנוכחית, לוס אנג’לס, אבל את הפרויקט הבא בחר לבשל בעיר האם – סיאטל. הוא מסתייג מתווית הגראנג’ שדבקה בו בעקבות המיקום הגיאוגרפי שבחר. “לאף אחד מהאלבומים שלי אין את הסאונד הגראנג’י של סיאטל”, הוא טוען. הבחירה לשוב לעיר נבעה אצלו מהרצון “להקליט את האלבום עם כמה מהחברים הוותיקים שלי. הקלטתי אלבומים בהמון מקומות, וכל הערים הן אותו דבר. אתה תמיד רוצה לעבוד באווירה שתיתן לך יצירתיות. אני אוהב להיות במקום שנוח לי בו”.  בחרת כבר את השירים שתכסה?“כן, בחרתי”.אתה רוצה לספר לי אילו שירים בחרת?“לא, אני לא. אבל תודה ששאלת (צוחק)”.למה לא?“כי בזמנים שלנו אין מסתורין לגבי שום דבר יותר. אני אנסה לשמור על חתיכה קטנה של מסתורין עד כמה שאני יכול”.אתה מעדיף שלא להתראיין?“ברור שאני מעדיף שלא לעשות את זה. אני לא בן אדם שאוהב לדבר על עצמו. נכון שאתה שואל אותי שאלות שאני לא נשאל במהלך יום רגיל, אבל ברוב הפעמים השאלות ששואלים אותי נשאלות שוב ושוב וזה נהיה מעייף, במיוחד כשהנושא המרכזי של השיחה הוא אתה. אבל אני עושה אלבומים כבר קרוב ל־30 שנה, וזו אחת הדרכים שבהן אנשים שומעים עליהם. זה לא משהו שמאמלל אותי, אבל אם לרוב האנשים היתה ניתנת האופציה לחרבן כל יום או לא לחרבן כל יום, אז קרוב לוודאי שהם לא היו מחרבנים יותר, כי זה לא כזה כיף, אבל זה מה שאנחנו עושים”. הראיון הזה הוא כמו לחרבן מבחינתך?“אני רק עושה אנלוגיה. זה משהו שאם לא הייתי חייב לעשות, כנראה שלא הייתי עושה אותו. בוא נאמר את האמת, אני לא באמת חייב להתראיין, אבל אני מתראיין כי אתה תכתוב עלי משהו חיובי או שלילי, זה לא משנה, ואנשים יקראו עלי. מתוך אותם אנשים שיקראו עלי יהיו כמה שיתעניינו מספיק כדי לגלות את המוזיקה שלי. מתוך אותם אנשים שישמעו יהיו כמה שאולי ייהנו ויתחברו למוזיקה שלי. בגלל זה אני עושה את זה”.אם ראיונות גורמים לך אי נוחות, אין מה לדבר בכלל על פייסבוק וטוויטר.“זו לא כוס התה שלי. יש לי אתר ופייסבוק, אבל מישהו שעובד בשבילי מנהל אותם. אני לא נכנס אליהם. אני יכול להבין אנשים שנהנים מזה, זה פשוט לא הקטע שלי. אני לא מעורב בכלל בעמודים האלה, אפילו לא הסתכלתי עליהם פעם אחת”.לא קשור לסאונד של סיאטל. עם הסקרימינג טריז:אתה פותח לפטופ לפעמים?“בטח, אבל רק כדי לצפות בכדורסל, לפעמים לשמוע מוזיקה, ואני גם משתמש במחשב כדי לתקשר עם אנשים – אבל באופן פרטי. לרוב אני צופה בכדורסל”.פוליטיקה מעניינת אותך?“לא, אני יותר מעורב בדברים אישיים. דברים שמערבים אותי באופן אישי. אני לא פוליטיקאי”.שמעת מה קורה בישראל עכשיו?“הטילים מעזה?”.כן. אם העניינים ימשיכו להסתבך, תבוא בכל זאת?“בפעם שעברה שבאתי, לפני כמה שנים, היו בעיות עם לבנון והצלחנו להגיע לישראל באמצע כל הסיפור ההוא, אז אני חושב שכן”.הרגשת את המתח של המלחמה בהופעה ההיא?“בערך. אתה מודע לזה שמשהו מתרחש, אבל אתה לא ממש בחזית”.אז אנחנו לא יכולים לדבר על סרטים, על ספרים ועל מוזיקה, אתה לא בפייסבוק, אתה לא בטוויטר, ואנחנו לא יכולים לדבר על פוליטיקה.“אני די משעמם, בן אדם”.לא נדבר על אובמה.“זה לא ישבור לי את הלב”.אם היית אני, מה היית שואל אותך?“זו שאלה בעייתית, כי אני לא הייתי עושה את מה שאתה עושה, לכן לא הייתי אומר כלום. אם הייתי אתה הייתי מוצא עבודה אחרת. אבל זה אני (צוחק). אני לא מנסה להיות שמוק, זה פשוט האופי שלי”.אני לגמרי מכבד את זה.“קול”.

כתבות שאולי פספסתם

*#