אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשיפה לצפון: מוזיקה מקומית בעיניים בינלאומיות

בוקרים בינלאומיים יבחנו השבוע אם לבום פם, לנינט, לנערות ריינס או לדודו טסה יש סיכוי לעשות את זה בחו”ל. אס.אמ.אסים לא יעזרו

תגובות

פסטיבל חשיפה בינלאומית אמור להיות ההזדמנות של מוזיקאים מקומיים לעשות כוכב נולד מול מקבלי החלטות בכירים בתעשיית המוזיקה העולמית, בתקווה שמישהו מהם יבחר לקחת אותם איתם. במילים אחרות: עמית ארז, נינט ואטליז בסוף שבוע מרוכז של הופעות מול אחראי הבוקינג של פסטיבל SXSW הנודע פלוס כמה מפיקים גרמנים, על חשבון משרד החוץ וביוזמת הצוללת הצהובה. זו השנה השלישית שהפסטיבל הזה מתקיים, אבל השנה הוא מתפרש על שני סופי שבוע רצופים, בלבונטין 7 ובצוללת הצהובה. הראשון, שמוקדש לג’אז ולמוזיקת עולם, התקיים בסוף השבוע האחרון, והשני – זה שמוקדש לרוק ולאינדי - מתרחש בסוף השבוע הקרוב לראשונה. בתוכנית, החשודים המידיים: נערות ריינס, בום פם, הקולקטיב וגו’. בין מקבלי ההחלטות: בעיקר מפיקים ומנהלי פסטיבלים; פחות נציגי לייבלים. זה אומר שמי שיפגיזו צפויים לזכות ביותר בוקינגז שווים ברחבי העולם, ופחות בחוזה לאלבום מהסוג שציל”ש את חזם של אסף אבידן ו־TYP. » פסטיבל חשיפה בינלאומית - כל הפרטיםדוסון לודוויג, מנהל השיווק של נויז־פופ, חברה שמפיקה פסטיבלים בסן פרנסיסקו, הוא מקבל החלטות כזה. “לא נחשפתי מראש לאף אחד מהשמות שאני עומד לראות”, הוא מבטיח, “השבוע אציץ בסאונדקלאודים ובבאנדקמפים. המונוטוניקס ניגנו אצלנו לפני כמה שנים, וגם סאבו מסוליקו. אבל זו תהיה הפעם הראשונה שאני נחשף במרוכז למוזיקה ישראלית, ובגלל זה אני מאוד מתרגש לראות איך הסצנה אצלכם”. וכדי שהרכב יפיל אותך מהרגליים, הוא צריך להישמע ישראלי, או שעדיף להדחיק את זה?“זו שאלה הוגנת. מוזיקה היום, במיוחד אינדי, אובססיבית לגבי צלילים חדשים, אלטרנטיביים, מתקדמים – מה שמוביל לחיפוש אחר השפעות מחוץ לנורמות של אינדי צפון אמריקאי. להקה ישראלית יכולה לתעל את הסאונד הישראלי, אבל צריך להיות בזה משהו אקספרימנטלי, אם הכוונה היא לפרוץ לשוק העולמי. כרגע אני עדיין לא מכיר את הצליל הישראלי. כל מה שיש לי בראש זה איזה חליל מזרח תיכוני, אבל יש להניח שאני טועה. נכון לעכשיו, הידע שלי עליכם מסתכם בזה שהמונוטוניקס בהופעה חיה זה טירוף ושאתם ‘גיליתם’ את רדיוהד”.ריספקט. תהיה גלוי איתי לרגע, אתם מחפשים סגנון ספציפי שימלא לכם איזו נישה?“אני מצפה להיתקל במגוון של ז’אנרים, אבל סביר להניח שהמשיכה תהיה לכיוון משהו שמשלב אלמנטים אלקטרוניים וחיים. אז, אני מניח, קיינד אוף אלקטרו־פופ”. אני שואל בתמימות אם הוא שמע על הטילים בתל אביב. “לא ידעתי. אבל זה לא מרתיע אותי”, הוא מודיע, “לא כי אני כזה אמיץ; יותר כי  אני ממש ממש מתרגש לבוא”.מחפשים צלילים חדשים. הקולקטיב (צילום: נועה מגר) ובכן, מה אתם יודעים, הקליפורני תכול העיניים חסך מעצמו כאפה או שתיים וביטל את הגיעו לפסטיבל שעות ספורות אחרי הראיון. בשונה ממנו, אנדרו קמפבל, מעין ארתור פינקלשטיין מוזיקלי לאמנים ישראלים שמנסים לפרוץ במרכז אירופה, לא רק מגיע, אלא מתגלה כמי שהתגורר בנהריה שנה(!) ומכיר את הסצנה הישראלית יותר טוב ממני ומכם. “התחלנו להתעניין בסצנה הישראלית לפני כמה שנים”, הוא מסביר, “ואנחנו מתפקדים כסאב־פאבלישר באירופה למען אמנים כמו אטליז ועמית ארז”. אז בשביל מה בעצם אתה בא לראות אותם?“כן, אני באמת מכיר בערך חצי מהליין־אפ, ויש בו כמה אמנים שכבר חתמנו איתם, כמו טריידמארק, קולולוש וגבע אלון”.כמה רחוק הם כבר יכולים להגיע?“כרגע, אסף אבידן נהיה ממש גדול כאן. נכון שזה לגמרי בגלל הרמיקס, אבל אני חושב שהוא עזר לו לפרוץ לשוק עכשיו, אחרי הרבה זמן של עבודה קשה. הוא היה במקום הראשון בגרמניה במשך שבועות. זה בהחלט סיפור הצלחה. אם יש לך השיר הנכון, המומנטום, צוות מלווה טוב ומספיק זמן וסבלנות, כל אחד יכול להצליח, אם אין לו חלומות לא ריאליסטיים”.בתור אחד שמכיר את הסצנה המקומית, יש לנו מה להציע?“לכל ארץ יש סאונד משלה, וצריך לדבוק בו. הצליל הצרפתי שונה מהצליל הבריטי והסקנדינבי שונה משניהם. המוזיקה מסקנדינביה נחשבת לבעלת איכות מסוימת, למשל, והם תמיד טרנד־סֶטֶרים. כשמשהו נהייה שם פופולרי, תהיה בטוח שבעוד שנתיים הוא יהיה פופולרי גם בגרמניה. אני חושב שהסצנה אצלכם מעט התחלתית מכדי לאבחן קו כזה, אבל אלה גם היתרונות שלה. היא צעירה, ויש לכם שילוב טוב של פופ־רוק־אינדי מערבי, עם מגע בריא של מוזיקה אוריינטלית. תערובת די מושלמת”. לעניין הפוליטי אין השפעה? זה שבוע טוב לתלות פוסטרים של אסף אבידן באירופה?“קשה לומר. כשעשינו את פסטיבל ‘משפוחע’, שהוציא אמנים ישראלים לטוּר בגרמניה, היה לנו אוטובוס ממותג ‘ישראל’. מובן שזה יצר סוגיית אבטחה נרחבת, אבל איכשהו, נראה לי שלאנשים מישראל גרמניה היא המקום הכי בטוח בעולם. ברדיו, במיוחד ברדיו הציבורי, היו מעט בררניים יותר לגבי ראיונות, אולי בגלל המצב הפוליטי באמת, וכך גם בטלוויזיה, אבל את המוזיקה כולם השמיעו. גם כשהופענו עם האוטובוס באמצע קרויצברג, שמפוצץ טורקים ומוסלמים אחרים, לאף אחד לא היה אכפת. אבל בחייאת, לאנשים מישראל הכי אכפת מה יחשבו עליהם אנשים מחוץ לישראל. אף אחד לא מדבר על מה שקורה בארצות הברית לגבי אמנים אמריקאיים. כבר קרה שאמנים ישראלים תהו באוזניי אם הם צריכים להגיד שהם בריטים”.ומה ענית?“אמרתי, אר יו פאקינג סטיופיד?”.

כתבות שאולי פספסתם

*#