אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: שרית חדד היא שחקנית נשמה אמיתית

וגם: ארקדי דוכין אפרורי, לירון עמרם מרענן והפוטוטקסיס משובחים. מדור סינגלים שבועי

תגובות

שפה היא דבר עשיר. אין לה למעשה הרבה ברירות, כי היא חייבת להכיל בתוכה את כל החוויות האנושיות ואת תפיסת המציאות האנושית. זו הדרך שלנו לשתף אחד את השני, זו היכולת הגדולה של המין האנושי לייצר את האמפתיה הכל כך חשובה. אמפתיה לא אומרת בהכרח לאהוב ולהצדיק את החוויה או המסר שאדם כזה או אחר מעביר, אלא היכולת להבין מה בדיוק הוא מרגיש, בלי קשר לשיפוט. וכאן יש לשפה תפקיד מאוד משמעותי. אז איך זה שבסופו של דבר אנחנו מוצאים עצמנו כל כך חסרי אונים לפעמים כשאנחנו נאבקים לנסות ולהסביר לאדם אחר מה אנחנו מרגישים, רואים או שומעים? כי לשפה יש גבולות, ולחוויה האנושית, כך נדמה, אין. וזה כל היופי והקסם בשפה, לנסות ולמצוא את המילים כדי לגשר על הפערים שבחוויה הסובייקטיבית.

לפעמים, כמו בהזמנה, יש מילה אחת בודדה שמכילה בתוכה כל כך הרבה משמעות שאין צורך להגיד עוד שום דבר אחר באותו ההקשר. מגניב היא מין מילה שכזו. בקונטקסט הנכון היא יכולה להביע כל כך הרבה רגש ולחסוך כל כך הרבה כאבי ראש. השבוע המילה הזו תקפה אותי פעמיים. פעם ראשונה בסינגל הבכורה המשובח של לירון עמרם והפנתרים, ופעם שנייה עם הסינגל הראשון מהאלבום השני של פוטוטקסיס. בשני המקרים נמילה "מגניב" מספיקה בשביל להגיד את כל מה שצריך להגיד עליהם. כל מה שמסביב זה סתם שטויות. על הדרך היו לנו גם שרית חדד וארקדי דוכין, ובמקרה שלהם מגניב לא עושה את העבודה, וחבל.

נשמה: שרית חדד – תחזרי שרית חדד היא אחת הזמרות המוערכות בישראל, ולא סתם. אוהדי כדורגל אמתיים אוהבים ומעריכים שחקני הגנה יציבים שמשקיעים את הנשמה במשחק ולא מרפים לרגע. שנמצאים שם שבת אחרי שבת, במשך שנים, ומתמסרים באופן מלא לעבודה שלהם. ככה אני מרגיש עם חדד, ונראה לי שככה מרגיש גם הציבור הרחב. זה לא עובר לידנו כמה שהיא מסורה, וגם אם השירים שלה לפעמים לא פוגעים, אי אפשר לקחת ממנה את העבודה הקשה שהיא משקיעה בכל פעם מחדש. משהו שאי אפשר תמיד להגיד על כוכבנים אחרים בשוק המזרחי, כמו למשל דודו אהרון שידוע בכך שהוא כותב שירים בחמש דקות. אז חדד לא תמיד פוגעת, נו מילא. העיקר שיש נשמה. גם ב"תחזרי" מהאלבום החדש אפשר לשמוע אותה מתאמצת ועובדת קשה, ושוב היא רותמת את העגלה שלה לדקלה שכתבה והלחינה (ללחן שותף גם עידו אוחיון). הבחירה בדקלה מצוינת במקרה הזה כשמדובר בבלדה-פופית-מזרחית, ובניגוד לסינגל הראשון מהאלבום הזה אותו הפיק רן שם-טוב, הפעם הבחירה בתמיר צור נשמעת כמו הדבר הנכון. אם בסינגל ההוא משהו לא עבד עד הסוף, הפעם חדד מצליחה להוציא את המיטב ממה שיש לשיר להציע. זו לא יצירת מופת, אבל זה לחלוטין משהו קליט, חביב ונעים לאוזן. מוזיקת פופ ראויה שאינה מזלזלת בקהל או ביצירה.

מתוק מידי: ארקדי דוכין – איתך לתמיד כשהוציא ארקדי דוכין את האלבום "להרגיש" ב-2001, אהבתי אותו. אהבתי לאהוב, אהבתי להרגיש, עד כמה שזה נשמע בנאלי וכאילו מתבקש משם האלבום. היה שם משהו נורא מתוק, שזה כיף להגיד על אדם כמו ארקדי דוכין, אבל באותה העת גם עגמומי ומדוכדך. כאילו שמח ומאוהב, אבל עם זרזיף של דיכאון ומלנכוליה. השילוב היה נכון, הוא עבד. אז לכאורה, כשדוכין חוזר לימים ההם עם שיר כמו "איתך לתמיד", אני אמור למצוא בו את אותו החן שמצאתי אז. אבל אני לא. המתקתקות נשארה אבל הלכה לה האפלוליות, ואז אני מוצא את עצמי קצת משתעמם בחצי השני של השיר. ואני מתבייש להגיד את זה, כי לא נעים לי שזה לא מספיק בשבילי. נדמה שדוכין התבגר בזמן שחלף ומשהו מהנשכנות הנרגנית עזב את המוזיקה שלו, לפחות בשיר הזה. ואולי זה בכלל אני שהתבגרתי, לא יודע. כך או אחרת, נותרתי עם בלדה חדשה שהפיק יעקב למאי שהוסיף לה גוון מזרחי ים תיכוני מסוים, ועם אהבה, אבל זה לא מספיק לי. כשמדובר בארקדי דוכין, אני חייב גם קצת להתבאס מכמה שהוא אפור. סינגל השבוע 1: לירון עמרם והפנתרים – דכר אלמחיבה (זכרון האהבה) את לירון עמרם התמזל מזלי להכיר רק לפני כחודשיים, כשנתן הופעה סוחפת ומפתיעה בפסטיבל תחנה מרכזית שנערך במועדון הבלוק. לא ראיתי את זה מגיע, וכשזה דרס אותי הייתי המאושר באדם. כל כך כיף לגלות משהו חדש שמגיע מלמטה, בלי דחיפה ממסדית, שאשכרה מצליח לטלטל ולהפתיע. עוד יותר שמחתי לגלות השבוע שעמרם ממשיך לפעול ברצינות ומוציא סינגל בכורה רשמי, שנותן הזדמנות להבין מה זה היצור הזה ומאיפה בדיוק הוא הגיע אלינו. עמרם הצעיר הוא בנו של אהרן עמרם, אחד מעמודי התווך המרכזיים במוזיקה התימנית בארץ, והוא גם כתב והלחין עבור לירון את "דכר אלמחיבה" המצוין. וכשמוסיפים לזה את העובדה שעמרם מעיד על עצמו כמי שלצד המוזיקה התימנית גדל על אמנים כמו פרינס ולני קרביץ, המוזיקה שהוא מייצר נשמעת פתאום מובנת והגיונית.

» התימני האלקטרוני: ראיון עם לירון עמרםדרוש כשרון גדול כדי להפגיש בין עולמות רחוקים ולייצר משהו חדיש שהוא גם מוצלח, ולעמרם הצעיר יש את כל הכישרון הדרוש למשהו כזה. סינגל הבכורה שלו הוא משהו בין מוזיקה תימנית-חפלאית-מסורתית לFאנק-דיסקו-גרוב-אלקטרוני. אני מסתכל על התיאור שלי ואני מבין שהוא מופרך לחלוטין. יש פה כל כך הרבה מילים שאמורות לתאר מוזיקה ואפילו השילוב של כולן לא מתקרב להסביר את מה שבוקע מהרמקולים. מה שחשוב הוא שעמרם מצליח באופן יוצא דופן לחבר בין מזרח ומערב, ישן וחדש, אלקטרוני וכלים חיים, ולדאוג שכל זה יישמע טבעי ונכון. מעבר לכל המילים וההתפתלויות שלי לנסות ולתאר את מה שאני שומע ולשכנע אתכם ללחוץ פליי, אפשר להגיד בפשטות שזה מגניב. זה טרי וזה אחד הדברים הכי מרעננים ששמעתי פה לאחרונה. בהופעה, אם כבר שאלתם, הדברים האלה נשמעים אפילו יותר טוב. אני בטוח שאבא עמרם מאוד גאה בבן שלו. בצדק. סינגל השבוע 2: Phototaxis – Fire כמו אצל לירון עמרם, גם את פוטוטקסיס הכרתי בפסטיבל מוזיקה כלשהו במהלכו הופיעו באיזו שעה כמעט לא רלוונטית בבמה הקטנה, ומהמרחקים שמעתי צלילים מרתקים שמשכו אותי לספוג קצת יותר. זה היה טוב, מיד התחברתי לרוק האלקטרוני הזה. יעל פלדינגר הזמרת ואיתי צוק מייצרים ביחד תמהיל מדליק מאוד של רוק אנד רול ומוזיקה אלקטרונית עדכנית. וזה תמיד היה טוב וזה תמיד היה מרתק. אבל אחרי אלבום וחצי מגיע אלבום שני באורך מלא, ולפחות לפי סינגל הבכורה הזה אפשר לומר שהצמד לא קופא על שמריו, אלא ממשיך ומעמיק את העשייה. ואלה חדשות טובות, כי אין דבר יותר מאכזב מתגלית חדשה ומעניינת שמהר מאוד גוועת ונשארת שטיק אחד שהיה פעם מרתק. פוטוטקסיס נשמעים כאילו התעמקו יותר באלקטרוניקה ומעט זנחו את הרוק הקלאסי, וגם השירה של פלדינגר הרבה יותר מחוספסת ונשמעת פשוט הרבה יותר טוב. כמו במקרה של עמרם הצעיר, גם פה אפשר להשתמש במילת תיאור אחת ולהגיד שהדבר הזה שהם עושים הוא מגניב. סקירה של האלבומים הקודמים שלהם בהשוואה לסינגל החדש משאירה אותי עם מסקנה חד משמעית - כמה שיותר מחוספס ואלקטרוני, יותר טוב. מה גם שהכיוון הזה יישמע הרבה יותר טוב על בימות מועדונים, שכן מוזיקה מהסוג הזה יכולה להיות יופי של הופעה שהיא בעצם מסיבה אלקטרונית משובחת.

כתבות שאולי פספסתם

*#