אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנטי פופ: בריטני ספירס מפרגנת לחבר

לראשונה בקריירה שלה בריטני מתארחת בסינגל של מישהו אחר, וויל איי אם. וגם: סווידש האוס מאפיה מתפרקים וקריסטל קסטלס מבלבלים את המוח, באופן מילולי

תגובות

חמש שנים אחרי שנטבע ה"איטס בריטני, ביץ'" האיקוני, אין מישהי שעושה את זה יותר טוב ממנה. בריטני ספירס היא עכשיו לגמרי הפנים של הדאנס, השפיץ, הזמרת היחידה שיכולה לשיר על לוזינג קונטרול אין דה קלאב ואפשר להאמין לה. אבסורדי, אוקסימורוני, פרוורטי – הכול נכון, אבל הכתובת שרוססה על הקיר עם "טוקסיק" לפני שמונה שנים חושפת היום איזור תעשייה משגשג מאחוריו: אף אחת לא נשמעת יותר טוב (בהקשר של דאנס אמריקני פופולארי), לאף אחת אין גרוב כזה במהירויות האלה, אף אחד לא יודעת לעשות את זה ככה. דברים שפעם היינו אומרים רק אתם יודעים על מי. ותראו מה זה ניהול נכון, למרות תהפוכות לאינספור: בכל 14 שנות הקריירה שלה, בריטני ספירס מעולם לא התארחה בשיר של אמן אחר, עד השבוע האחרון – בו נחת הסינגל החדש של וויל.איי.אם, "Scream and shout", ונחשו מי מתארחת שם.וויל.איי.אם הוא אולי המפיק עם חוש הריח הכי חד בעולם, אבל יש לו נוכחות ווקאלית חנונית ומעצבנת, ואלוהים ישמור כשהוא מתחיל להקיא את רצפי המילים האוטומטיים שלו (היר ווי גו, רוק נ' אול, אבריבאדי ג'אסט לוז קונטרול וגו'). בריטני, לעומת זאת, זה סיפור אחר, וכשהיא פותחת את הפה (על ההתחלה, הללויה!) כל העסק מתחיל לקפוץ. וזה מה שקורה כאן: בריטני מוציאה גוון חדש והארדקורי נוסף מעצמה, והפעם היא נשמעת מסוכנת, מתכתית, עם צל בריטי על ההגייה וציטוט עצמי סופר אפקטיבי בהובלה לפזמון. ובמקום דיוויד גואטה שייקח פיקוד על ההפקה, וויל הביא את לייזי ג'יי – האשף הבלגי שהוליד את "212" המיתולוגי של אזיליה בנקס ומוכתר כעת כנביא הקוּליות של גל הטק-הופ האדיר שלא מפסיק להצמיח תצורות חדשות. הוא מפגיז כאן בהפקת אלקטרו-האוס אופנתית, מאופקת, Fאנקית, אלגנטית, זריזה, מדודה וטופפת, שמוציאה את המקסימום מהאורחת המכובדת שלה, ואם רק הייתה נפטרת מבעל הבית – היה פה ממש שמח. ואם זה כבר פותח אצלכם את הצ'אקרה, תעבירו סיבובון גם על Big Fat Bass שוויל.איי.אם הפיק לבריטני לבדו באלבומה האחרון ומשום מה מעולם לא יצא כסינגל, וחבל, כי לא שומעים שם אותו אלא רק אותה, ועדיף. המאפיה מתפרקת ובהמשך לגל האופטימי, עוד ידיעה משמחת שעשתה את העונה היא פירוקה של ה"סווידיש האוס מאפיה", הרכב הדאנס המסחרי שמעך כל חלקה טובה בשנים האחרונות. תכל'ס זו כנראה שמחת שווא מוקדמת, כי כעת נראה השקעה יתרה בשלוש קריירות סולו נפרדות, אבל עדיין. ההרכב הזה סימל בגופו כל מה שהיה רע במוזיקה מאז עליית האלקטרו. הם נשמעו כמו צבא של דיוויד גואטות, נהנו משיתוף פעולה מצד הפופ האמריקאי, וטעמם החמצמץ של וודקה רדבול וזיעת פיק-אפ ניגר מכל תו ותו של סוללות ההאוס המפלצתיות שהקימו עלינו. ולכן, הידיעות על הפסקת פעולתם המשותפת הובילו את נשות השכונה המטאפוריות שבראשי לצאת לרחוב ולהשליך סוכריות על ראשי הילדים.אליה וקוץ בה, ההתפרקות הזאת הגיעה עם סינגל פרידה שכבר תקף את המקום הראשון במצעד הבריטי, ואין לנו ברירה אלא להיחשף אליו. באמת מזל שהקיץ נגמר וקוצצו המינונים. Don't you worry child קוראים לו, ולא יעזור כמה שתנסו להבדיל בינו לבין הטראקים האחרים שלהם, זה לא קורה. מוביל אותו ג'ון מרטין, איזה שבדי שהם יעני "מטפחים" וכבר הקליט איתם את Save the world בשנה שעברה. ונחשו מה, גם הוא נשמע אותו דבר. ליתר דיוק, החדש נשמע כמו שדרוג (קל מאוד) של הראשון, ופזמונו מעט פחות מאולץ. אם כי יש מצב זו סתם השמחה גורמת לנו לבלוע אותו יותר בקלות. אין לדעת, אבל סחים לסוגיהם – הגעתם למקום הנכון. השיר החדש – והאחרון! – של סווידיש האוס מאפיה לא יאכזב אתכם. סווידיש האוס מאפיה – Don't you worry child:מה את רוצה? יש היפסטרים בין קוראינו? קלאפ יור הנדס אנד סיי יהה, הינה זורקים לכם עצם: קריסטל קאסטלס, הצמד הקנדי המגניב מכדי להודות שהוא מגניב, הוציאו את אלבומם השלישי עם סינגל טרי (גם הוא שלישי במניין) לקידומו בשם Affection. אני חושב שבמונחים שלהם הוא משהו כמו בלדה, כי הוא קודר ומאיים והכול אבל עושה את זה לאט, וה"מסויט" לא מאפיל בו על "החלומי". הפעם במילים: עש מעוך, דלקת ראות והמשפט המדכא " בלי עבר לא אוכל להכזיב את אבותיי". וזה הרגע להגיד לגברת אליס גלאס שאם בא לך שנעקוב אחרי המילים שלך אולי כדאי שתתחילי לשיר אותן ברור, לא כולם יכולים לשבת על ריטלין ושאכטות מול היוטיוב כל החיים. האמת, אחרי האלבום הקודם והדואט עם רוברט סמית' והכול אפשר היה לחשוד שהם הולכים לכיוון יותר קומוניקטיבי, או לפחות יותר קוהסיבי. אבל לא, הם החליטו ליצור את אלבומם השלם בלי אף מחשב, רק עם סינתיסייזר, והגבילו את עצמם לטייק ראשון ויחיד לכל קטע. יעני – לבד, בחושך. ונחשו איפה הם גם התמקמו להקליט את זה? נכון, בוורשה. אני חושד בהם שהם רוצים להיות דה נייף, הצמד הצפוני הקודר והמסתורי האמיתי (משבדיה). אבל בעוד שהמקור התמקד ביצירתי ובקמאי, ק"ק מתעסקים ברעיונאי ובשכלתני. בשלב זה כבר די מדובר בקשקוש מצידם, אפילו אם זה אמיץ ובלתי מתפשר ושם זין על הציפיות והכול. לא מדובר במוזיקאים אלוהיים, חד-פעמיים ויוצאי דופן מספיק בשביל לכלוא אותך במבוך של מוזרויות גבישיות כמו שנדמה להם, וזה לא שלא נשארו עקבות של דאב-סטפ ובוטנים אפילו בקינה המורבידית הזאת. אז מה הדאווין שלך, אליס גלאס? אני מכיר מלא קוליות ששרות ברור נורא.קריסטל קאסטלס – Afferction:

כתבות שאולי פספסתם

*#