אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישר למטרה: איתי דיילס מוציא אלבום בכורה ויורד למרתף לבונטין

הוא לא עושה רוקנרול, לא סובל את הביטלס, לא מחפש את הפאנץ' ליין ולא רוצה שתפרגנו רק כי אתם חברים שלו. בראשון תוכלו לראות אותו בפרויקט הסינדיקט לצד רמלה, אלטנוילד והידועה בציבור 

תגובות

"לאחרונה למדתי שאני איש קטן מאוד. איש קטן מאוד, אבל עם אולסטאר"(סטטוס פייסבוק, 6.11)בפעם הראשונה שפגשתי את איתי יצא שהגעתי לסטודיו שלו, ששכן אז במרתף ענקי בשדרות רוטשילד. הוא רצה שאקשיב למוזיקה שלו, ולא ממש יכולתי לסרב, כי לא נעים לסרב לאנשים שמבקשים כאלה דברים. וזה מלחיץ לאללה, הרי אם לא תאהב ישר יראו עליך, לפחות עלי, ואני לא אוהבת לא מעט. למרבה המזל אהבתי ועוד איך, כך שהצלחנו לפתח ידידות אמיצה ומרובת כוסות קפה. עכשיו, שלוש שנים אחר כך, פתאום נהיה אלבום - "התחלה אמצע סוף". רוק אלקטרוני מלא בלילות ובכבישים, ובמילים שחותכות אותם. תחשבו אייר ומאסיב אטאק, תחשבו ג'ינג'יות ואמדורסקי. » הסינדיקט - לכל הפרטים» ביקורת אלבומים רמלה ואלטנוילנד» רגע לפני פריצה: עופר פריאון איך אתה היית מתאר את המוזיקה שלך? מה מייחד אותך? "אני חושב שמה שמייחד אותי מכולם זה הטקסט. הטקסט זה אני. זה הפשוט, זה הברור, זה השחור על גבי לבן. כל השאר זה צבעים שאתה צובע בהם את מה שיש לך להגיד. אני אף פעם לא מתחיל שיר במטרה לשבור מוסכמות או להמציא ז'אנר. אבל אני כן חושב שאני עושה את מה שאני עושה טוב ושיש לי מה להגיד. אז הדברים נבנים ביחד. הסאונד מתקדם קצת ואז יש עוד שורה, ואז יש עוד תפקיד ועוד שורה. ובגלל זה לפעמים זה שירים אלקטרוניים ולפעמים רוק, זה כל פעם בא ממקום אחר". אתה חיפאי במקור, ואני מאוד שומעת את חיפה במוזיקה.  "אני לא יודע איך חיפה נשמעת ביחס למשהו אחר כי שם גדלתי, אבל אמרו לי את זה כבר".

זה מזכיר לי את העיר השנייה, את הסיטי הול. איכשהו חיפאים נשארים מאוד מושפעים מהאייטיז.  "יש בזה משהו, למרות שאני מושפע גם מאוד מהניינטיז. אני הדור שמעלי היה דור מבין עניין, ואני חוויתי את זה ממה שקורה מסביב, מאחים של חברים שלימדו אותי מה טוב ומה רע. אנשים הבינו במוזיקה שלהם, זה מחלחל".

דיברנו פעם על זה שאין במוזיקה הישראלית כעס. "אצלי יש כעס, אבל זה לא אלבום כועס. בהופעה אני כן הולך לכיוון הזה, גם באלבום השני, שיגיע. זה פחות כעס ויותר דינמיות שקצת חסרה במוזיקה הישראלית. אני משתדל להגיע למקום שהמוזיקה שלי זזה. האלבום הוא סך כל מה שאני יודע, או סך כל מה שידעתי עד שסיימתי את האלבום, ומאז כבר למדתי דברים חדשים. אם מבחינת טקסט, מבחינת שירה, מבחינה מוזיקלית, מבחינת הפקה. מיצוי של היכולות שלי עד לפני חצי שנה". מה למדת מאז?"מאז למדתי עבודה עם הרכב, לעמוד על במה, להקרין את מה שאני מרגיש גם מבחינה ויזואלית ולהיות מסוגל לחבר את זה למוזיקה. כי כשאתה באולפן אתה בשליטה. בהופעה השליטה מתחלקת בין כל מי שעל הבמה. אתה תלוי בהם כמו שהם תלויים בך". אז הולך להיות רוקנרול?"אני לא עושה רוקנרול. אני לא אוהב את זה פליין. אני לא אוהב רוקנרול. אני שונא את הביטלס". אתה אוהב את אואזיס, כאילו אואזיס זה לא ביטלס. "כן ברור, ועם זאת מבחינתי אואזיס זה אחלה וביטלס זה חרא".איך אתה יכול להגיד את זה?"אני אומר את זה, אין שום בעיה. אואזיס זה סקס פיסטולס כמו שזה ביטלס. אני לא רואה סיבה למה אתה חייב לאהוב את החרא הזה. כי כולם אוהבים את זה? זאת זכותי. אז אני לא עושה רוקנרול אלא רוק אלקטרוני. האלבום הבא הוא המשך של השיר האחרון באלבום הזה, לא סתם זה השיר האחרון, רוק פרופר בלי שטויות. גיטרות בס תופים".

חיוכים צבועים שעדיפים על דמעות אמיתיות:

"היום עשיתי כביסה. מחר יהיו לי בגדים. המתמטיקה של החיים"(סטטוס פייסבוק, 30.10)עד השנה שעברה הניסיון של איתי התרכז בעיקר מאחורי הקלעים, כמפיק וכמעבד מוזיקלי (קולומביה, ליהיא שגיא, אסנת גונן), והוא ידוע כמפיק שמטביע את חותמו. "אני לא חושב שאתה יכול להיות בנאדם מסוג אחד ומוזיקאי מסוג אחר ולהשאיר את שני המישורים האלה מקבילים", הוא אומר, "גם בתור מפיק ההפקות שלי מלאות בי, לטוב ולרע, בגלל זה גם פיספסתי הפקות ובגלל זה יש דברים שלא לקחתי או אנשים שלא לקחו אותי. יש קו מנחה, יש את מה שאני מביא לשולחן. היכולת לדייק במה שאתה רוצה להגיד במאה אחוז קיימת רק כשאתה עושה משהו שאתה שלם איתו במאה אחוז, וזה כשאתה עושה לעצמך אלבום. יש אנשים שמרגישים שהם צריכים הפרדה ברורה בין הפרסונה הציבורית שלהם ובין האמנות שלהם, וזה גם בסדר. אני לא שיפוטי לגבי זה. אני חייב להרגיש שהדברים שאני שר הם דברים שאני יכול להגיד. אחרת מה אתה אומר בעצם? בפייסבוק, למשל, אין לי דף אמן כי אני רוצה שאנשים יכירו אותי לא רק דרך טקסט בתוך שיר מופק. זה קשר בלתי אמצעי שאתה לא יכול להתחבא בו. הפייסבוק מרחיב את ההבנה למה אני אומר ולמה זה קשור, ולא בראיון בעיתון או דרך יחסי ציבור. זה אדיר בעיני. אתה מייצר בשביל אנשים והם מייצרים חזרה בשבילך". אם מדברים על דיוק, בוקובסקי הוא השפעה גדולה שלך. "זה מה שזה" כדרך חיים. "כן, בוקובסקי הוא ישר למטרה. תמיד. הוא תמיד מדויק. לשם אני חותר. גם במוזיקה. בכלל אני אוהב אנשים שהם כאילו חד ממדיים, הם כאילו משדרים על גל אחד - גם סרז' גינסבורג כזה - אתה כאילו חושב שאתה מכיר אותו, שאתה יודע מי זה הבנאדם הזה ומה הוא עושה, ואז אתה כל פעם מופתע. אתה מקבל שיר שלא ציפית לו או סיפור שלא ציפית לו. אלה אנשים כל כך ישרים עם עצמם ועם מה שהם עושים שהם מרשים לעצמם לעשות את ההפך, לא דווקא, אלא כי זה נכון לרגע מסוים. הם שמים את זה על השולחן ואומרים לך קח תעשה עם זה מה שאתה רוצה. אין לי הצדקה למה שאני עושה כי אני פשוט עושה, זה מה שקורה".

יש כעס באלבום הזה, אבל לא רק:

העובדות היבשות לא באמת יבשות

אתה נורא רזה, אתה בקושי אוכל. נראה לך שהצמצום באוכל קשור לצמצום בשירים?"ברור. אתה לא יכול להיות גרגרן בדבר אחד ונזיר בדבר אחר. זאת תפיסה. אמנם האווירה מאוד חשובה לי, משהו שמדבר עם 'טווין פיקס', שגם זאת השפעה מאוד גדולה, ואמנם להרבה מהכלים שאני עובד איתם, בגלל שהם אנלוגיים, יש סאונד שמן שתופס מרחב, אבל מבחינת עיבודים, הם לרוב רזים. גם אינטרפול, אייר, מאסיב אטאק, ז'אן מישל ז'אן - בכל מי שאני אוהב יש שני דברים חשובים - סבלנות בתוך המוזיקה, כלומר שיהיה מרחב נשימה בתוך השיר כדי שלכל מה שקיים יהיה את המקום שלו, ודיוק, כלומר לא להיות על יד, או בערך, לא לוותר. אני משתדל להימנע ממילים שמנסות למלא חלל, ואת זה למדתי מבוקובסקי. העובדות היבשות לא באמת יבשות. בשביל שהציור יהיה ברור הצבע צריך להיות מספיק חזק".

אתה בנאדם מאוד מצחיק, וזה לא בא לידי ביטוי באלבום. "זה בערך כמו ההבדל בין אנשים מצחיקים לאנשים שמספרים בדיחות. בחיים לא סיפרתי בדיחה, וזה אותו דבר. לא הכל צריך להיות רציני, אבל החיפוש אחרי הפאנץ' ליין מגוחך בעיני. אני גם לא מאמין בפואנטות או בלחפש את הסיבה, כי אני חושב שאין סיבה. צריך רק להפוך את החיפוש למעניין ואת התיאור למרתק. אני לא צריך שיספרו לי את סוף הסיפור". כל הטקסטים מתעסקים בך. למה לא לכתוב על המצב, החברה, המדינה?"כי בסוף הכל מסתכם בך. כל התמונה מצטיירת לך בתוך הראש. אני מנסה לפענח את עצמי ואת התגובה שלי לסביבה ואת התגובה של הסביבה אלי. זה משהו שאני קם איתו בבוקר והולך לישון איתו בלילה. אני חולק את מה שקרה לי או מה שחוויתי או מה שאני חושב שאני יודע. אני לא מאמין בלהטיף. יש לנו המון עבודה לעשות על עצמנו, ולי אישית על עצמי, אני לא מאמין שאני יכול לשנות את העולם ובתוך זה את המוזיקה. אני מנסה לעשות את מה שאני רוצה לעשות ואוהב באופן הכי טוב שאני יכול, ומקווה שכמה שיותר אנשים יתחברו למה שעשיתי וירצו לשמוע עוד. יותר מזה זה להתיימר, ואני לא מתיימר".

שיר הנושא של האלבום בהופעה:

"אז מה היה לנו בפלייליסט גלגל"צ השבוע?אביתר בנאי נכנס, על תקן האיכותייובל בנאי נכנס, על תקן המבוגראלישע בנאי נכנס, על תקן הצעיר המגניבויוסי בנאי נכנס, על תקן זה שמת.יום המשפחה שמח" (סטטוס פייסבוק, 23.2)ביום ראשון יתחולל בלבונטין הערב הראשון של פרויקט הסינדיקט, שצמח ביוזמת המוזיקאי עופר פריאון ואיש השיווק מתן מועלם אחרי לא מעט שיחות סלון על התסכול שאמנים חווים בניסיון לפרוץ מחוץ למעגל הקהל הראשוני שלהם. בהתאם לרוח התקופה, מדובר בהתאגדות, שיתופיות ופרגון הדדי - מודל של שלוש־ארבע הופעות בערב, במטרה לבסס זאת כמסורת. השבוע תוכלו לראות שם את רמלה, אלטנוילנד, ידועה בציבור ודיילס. איך עופר הגיע אליך?"הוא היה באחת ההופעות שלי ואז יצר איתי קשר. הדבר שאני הכי שמח ממנו זה שכל מי שמתעניין בי מתעניין בי בגלל מה שאני עושה. אני בא מחיפה, אני לא תל אביבי במהות שלי או במקור שלי, אני לא נישא על כנפי חברים. אני עוד זוכר איך בתור חיפאי הייתי מגיע לתל אביב ולא היו מכניסים אותי למסיבות, וזה טבוע בי, וטוב שזה טבוע בי, כי בסופו של דבר אני עושה מוזיקה שאני רוצה שתגיע לכולם, שלא תינעל בתוך סטיגמה. לא סתם הרבה דברים טובים באים מהפריפריה". אתה עובד בטלוויזיה, עושה מוזיקה, יושב כל יום בקפה אחת העם - מה אתה מתנער מתל אביב פתאום?"אני בטח לא מתנער מתל אביב כמייצרת תרבות, אני פשוט לא מאמין במעגלים שמזינים את עצמם כל הזמן, באנשים שכל הזמן מסתובבים סביב עצמם. כשהבאתי את בלק רבל מוטורסייקל לארץ ב־2007, ראיתי בזה שליחות תרבותית מעבר לכל דבר אחר, ונתקלתי בתגובות צוננות של אנשים שאמורים לפרגן רק כי לא הכירו אותי, כי באתי מבחוץ. זה נראה לי דבילי. אני לוקח את זה כשיעור טוב, לא ממקום ממורמר. אנשים אוהבים להיות במקום של כוח, ומי שבסוף הגיע להופעה אלה אנשים שאוהבים מוזיקה, ואליהם אני פונה. אני רוצה להאמין שיש מקום למוזיקה בלי חברים. אתה לא צריך להכיר מישהו כדי לפרגן לו". 

» פרויקט הסינדיקט, עם רמלה, אלטנוילנד, ידועה בציבור ואיתי דיילס. לבונטין 7. א' 25.11, 20:00. 35 שקל.

כתבות שאולי פספסתם

*#