אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על גגות תל אביב: געגועים לימי התום של מלחמת המפרץ

במלחמת המפרץ אלונה דניאל, שרון מולדאבי ורם אוריון הם היו צעירים מופרעים ששמו זין על האזעקות וחיכו לטילים על הגג. השבוע הם נכנסו יפה יפה לממ”ד. זה רק הם שהתברגנו?

תגובות

אם המקום הכי לוהט במתקפת הטילים של חורף 2012 הוא חדר המדרגות, ב־1991 היה הרבה יותר סטייל לעלות לגג עם משהו לשתות ביד והרבה ציפייה בעיניים. הלהיט התורן ברדיו היה “על גגות תל אביב” של אלונה דניאל, שנכתב כמה שנים קודם לכן – ושתיינים ותיקים עוד זוכרים את חבורות הרוקרים של תחילת שנות ה־90 מתקבצות במדבר בבלפור ומחכות לסדאם. "אנשים באמת עלו על הגגות", נזכרת דניאל, היפה ירקוני של מלחמת המפרץ. “כשהיתה אזעקה, כל מי שהיה ברחוב נכנס לבית הקולנוע ליד. כולם היו רגועים והייתי גאה בתל אביבים, שהם כל כך קולים. היום כולנו הולכים למדרגות כמו ילדים טובים. ברור שהתבגרנו ונהיינו כבדים, אבל זה אנחנו, לא הרוק. הרוק לא מת – הוא כל הזמן קם לתחייה".

סלאלום בכבישים הריקים שרון מולדאבי נזכר השבוע שההופעה הראשונה של להקתו, גן חיות, אמורה היתה להתקיים ביום שישי הראשון של מלחמת המפרץ – אבל נדחתה. “הלכתי לשתות עם יובל ליבליך מהלהקה”, הוא מספר, “נעלנו מגפיים וירדנו את כל שינקין. העיר היתה ריקה ורעש הצעדים ממש הידהד, כאילו גדוד עבר ברחוב. היינו יושבים בלילות במדבר ושותים, היה בזה משהו ילדותי של ריגוש מסכנה”.תל אביב כמעט התרוקנה אז מיושביה, שברחו לכל דודה בפריפריה שרק אפשר, והעיתונאי והסופר צור שיזף היה מאלה שדווקא תרו אחר ספוט טוב להביט ממנו על הסקאדים. “היינו יושבים במקום שנקרא הטרמינל, ברחוב הירקון פינת גורדון”, הוא נזכר, “היה שילוב מיוחד של אלמנט הפחד, אלכוהול ומעט מאוד אנשים. היתה לי וספה שאיתה עשיתי סלאלומים על הכבישים הריקים. אני זוכר שישבתי בשופטים עם הבת שלי, שהיתה אז בת ארבע. כשנשמעה אזעקה היא לקחה את הצ’יפס שלה, אני ומעט האנשים שישבו בבר את כוסות הבירה – והמשכנו לשתות במקלט”."הייתי גאה בתל אביבים". אלונה דניאל:אבל הרוקנרול כבר לא מה שהיה, והרבה יותר סביר שבמקרה של אזעקה תתפסו מקום ליד הדירה של הזקנה למטה ולא תצטופפו בכניסה לרוקסן. “גם בזכות העיסוק העיתונאי שלי, וגם משום שהתבגרתי, אני מנסה לתפוס מחסה כשיש היום אזעקה”, מודה שיזף, “ראיתי מספיק טילים נופלים”. מולדאבי טוען שאז המצב היה הרבה יותר פשוט. “היתה הרגשה שסדאם גורר את ישראל למלחמה, לא היתה התלבטות בכלל", אומר מולדאבי, שהיום מקפיד לצאת לחדר המדרגות עם הישמע האזעקה. “היום זה מסובך יותר. סכסוך שכנים עמוק ומדמם”.

חדר המדרגות ניצח גם רם אוריון הולך לחדר המדרגות בזמן אזעקה – בעיקר כדי להרגיע את הקרובים. “זה פיקציה כמו השטות של הניילונים, אין מקלטים אז מנסים למכור לתל אביבים את חדר המדרגות”, הוא אומר. לדעתו, זה לא שהתבגרנו והתברגנו – אלא סתם שהפתרון נהיה הרבה יותר מהיר וקל. “במלחמת המפרץ היה צריך ללכת לחדרים האטומים, היום רק צריך לצאת למסדרון”, הוא מסביר, “זה הווי נחמד והכלבה שלי מאוד מתלהבת בכל פעם – אבל זה בעיקר מאמץ כל כך קטן שכולם כבר עושים אותו. נו יאללה, צריך לצאת לחדר מדרגות, שיהיה”. בימי מלחמת המפרץ אוריון בדיוק הקליט את “מי רצח את אגנתה פאלסקוג” עם נושאי המגבעת במרתף ברמת גן, קרוב מאוד לאזורי נפילות הטילים. “בהתחלה יצאנו מהעיר לירושלים”, הוא מספר, “אבל מהר מאוד נמאס מהתיזוזים וחזרנו לתל אביב. היתה אווירה מוזרה של עיר ריקה, והרבה השתעשעות מסביב לשטות שהאכילו אותנו עם הניילונים”."הכלבה שלי מאוד מתלהבת בכל פעם". רם אוריון (צילום: אורן זיו) שי נובלמן היה עוד תלמיד תיכון עם חלומות מוזיקליים כשנפלו טילים על רמת גן. “למדתי לבגרויות עם מסכת אב”כ, והיינו עולים על הגגות לראות את הטילים”, הוא נזכר, “כל מי שעוסק ברוקנרול ומרגיש את זה מבפנים קצת אוהב את הסכנות”. מהחמאס יש לו בקשה אחת גדולה: “יש לי הופעה בסופשבוע הקרוב, וממש לא הייתי רוצה שייפול טיל על לבונטין 7, למרות שזה בטח אחד המקומות הכי בטוחים בעיר עכשיו”.

כתבות שאולי פספסתם

*#