אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפרח בגנו: יהודה קיסר עושה תרבות מאידאולוגיה

את שיר המחאה החדש שלו יהודה קיסר ביצע כי הוא לא מבין למה עוד אין כאן רחוב על שם זוהר ארגוב. זה שהוא היה עבריין מורשע לא מפריע לו. האמת, עם איך שהכנסת נראית, יש מצב שהוא צודק

תגובות

“שכבתי באיכילוב לילה שלם מחוסר הכרה, ילד תימני שחור שאף אחד לא יודע מי הוא. לא היתה לי תעודת זהות, אז פשוט חיכו שאיזה אמא תראה שחסר לה ילד”, נזכר יהודה קיסר בתקרית שהולידה את אחד הגיטריסטים המוערכים במוזיקה הישראלית. כנער בן 14, הוא וחבריו היו מתפלחים בלילה ללונה פארק בתל אביב כדי לעשות סיבוב על מכוניות הקארטינג, כשלילה אחד נדרס על המסלול וריסק את רגליו. החברים המפוחדים השאירו אותו שוכב פצוע לבדו וברחו מזירת הפשע, ורק לילה ארוך לאחר מכן הגיעה משפחת קיסר למשטרה, והילד נמצא בבית החולים. “כששכבתי בבית חולים היה לידי בחור שניגן על גיטרה. הוא אמר לי: ‘ילד, אתה יכול לנגן עליה’”, הוא נזכר, “אז התחלתי לנגן”.הצליל הייחודי שמזוהה עם הגיטרה של קיסר, השילוב הרוקנרולי המזרחי שהפך לסימן ההיכר המובהק שלו, התגבש לאט לאט בבית ילדותו בקרית אונו, כששכב שמונה חודשים לאחר התאונה כשהוא מגובס מהמותניים ומטה. “כשהשתחררתי מבית החולים ביקשתי שיקנו לי גיטרה. שכבתי עם גיטרה ופטפון, ופשוט חיקיתי את מה שששמעתי. לד זפלין, ג’ימי הנדריקס, הביטלס. מצד שני היו בבית אלבומי מסורת של ג’ו עמר, ותימנית של אהרון עמרם”.איך הגעת לחשמלית?“יום אחד אחותי הביאה הביתה תקליט של אריס סאן, ובשירים שלו כמעט לא היו כלים אחרים. רק הוא והגיטרה. על העטיפה ראיתי שיש לו גיטרה שונה משלי, עם כל מיני כפתורים, ורציתי כמו שלו. זה היה יקר וקשה להשיג אז בארץ, אבל התעקשתי. אני מוציא את הגיטרה מהנרתיק בהתרגשות, מתחיל לנגן  - ולא שומעים כלום. הרי גיטרה חשמלית צריכה מגבר, ואני אז לא ידעתי כלום מהחיים שלי. אמרתי לאחותי שתחזור לחנות ותגיד למוכר שהגיטרה לא בסדר. הוא הסביר לה שצריך מגבר. בגלל שלא היה לנו כסף למגבר, חיברתי אותה עם מתאם לשידה עם פטפון, והיא עבדה”. ועוד איך עבדה. מאז אותה שידה קיסר הספיק לנגן עם בכירי המוזיקאים המקומיים, מבועז שרעבי ואהובה עוזרי דרך מרגלית צנעני וזהבה בן ועד אייל גולן ושרית חדד – אבל מעל כולם, נשאר תמיד מזוהה עם הגיבור והחבר, זוהר ארגוב.90 אחוז מזהר היו תרומה אדירה לתרבות. רחוב זהר ארגוב:

אם היית גנרל גיבור

בחודשים האחרונים קיסר רתם את הגיטרה לטובת המאבק שלו למען קריאת רחוב על שם זוהר ארגוב, הקולגה הטראגית. השיר נפתח בתמצית הטיעון שלו: “אם היית גנרל גיבור, שר חשוב או משורר/ נדיב ידוע, גואל אדמות, נשיא ואולי סופר/ היו קוראים על שמך רחוב”. המאבק נפתח לפני שנים, כשמשפחת ארגוב פנתה לעיריית ראשון לציון, עיר הולדתו של ארגוב, בבקשה לקרוא רחוב על שמו. משום שארגוב אינו רק גיבור תרבות אלא גם עבריין מורשע עם תיק בגין אונס ברזומה, התנגדה הוועדה להצעה, ובתור פשרה נקרא רחוב בעיר על שם אחד משיריו הידועים – “הפרח בגני”. לטענת קיסר, זה לא מספיק. בחודשים האחרונים, אחרי שעיריית הרצליה שקלה לקרוא רחוב על שם ארגוב ונתקלה בהתנגדות דומה, הקליט קיסר את השיר “רחוב זוהר ארגוב”.אתה מבין את המתנגדים להצעה שלך?“אני מבין, אבל לא מסכים. עבר הרבה זמן מאז, ואם נשאל היום ילד בן 16 ברחוב מה זוהר ארגוב בשבילו, הוא יגיד זמר. עשרה אחוזים מהחיים שלו היו החלקים הלא טובים, הסמים, הכלא. אבל 90 אחוז היו תרומה אדירה לתרבות. הוא שבר חומות ועשה כאן דבר גדול. הוא התנדב להופיע בבתי חולים ובצבא, אני חושב שמגיע לו. יש עוד רחובות על שם אנשים שאם נחפור עליהם, נמצא משהו. חלקם לקחו גם סמים”.יש כאן עניין של אפליה מזרחית?“לא יודע. הזמרים המזרחיים שצריך לקרוא רחובות על שמם עדיין בחיים”, הוא צוחק, “הם התחילו מאוחר יותר להשפיע על התרבות כאן”.אתה חושב שהמאבק שלך יצליח?“עובדה שיש התעניינות בבעיה. איפה שאני הולך אנשים שואלים אותי, ‘נו, יש רחוב?’. אני התחייבתי שהעירייה הראשונה שתסכים לקרוא רחוב על שם זוהר, אני אתייצב לטקס הסרת הלוט ואנגן מהבוקר עד הלילה את כל השירים שלו. ויש לו 200”.הקשר בין השניים הולך שנים ארוכות אחורה. “ג’קי מקייטן היה מביא אותו להופעות, ולא ידעתי בכלל שהוא זמר”, קיסר מספר, “יום אחד ג’קי אמר לי שזוהר גם רוצה לשיר, אמרתי ‘יאללה, שיעלה’, ואנשים התלהבו. זוהר סיפר לי שהוא הקליט שני שירים ולא הלך לו, אז הצעתי לו שנקליט לו אלבום”.קיסר הקליט לארגוב את האלבום “אלינור”. “בהתחלה אמרו לו שההקלטות לא מספיק ברמה, שזה לא איכותי בשביל להפיץ”, הוא מספר בחיוך של מי שיודע את סוף הסיפור טוב מדי, “אבל בסוף החליטו להפיץ את הקסטה, והיא הפכה את המדינה”.מה לדעתך ייחד אותו משאר הזמרים?“היו בו שלושה מרכיבים של זמר בינלאומי: קול נדיר ביותר, כישרון מוזיקלי וכריזמטיות. עוד לפני שהוא פתח את הפה אנשים הסתכלו עליו. היום זמרים צריכים להיות יפים, אבל עוצמת הקול שלו כיסתה על הכל. הוא שר בסולמות על טבעיים, הוא נולד זמר”.מתי דרכיכם נפרדו?“ב־1985 אמרתי לו שאני מוכן להקליט איתו באולפן, אבל לא רציתי להופיע איתו יותר, כי ההופעות איתו לא היו בטוחות. הוא לא היה מגיע, היה נעלם. כאב לי שהוא מתדרדר, אבל כבר בניתי אולפן ותפקדתי כמנהל אולפן, אז לא יכולתי להופיע איתו כמו פעם. הוא עדיין היה בא לאולפן והיינו יושבים ומדברים, וכשהוא היה צריך אותי בהופעה לפעמים הייתי בא”.ההופעה האחרונה שבה ניגנו ביחד התרחשה בכלא עתלית, שבוע לפני מותו של ארגוב. “זוהר התקשר אלי מהכלא וביקש שאבוא להופיע איתו שם. ערכו את החצר לאסירים במיוחד להופעה. למרות שזוהר היה כבר די מבולבל, הוא נתן שם את הופעת חייו”.הקליטו קסטה שהפכה את המדינה. יהודה קסיר (צילום: יותם רונן)  אבן של 200 טון כשהוא לא עסוק במאבק הארגובי שלו, קיסר עובד על אלבום חדש שיהיה מורכב מעיבודים לשירים ישנים שלו. עוד בתוכנית: מופע שיגולל את תולדות חייו, מלווה בשירים מהקריירה הארוכה שלו.אתה בעצם עובד על מחזמר?“משהו כזה. צריך לכווץ 40 שנות קריירה לשעתיים, זה לא קל. אני רוצה לעשות את זה כשאני עדיין בחיים,” הוא צוחק, “כדי שלא יעשו עלי”.בכל פרויקט כזה תולה קיסר תקוות כלכליות בלתי נמנעות: לפני שנתיים התפרסמה בערוץ 2 כתבה נרחבת על מצבו הכלכלי הקשה, ורבים נדהמו לגלות שהגיטריסט העסוק הגיע לשפל כלכלי שמאלץ אותו לישון באוטו ולנגן ברחוב.איך הגעת למצב הזה?“היה לי את אולפני קיסר, והקלטתי זמרים גם אם לא היה להם הרבה כסף לשלם לי, כי רציתי להוציא אותם לתעשייה. לא חשבתי על הרווח. אז גם עידן המחשבים הגיע, אנשים התחילו להקליט את עצמם בבית. שלא לדבר על הדיסקים הצרובים. התחלתי לצמצם פעילות, והיתה לי הצפה באולפן מצינור שהתפוצץ ונהרס לי ציוד יקר. נקלעתי לחובות, הבנקים סגרו לי חשבונות”.החובות, על סך יותר מחצי מיליון שקל, והלחצים שמצב כזה מביא איתו, גרמו לקיסר להסתגר בבית. מצבו הבריאותי הורע עד כדי קרע באיבר פנימי שהוביל לניתוח מסובך. אבל נדמה שבתי חולים מתפקדים כנקודות מפנה בחייו של קיסר, שהחלים והחליט לשקם את עצמו ולעשות מעשה. “החלטתי להופיע ברחוב. גילגלתי את זה בראש חודש עד שהלכתי לשוק הכרמל. ביום הראשון הרגשתי כאילו שזרקו עלי אבן של 200 טון”, הוא מודה, “קפצו עלי אנשים ואמרו, ‘לא ייתכן שמישהו כמוך הגיע למצב כזה’, ומהר מאוד התקשורת הגיעה. נבהלתי והחלטתי לא לעשות את זה שוב. אבל רציתי למחות מול המדינה שלא עוזרת לאנשי תרבות. במדינות אחרות יש קצבאות ממשלתיות לאמנים, כדי שלא יצטרכו להתבזות. שושנה דמארי ייצגה את המדינה בכל העולם, וכשהיא נפטרה לא היה כסף לחלקת קבר. עידן רייכל הוציא את הכסף מכיסו. המדינה לא מצאה לנכון לתת לה כבוד אחרון”.קיסר פתח במסע מחאה אישי וניגן בשווקים בכל הארץ. אחרי שמצבו הכלכלי השתפר עצר את המסע, אבל הוא עדיין כועס. “אדם לא עושה תרבות כדי להתעשר, הוא עושה את זה מאידיאולוגיה”, הוא מסביר, “אף איש תרבות כאן לא יהיה מיליונר, אבל לתרומה שלו לחברה יש ערך בלתי ניתן לתיאור, ומשרד התרבות צריך להבין את זה”.

כתבות שאולי פספסתם

*#