לה בוהם: הלהיטים הגדולים של שרל אזנבור

שלושה פרנקופילים גדולים: הדי ג'יי דגן ואלד, העיתונאי יובל בן עמי והמשורר דורי מנור, ישבו, חשבו ובחרו את הלהיטים הגדולים של פרנק סינטרה הצרפתי

דגן ואלד, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דגן ואלד, עכבר העיר

אי אפשר להבין את ההתרגשות בביקורו של שרל אזנבור בישראל בשבוע הבא. אזנבור, בן 89, שידוע כ"פרנק סינטרה הצרפתי", שימש עד לאחרונה כשגריר ארמניה בשוויץ (במקור שמו הוא שאחנור ורנה אזנבוריאן, בן למהגרים ארמנים בפריז). הוא האיש ששר את מיטב הקלאסיקות הצרפתיות, המתארות את צרפת הקלאסית של אמצע המאה שעברה, לצד בני דורו כאיב מונטאן, ז'אק ברל וג'ורג' בראסנס. לכבוד האירוע הגדול, נאספו שלושה פרנקופילים לבחור את השאנסונים הגדולים של הזמר הצרפתי.

» שרל אזנבור בישראל - לכל הפרטים

"אזנבור בעיני הוא הזר שבין זמרי השאנסון הקלאסי", אומר העיתונאי ושדרן הרדיו יובל בן עמי. "הארמנים לא מרגישים שהוא מייצג אותם, והם לא סולחים לו על כך שצמצם את האף כדי להיות יותר צרפתי. הוא גם נטה לשיר באנגלית עם אמנים אמריקאיים כדוגמת בוב דילן ופרד אסטר, או לגעת בנושאים פורצי דרך כמו בשיר '"What Makes A Man" שעוסק בדראג קווינס. גם המתרגם והמשורר דורי מנור מסכים את תאוריית הזר של בן עמי: "דור השאנסונרים הצרפתי- פריזאי הוא דור של מהגרים: ברל במקור מבלגיה, מונטאן מאיטליה, אזנבור הוא בן למהגרים ארמנים, מוסטאקי וברברה הם במקור מאלכסנדריה, וברנסנס הגיע לתודעה המרכזית אי שם מדרום צרפת, מהעיירה סט ליד מונפלייה. הייחוד הפריזאי מגיע בעקר מהפריפריה".

בעיני אזנבור מייצג את המתיקות והסכריניות שקוסמת ומשפיעה עד היום. לעומת השרמנטיות של מונטאן, העוקצניות של ברל והספרתיות שבשפתו של ברסאנס, מייצג אזנבור את הפופ המלודי, הקליל שנעים לאוזני הקהל הפשוט הצרפתי.

La Boheme "היו זמנים במחוז מונמרט, הצעירים היום לא יבינו, איך פרחי הלילך , שטיפסו ועלו הציצו אל בין חלונינו"בן עמי: "אני זוכר ששמעתי את השיר לראשונה בפריז והצטמררתי מהמילים. הכרתי שם בחורה, שהדגימה עבורי את החיים בשיר. היא הקסימה והעצימה את החיים הבוהמייאנים הפרזיאיים. ההתרפקות הזו מעט פתאטית, אבל פריז בהחלט אמיתית".

חוויה אמיתית, "La Boheme":

Sylvie "את תמיד בוכה בגלל נער טיפש, מבלי סיבה. התקוות שבליבך ייגברו על הבכי שלך"ואלד: "מבחינתי זה שיר שמייצג את הקלישאה הצרפתית שמספרת על התבגרותה המינית והרומנטית של נערה בגיל ההתבגרות, וכיצד היא מתאכזבת כל פעם מחדש מהחיים. את סילבי קיבלנו כאיזבל ב"צעירה ויפה" של פרנסואה אוזון, רק משעמם יותר מהמקור של אזנבור. אבל כן מוכיח על כישרונו של אזנבור כמלחין מבריק וייחודי".

גרסה יותר טובה של איזבל, "Sylvie":

 Come Ils Dissent (כפי שהם אומרים) "אני חי עם אמי, בדירה הישנה ברחוב סרסט, יחד עם צב, שתי קנריות,וחתול... אבל העבודה האמיתית שלי היא בלילה, כשאני מתאמן בקרוס-דרסינג, אני אמן ויש לי רגשות חזקים שמסתיימים כשאני עירום אחרי שאני מתפשט. באולם אני רואה שהגברים לא מאמינים, שאני גבר, כפי שהם אומרים"בן עמי: "יחסית לשנת 1972 זה שיר מאוד פורץ דרך. בשנים האלו לא כתבו שירים שעסקו בדראג קווינס והומוסקסואליות. השיר מבטא אדם שלא מתבייש במיניותו, במעשיו ובעצמו. זהו שיר גאוותני ועוצמתי בעיניי".

פורץ דרך, "What Makes a Man a Man" בגרסה של מארק אלמונד:

Hier encore (רק אתמול) "רק אתמול, הייתי בן עשרים. אבל בזבזתי את הזמן בלעשות דברים טיפשים... כל הרומנים שלי נגמרו לפני שהתחילו. כל החברים שלי עזבו, ולא יחזרו. זו אשמתי שבניתי מסביבי בור ריק ובזבזתי את חיי ונעוריי"מנור: "בנוסף ללחן המצוין של אזנבור יש בשיר הזה הרבה אמון. כשאזנבור שר מתוך תוכו את השיר, אפשר להאמין שאכן הוא מבוצע מתוכו גרונו של נער בן עשרים, ולא בגיל שהוא נכתב במקור, בגיל 40. למרות שמדובר באותן קלישאות בנאליות, אפשר לחוות ולהרגיש את התקופה איתו".

נערים צעירים, "Hier Encore" בגרסה עם אלטון ג'ון:

Les Comideans (השחקנים) "השחקנים פירקו את הבמה, הם הורידו את הרמפה,הם יעזבו כשהם יישארו בלב של כולנו. עם סרנדה קטנה, ואושר של ליצנים; מחר בבוקר כשהשמש תזרח, הם יהיו רחוקים וכולנו נאמין שזה היה חלום, אבל הלילה הם עוברים ברחבי כפרים אחרים, השחקנים"מנור: "לי אישית עולה זיכרון חזק מהילדות. אני זוכר ששמעתי את זה לראשונה כשהיייתי ילד וכך הכרתי את אזנבור. שיר מקסים".

אהבה ראשונה, "Les Comideans":

La Mama "אנחנו מחממים אותה עם הנשיקות שלנו. אנחנו מסדרים לה את הכריות. היא הולכת למות, האם. הבתולה מריה מלאת החמלה, עם הפסל שלה על חדר השינה, בטוח שהיא תפתח את ידיה לקראת בשירת אווה מריה" מנור: "בעיני זה כמו "אמא הו אמא חבקיני חזק" – גרסת אזנבור. הכי הרבה קלישאות ושמאלץ דתי נוטף על מנת להתחבב על הקהל ולרגש אותם. אזנבור מומחה בזה".

אימא יקרה לי, La Mama:

Moi et Toi (את ואני) "את ואני נטולים ממה שמותר ואסור, מטאבו ושקרים, ובלילה הנצחי שלנו, יגיעו החלומות שלנו ולחישות יגיעו אלייך ואלי"ואלד: "יותר מהמילים  והלחן, שהוא יותר פופי-אמריקאי מאשר שנסיונרי, מה שמוצא חן בעיני זה ההגשה של אזנבור כמבצע, כפרפורמר. זה מוכיח מדוע הוא מכונה 'פרנק סינטרה הצרפתי', כשהוא יודע לבטא את השיר בשתי השפות בעוצמה, בכנות ועם הרבה רגש".

כמעט פופ, "Moi et Toi" בדואט עם סלין דיון:

Isabelle "השדה ששרפה לי את הלב, המלאכית שייבשה לי את הדמעות, זו הייתה את, ג'יזבל...איפה את? הזכרונות שלי התאדו , חיות עם עיני המוות"ואלד: "זה השיר האהוב ביותר עלי של אזנבור, שאותו אני הכי אוהב לנגן במסיבות. זה השיר הכי רקיד, קצבי, רוקרי אפילו, כמעט ברמה של סרז' גינזבורג. מוכיח את העליונות שלו כמישהו שלמרות הביקורת עליו כקיטש מתמשך, ידע להבליג עם הזמן לסגנונות אחרים ולהשפעות. ולא אומר שום מילה על כך שהשיר, שאמנם הכניס את אנזבור לחדר המיטות של אדית פיאף, אבל הוא מבצע אותה יותר טוב מהמקור".

אזנבור כתב, פיאף ביצעה, Isabelle:

Il Sont Tombes (הם נפלו) "הם נפלו בשנה ההיא, התאדו מהאדמה. מעולם לא ידעו מה הסיבה, או על איזה חוק הם עברו. הנשים נפלו וכמו כן, התינוקות שהם החזיקו. ננטשו לבכות ולמות, רק בגלל שהם נולדו כך".מנור: "זהו שיר של אזנבור שמדבר על טראומת השואה הארמנית שמאוד השפיעה עליו, על משפחתו ועל שורשיו. אני חושב שאזנבור הופך את השואה 'ההיא' למשהו מאוד זוהר, הוליוודי ולא אמיתי, עם הרבה מאוד מילות קיטש. ממש כפי שהוא".

זוכר את השורשים, Il Sont Tombes:

Elle (היא) "היא כנראה הסיבה שאני שורד, למה ומדוע אני חי. האחת שאני אקח בשנים הקשות והגשומות. אני אקח את צחוקה ודמעותיה, ואהפוך אותם למזכרות שלי. מאיפה שהיא הולכת אני חייב להיות, זוהי משמעות החיים שלי שזו היא"בן עמי: "אני חושב שהייחוד של השיר הוא הנצחיות שלו. נכון יש בו משהו מתקתק, ולדעתי הביצוע של אלביס קוסטלו, מתוך הפסקול של נוטינג היל, הוא מתקתק הרבה יותר, אבל ההגשה והביצוע  רק מדגישה את החוזק, של שורשי השיר, ושל ההבעות הרגשיות של אזנבור כמבצע, יותר ממלחין או תמלילן".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ