לו ריד בן 70: האיש שברח מהצלחה

מהמצאת המוזיקה האלטרנטיבית עם הוולווט אנדרגרואנד עד מתיחת גבולות האוונגרד ב-Metal Machine Music - לכבוד יום הולדתו ה-70 של לו ריד שיצויין בסוף השבוע, בחרנו את שבעת הרגעים המצטיינים בקריירה המפוארת שלו

עידן חגואל, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידן חגואל, עכבר העיר

70 שנה מתהלך משורר הפופ והרוק לו ריד על הפלנטה, לרוב באזורי ניו-יורק או ניו-ג'רזי. דווקא בגלל המיזם ההזוי שראה אור השנה יחד עם להקת מטאליקה, האלבום "לולו", מן הראוי לציין ולזכור דווקא את הרגעים החשובים והיפים יותר בקריירה של ריד, את נקודות התפנית המשמעותיות שגרמו לדמות האדישה הזו להפוך לאחד מאמני הרוק המשפיעים ביותר על המוזיקה המערבית של ה-50 שנה האחרונות. לכבוד יום הולדת 70 בחרנו שבעה רגעי מפתח:

לו ריד - לכל הכתבותמת הזמר לו ריד בגיל 71האלבום הכי חיובי של האמן הכי שליליהשירים הגדולים של לו ריד1967: אלבום הוולווטס הראשון ב-65' אמר לו ג'ון קייל שכבר מאס משירי פולק. מהגיטרה האקוסטית ומטקסטים שתמיד שואלים שאלות (How many roads must a man walk down, before you call him a man?). ריד החליף את האקוסטית בחשמלית, עשירה דיסטורשן. וקייל את המיתרים על הוויולה לאלו של גיטרה חשמלית. את הטקסטים הקפיד ריד לכתוב מנקודת מבט מנותקת רגשית ומתבוננת. לא סנטימנטלית, נחרצת. התשובות לא נשבו להן ברוח, הן שכבו על מדרכות ניו-יורק המטונפות.אנדי וורהול חיפש להקה שתעבוד טוב במפעל האמנות שלו בניו-יורק. "הולווט אנדרגראונד", לו ריד, ג'ון קייל, סטרלינג מוריסון ומורין טאקר, התלבשה כמו פאה מוכספת על חזון המולטי-מדיה המגלומני שנוצר בראשו. גורו הארט-פופ היה "הקטליזאטור" (כפי שכינה אותו קייל) להחתמת הלהקה בחברת Verve. הענקת התואר "מפיק האלבום" לאמן הפלסטי סיפקה ללהקה של ריד וקייל חופש לממש את חזונם המוזיקלי ללא שיקולים מסחריים. בפועל "מפיק האלבום" לא תרם לפן המוזיקלי אלא עסק באריזה. וורהול יצר קולאז' בין הלהקה לניקו, האמזונה הגרמנייה המזמרת. הבלונדה הכי עצובה בהיסטוריה, תרמה את קולה למספר שירים באלבום. את אותו קול היטיב מוריסי להגדיר: "נשמעת כמו גופה שנזרקה מהחלון". האלבום היה אמנם כישלון מסחרי אבל כמו שאמר בריאן אינו במשפט האלמותי: "רק 6,000 אנשים קנו את התקליט הזה כשהוא יצא, אבל כל אחד מהם הקים להקה".החליף את האקוסטית בחשמלית. Venus in Furs:1969: האלבום השלישי בלי קייל התסכול של ריד על העיכוב בהוצאת אלבום הבכורה של להקתו, שהוקלט ב-66' ויצא שנה לאחר מכן, גרם לפיטוריו של וורהול מתפקיד מנהל הלהקה. כתוצאה גם ניקו יצאה מהמיקס, לטובת קריירת סולו משלה. באלבום השני, White Light\ White Heat, המשיכה הלהקה לפתח את אמנות הרעש. אבל ריד כבר השתוקק לחקור את הצד היותר מלודי של מוחו. ההחלטה דחפה את קייל לנטוש את המחתרת, ואיתו עזבה גם החלוציות בסאונד. ריד תפס פיקוד על הלהקה, צרף את הגיטריסט דאג יול, ויחד הם הקליטו אלבום שקט ונוגע.האלבום השלישי, הקרוי "The Velvet Underground", אמנם לא חלוצי בתחום הסאונד, בדומה לשני קודמיו, אבל השילוב בין הלחנים הנאיביים והנושאים הטראגיים עליהם בחר לכתוב ריד, גרם למעריצי הלהקה לנצור אותו כפנינה יקרה ולשמר אותו כאחד האלבומים המשפיעים על כותבים ומוזיקאים ביניהם: קרן אן, סוזאן וגה ואנתוני האגרטי.השפיע ברגישות שלו. Candy Says עם אנתוני: 1972: Transformer  מיואש מחוסר ההצלחה, נטש את להקתו לטובת משרת קלדן, בחברה בה עבד אביו. שנה לאחר מכן חתם לו ריד חוזה הקלטות עם RCA ויצא לקריירת סולו. האלבום הראשון הורכב ברובו המוחלט משירים שלא מצאו מקומם באלבומי להקתו הקודמת. נעדר תחושת החובבניות המוזיקלית החמימה של "The Velvets", עקב גיוסם של נגני אולפן מנוסים לבצע את השירים, נתפס האלבום כחסר מעוף או חזון מוזיקלי ואף נכשל במטרתו לפרוץ אל קהל רחב יותר. לתמונה נכנס המעריץ מספר אחד של ריד – דיוויד בואי. הכוכב הצעיר והמבטיח של RCA החזיק בתואר "המוזיקאי הראשון שביצע גרסת כיסוי לשיר של הוולווט אנדרגראונד בעולם". בשנת 66' הקליט בואי גרסה משלו ל-"I'm Waiting For The Man". שנה לפני שיצא אלבום הבננה לחנויות קיבל בואי גרסת דמו של האלבום והתאהב בו. בואי ומיק רונסון, המשת"פ המוזיקלי שלו ללהקת "The Spiders From Mars", נרתמו להפיק לריד אלבום ראוי למעמדו כגיבור מחתרתי. לראשונה מצא עצמו כוכב המחתרת חתום על אלבום מצליח. "טרנספורמר" היה ונותר הפקת הפופ המובהקת ביותר של ריד, ואלבום האולפן המצליח והזכור ביותר שלו. שירים כמו "Perfect Day", "Vicious","Walk On The Wild Side" ו-"Satellite Of Love" מספקים כניסה ידידותית למשתמש אל תוך עולמו האפל של ריד. דיוויד בואי עוטף את ריד בקולות רקע. Satellite Of Love:1973: ברלין הצעד הבא של ריד היה אלבום קונספט גרנדיוזי ואפל. שיר הנושא "ברלין" הופיע בעבר באלבומו הראשון והנשכח, הוא הוקלט מחדש בגרסתו המצמררת ושימש אקספוזיציה לתשעת השירים העוקבים שעסקו בהתאבדות, נרקומנים, הכאת נשים ואובדן משמורת על ילדים. שלל הנושאים המשמחים, והעובדה שהאלבום נעדר סינגלים ידידותיים לרדיו, לא תרמו להצלחת האלבום בארצות הברית שם הוא נכשל מסחרית, בוודאי בהשוואה לקודמו הפופי. כמו באלבום הראשון והשני, גם ב"ברלין" מצאו את מקומם שירי "מחתרת" ישנים. הבולט בהם הוא "Carloline Says". ריד כמעט ולא ניגן את האלבום בהופעות, את עיבודי התזמורת העשירים כמעט ולא היה ניתן לשחזר על הבמה. אבל האלבום החל לקבל הערכה ונחשב כיום לאלבום השאפתני והמוצלח ביותר בקריירת הסולו של ריד.פחות להיטי מקודמו. Sad Song: 1975: מטאל מאשין מיוזיק ההתאבדות המסחרית האמיתית של ריד נחשבת גם לפסגת האוונגרד שלו. ריד העז לאתגר את מאזיניו באלבום נויז טהור, שמורכב כולו מפידבקים של גיטרות, רעשי חשמל, אלקטרוניקה ודיסטורשנים. בלי טקסטים ובלי מלודיות. "מטאל מאשין מיוזיק" הוא אלבום כפול המחולק לארבע רצועות, כרבע שעה כל אחת וכולן מורכבות מרעשי פידבק של ריד. המבקרים קטלו את האלבום והוא נבחר כאחד הגרועים ביותר בהיסטוריה של הרוק'נרול. מרבית מאלו שכן קנו את האלבום החזירו אותו בחזרה לחנויות ודרשו את כספם בחזרה. האלבום הוא אחד האירועים הקיצוניים ביותר שהתרחשו בתעשיית המוזיקה הפופולרית, והוא כמעט וחיסל את הקריירה של ריד. כגודל האסון כך גדול האגדה. בחלוף השנים האלבום מצא את מקומו המיתולוגי כאלבום שזכור לרעה מצד חובבי רוק'נרול ופופ, וכקלאסיקה של חובבי אלבומי אווירה ורעש שמחוץ לשוליים. ניתן להתווכח על השאלה האם מדובר ב"מוזיקה" או לא, אבל הקלטת האלבום והוצאתו הייתה ללא ספק אמירה אומנותית טהורה ובלתי מתפשרת.קלאסיקת נויז. Metal Machine Music: 

1989: ניו-יורק מעבר לכישרון הכתיבה, ההגשה וההלחנה – כישרון ההישרדות של ריד בסצנת המוזיקה מעוררת הערכה באותה מידה. ריד נשאר על הגלגל, הקפיד להקליט אלבומים חדשים במהלך שנות ה-80, ולא התייאש אפילו שזכו לחיבוק פושר מהקהל ומהמבקרים. הגלגל התהפך עם הוצאת האלבום "ניו יורק". אלבום הקאמבק ארז את המהות של ריד ככותב ואת סביבת מגוריו באופן כמעט מושלם, והציג פרק חדש ובוגר בחייו של הרוקר. התקליט הכיל את פנייתו הכתובה של ריד אל המאזינים - לחוות את האלבום כאילו והתיישבו לצפות בסרט, בהאזנה רצופה.סגר מעגל עם העיר שלו. Dirty Blvd:Songs For Drella :1990 ג'ון קייל ולו ריד נפגשו בהלוויה של אנדי וורהול, המוות גרם לשניים לשוחח ולהביא לסוף נתק של שנים. הרעיון להספד מוזיקלי של ריד וקייל עלה במוחו של האמן והבמאי ג'וליאן שנאבל והם החלו לעבוד על הפרויקט המשותף, הראשון מאז 67'. ההספד הפך לאלבום מחווה שלם שהכיל כמה מהשירים המתוקים והמרגשים שהשניים ייצרו מאז ראשית דרכם. החוויה המתקנת וסגירת המעגל עם וורהול, יצרו גם פתח לאיחוד היסטורי של להקת האם. שנתיים לאחר מכן יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי והופתעה לגלות מסה קריטית של חובבי "המחתרת" שנוצרה מאז הלהקה התפרקה. כמו שאמר המשורר: "אתה תקצור את מה שזרעת", החל ריד ליהנות מפירות עמל עברו, רצוף הקשיים והבלתי מתפשר. ריד הפך לאגדת רוק מהלכת ואפילו האפיזודה המושמצת עם מטאליקה, לא תיקח ממנו את התוארNobody but You:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ