שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יחסי אהבה-שנאה: ישראל ותסביך רוג'ר ווטרס

הישראלים שאוהבים את פינק פלויד מסרבים לקבל את הביקורת של סולן הלהקה על הכיבוש והממשל הישראלי. לכבוד יום הולדת 70 של רוג'ר ווטרס, סגול 59 מנסה להסביר את היחסים המורכבים בין הקהל הישראלי, הלהקה האהובה והסולן השנוא

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סגול 59, עכבר העיר

בשבוע האחרון של שנת 1989 נערך בגלי צה"ל "מצעד העשור" לציון סוף שנות השמונים. אל המקום הראשון הגיע השיר "Another Brick In The Wall pt.2" של פינק פלויד, מתוך האלבום "The Wall". העובדה כי השיר יצא למעשה בנובמבר 1979 לא הפריעה לעשרות אלפי ישראלים לבחור אותו כשיר העשור של האייטיז. העובדה כי בארץ שמרו לשיר אמונים 11 שנים אחרי יציאתו, רק מעידה על הפופולאריות העצומה של הלהקה בישראל, כך מעידה גם העובדה שהאלבומים הבולטים של הפלויד נמכרו בישראל מאות אלפי עותקים - בפורמט ויניל, קלטת או דיסק. וזה עוד לא הכל: ספר חדש, המאגד מאמרים בעברית אודות הלהקה יוצא בימים אלה בהוצאת "רסלינג" בעריכת ארי קטורזה (גילוי נאות: כותב שורות אלה תרם מהגיגיו לספר).

מהאודיופיל המזדקן ששומע את גרסת הרימאסטר הדיגיטלי במערכת סראונד משוכללת ועד לנחלאי השבוז בהר דב שפורט בפעם המיליון את ריף הפתיחה של "Wish You Were Here" על גיטרה לא מכוונת – ישראלים אוהבים את פינק פלויד. ובאהבה כמו באהבה: בין אוהבים צריבת העלבון גדולה ומכאיבה יותר. בטח כשסולן הלהקה מסתמן כאחד ממבקריה החריפים ביותר של הארץ שהעניקה לו כל כך הרבה אהבה בעבר. "אנטישמי", "גזען", "מסומם", "תיפש" (כך במקור), "תרח חרש ואנטיפת", "זבל אנגלי", "אפס", "טמבל" ונשק יום הדין "מי שמע עליו בכלל?!", זועקים הטוקבקיסטים הישראלים, קורבנות השיח הפטריוטי-לאומני-מיליטנטי השלט בארץ חמדת אבות. כן, יש לא מעט ישראלים בינינו שעדיין לא הפנימו שיש בעולם כמה אנשים שלא מסכימים עם פעולות הממשל הישראלי בשטחים ומעוניינים (ממש כמו שהצהיר ראש הממשלה שלנו, לא?) שלפלסטינים תהיה מדינה משלהם, או לפחות מעמד משפטי נאות וזכויות אדם סבירות. למעשה, יש מצב שרוב העולם חושב שאנחנו קצת לא בסדר עם כל העניין הזה של הכיבוש. מילא כל העולם, אבל האיש שכתב את "We Don’t Need No Education"?, מה נהיה? הרי שרנו את זה במסיבת סיום תיכון. על הבגידה הזאת לא נסלח ואותה לא נשכח.

מה? הוא לא אחד משלנו? רוג'ר ווטרס נגד הכיבוש הישראלי:

לא עוד הברקת קופי הקטע הוא שישראלים רבים בכלל לא מבינים מאיפה רוג'ר ווטרס מגיע. הם מתייחסים לשיריו כהברקות קופירייטריות של סטיקרים ולא כמשנה חברתית-פוליטית עקבית וראיית עולם מגובשת, שבמקרה מוצאת את ביטוייה כמוזיקת רוק איכותית, מנוגנת ומופקת היטב. החל מהתיאור האפוקליפטי והנבואי של חברה מעמדית דורסנית, עם מערך מוסרי מתפורר ("Animals"), דרך מסע אל ייסוריו הנפשיים של האדם המודרני במבוך הקפיטליסטי ובמירוץ העכברים המודרני נגד הזמן שמביא בסופו של דבר לטירוף מוחלט ("The Dark Side Of The Moon") ועד לגירוש השדים הפרטי והאוניברסלי (מלחמות מטופשות, בתי ספר מדכאים, קהל בוגדני, מערכת משפט רקובה ומושחתת, פוליטיקאים צבועים) שנכלל בשני האלבומים האחרונים שווטרס הקליט כחבר בפלויד ("The Wall", "The Final Cut"). מי שעקב ברצינות אחרי התכנים ביצירות האלה הבין בוודאי שווטרס הוא הומניסט ולוחם צדק בלתי מתפשר, המשתמש בטכניקות כמו אירוניה, סרקזם, ציניות ווידויים סמי-אוטוביוגרפיים חושפניים כדי להעביר את מסריו אודות האדם הקטן הנרמס תחת מערכות כוחניות שבנתה החברה. כמי שיצא נגד מרגרט תאצ'ר של איי הפוקלנדס ומנחם בגין של חורבות ביירות, אין פלא שווטרס ממקם את עצמו בראש המחנה התומך בהענקת זכויות לפלסטינים וסיום הכיבוש. למעשה, בהתחשב בעמדות שהציג בעבר, הן בשירים והן בראיונות ובהופעות פומביות, כל עמדה אחרת שלו היתה נתפסת כמשונה ביותר. יותר מזה: ווטרס, שאביו נהרג ב-1944 במלחמת העולם השנייה במסגרת המבצע הכושל של בנות הברית באנציו, איטליה, הוא חלק ממשפחת השכול, מה שמעניק לו, לפחות על פי המקובל בישראל, זכות בלתי מוגבלת להביע את דעתו בכל עניין מדיני-פוליטי כאוטוריטה מוסרית בלתי ניתנת לניגוח.

כל שיר משקף את השקפת העולם, רוג'ר ווטרס ופינק פלויד:

נכון הוא מעצבן, נכון הוא עקשן, נכון לעתים הוא נראה מתנשא או מטיף. אבל בואו לא נשכח: בעוד ישראלים רבים "לקחו את הצד" של דייוויד גילמור, שותפו המרכזי של ווטרס בפלויד, הרי שגילמור, שנראה אדם לבבי, נינוח וסימפטי יותר מווטרס, מעולם לא הגיע להופעה בישראל, עם או בלי הצהרות בומבסטיות. למעשה, גילמור חבר לווטרס לפני כשלוש שנים להופעה קצרה באירוע התרמה לפליטים פלסטינים שנערך בבריטניה ביולי 2010. אז גילמור אמנם לא פיזר הצהרות אבל גם לא הגיע עדיין לכאן, בעוד שווטרס הגיע גם הגיע וריכז לערב אחד 55,000 ישראלים מריעים בנווה שלום ב-2006. מי שחשב, אז או היום, שווטרס ישיר על הבמה "הבה נגילה", ינפנף בדגל ישראל תוך קריאת קטעים ממגילת העצמאות או יישבע אמונים כחבר במרכז הליכוד הוא או תמים, או טיפש או פשוט לא באמת מכיר לעומק את ווטרס האמן או האדם. ומי שרוצה להתחמק מלהשיר מבט אל אמירות נוקבות ולא נעימות, מוטב שיכתוב "אנטישמי" בטוקבקים או ישים שוב את "We Don't Need No" בפעם המיליון באוזניות האייפון שלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ