חוגגים לאוזןבר: אמנים נזכרים בהופעה הראשונה

עוזי רמירז קבל טבילת אש, יהוא ירון הופתע מהקהל וניצן חורש התחיל להאמין בעצמו. לקראת יום הולדת חמש של האוזןבר בסופ"ש הקרוב, חמישה אמנים מעלים זכרונות

יאנה קוטליאר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יאנה קוטליאר, עכבר העיר

האוזןבר חוגג יום הולדת חמש בסופ"ש הקרוב, וזוהי בהחלט סיבה למסיבה. רפרוף על הרזומה של המקום מוכיח שיש לו מקום של כבוד בהפצת מוזיקת האינדי הישראלית. שמות כמו אלקטרה, יהוא ירון ותעני אסתר הם רק חלק מהיוצרים שהחלו את דרכם המוזיקלית במועדון הקטן. לקראת החגיגות חמישה מהאמנים המופיעים מעלים זכרונות.

» יום הולדת חמש לאוזןבר - לכל הפרטים

ניצן חורש: נגמרו התירוצים אני חושב שזה היה איפה שהוא בקיץ 2009, על הבר של האוזן. ירדתי מהבמה מופתע ודי בהיי - אבל לא יותר מדי. זה מנגנון חשוב שאתה מפתח בתחילת הדרך, כדי לא להתאכזב אחר כך. עד אז היינו להקה שקצת לא נעים לה כבר לנג'ס לחברים הקרובים להגיע לעוד הופעה ועוד הופעה, ולא מבינה למה השכנוע העצמי שלה במה שהיא עושה לא עובר לעזאזל לשאר העולם, שעד אז אולי נראה אמפטי - אבל עסוק בדברים עקרונים יותר בזמן שאנחנו על הבמה. אולי "אף אחד לא אוהב פה גיטרות," אולי "שכחנו לשים פלאיריים בבר ההוא שמהשבוע שעבר כולם התחילו ללכת אליו", ואולי "ברור - לברי סחרוף היה באותו יום מופע משותף עם אהוד בנאי וגליקריה במצדה, זה בול הקהל הפוטנציאלי שלנו!". תירוצים מעולים תמיד יש - כך או כך היה די אוורירי בהופעות הראשונות שלנו באוזן. אפילו בקיץ 2009. אז אתה לומד לא לצפות יותר מדי. כאמור, בשביל מה להתאכזב.

אבל הערב ההוא היה שונה. הבעלים ניגש אלי ונתן לי צ'אפחה קצת חזקה מדי ואמר: "אז מה, זהו זה, הא?" "מה הכוונה?" עניתי. "שמע, זה קורה מבחינתכם, אתם על הגל. ראית איזה טירוף היה הערב". "וואלה? לא יודע. היה ממש כיף אבל אולי פשוט היה ערב כזה, שלאנשים לא היה מה לעשות? אולי נשארו פה מההופעה הראשונה והתפלחו? או אולי כי הכרטיס היה זול במיוחד?""לא, לא. אני כבר שנה-שנתיים בתחום"."כן, אלי? זה לא רק החופש הגדול? נראה לך יבואו גם פעם הבאה?""כן. רק אל תגמור לי את כל הבר בהופעה אחת - תקבע עם משה לחודש הבא".

צפו בקליפ ל "sirens" מהאלבום השני של אלקטרה:יהוא ירון: הפריצה הראשונה

זמן קצר אחרי פתיחת האוזןבר, המנהל האמנותי של המקום, משה (משה מזרחי, י"ק), הסכים שאעשה סדרת הופעות חודשיות. אין לי מושג למה. להופעות שלי באותה תקופה היו באים שלושה אנשים, וגם זה רק בימים שאבא שלי הגיע מבאר שבע. אבל משה אמר שיהיה מגניב, ואני אמרתי שיהיה מגניב, והבאנו אורח שונה לכל הופעה, ואנשים באמת התחילו לבוא. אני מרגיש שהמועדון ואני קצת גדלנו יחד, הם הספיקו להרחיב את המקום ולארח השקות, אירועים מיוחדים והופעות מחו״ל, ואני כבר הוצאתי שני אלבומים והופעתי שם עם כל הרכב שניגנתי איתו. שמחתי תמיד לחזור ולהתארח בהופעות של אחרים, ולהשתתף כאמן וכקהל בהרבה הפקות שהתחילו בעוד רעיון הזוי של משה, ותמיד היה מגניב. יהוא ירון עושה את "נמלים קטנות" עם אביב גדג':

צביקה פורס: "חלמתי להופיע שם" הלכתי שלוש שנים אחורה בתיבת המייל שלי, רק כדי למצוא את המייל הראשון שאי פעם שלחתי למשה: "היי משה, אני צביקה פורס, יוצר ומבצע במקור מבאר שבע, עכשיו גר בתל אביב. הופעתי כמה פעמים בתל אביב. שמעתי על ליין ההופעות שלכם והייתי מאוד שמח להופיע אצלכם, אני יכול להביא כמות קהל נכבדת". זה לא שבאמת ידעתי כמה אנשים אני יכול להביא, אבל ממש רציתי להופיע שם, באותו מקום יחסית חדש שכולם דיברו עליו, הופיעו בו והצטלמו כשקיר הלבנים החומות מאחוריהם. משה לא ענה. עם מייל כזה, אני לא יכול להגיד שאני מופתע.קצת אחרי שנה הגיע לאותה תיבת דואר מייל עם הכותרת "היי מהאוזןבר": "היי צביקה, אנא צור קשר. מעוניין לבדוק אופציה להופעה שלך באוזןבר. תודה רבה, משה". אני זוכר שהייתי שבוע בעננים בזכות המייל הזה. מה שלא ידעתי אז זה שמאוחר יותר המקום יהפוך להיות בית חם בשבילי, בשביל המוזיקה שלי והקהל שלי. ביולי 2010 הופעתי עם ההרכב הראשון שלי ועד היום זו בהחלט אחת ההופעות הטובות של חיי. מאז אני חוזר לבמה הזו פעם אחר פעם כמו אל בית חם ואוהב, והיא מלווה אותי לאורך כל הדרך בעולם המוזיקה.ההופעה הראשונה והמיוחלת של צביקה פורס, עם השיר "Seven":

עוזי רמירז: טבילת אש חמימה

את ההופעה הראשונה עם ההרכב שלי עשיתי באוזןבר כבר ב-2010. אני זוכר שהייתי בלחץ לקראת ההופעה, אבל כבר יצא לי להופיע באוזן לפני כן באירועים שונים. כל פעם מחדש זה הרגיש ביתי ונעים, עם צוות של אנשים חמודים ומפרגנים שבאים לשם מתוך אהבה גדולה למוזיקה ועשייה. זה בהחלט הרגיש כמו המקום הנכון לעשות בו את טבילת האש. גם את ערבי ה"לכלוך באוזן" שלאון פלדמן היה מארגן, כל פעם בנושא אחר, אהבתי במיוחד. יצא לי להופיע שם כמה פעמים ולהיחשף ללהקות מעולות תוך כדי שלאון מסתובב עם בקבוק וודקה ודואג שכולם ישתו. כמובן שעד שהייתי עולה לבמה הייתי כל כך שיכור, שכבר לא זכרתי איפה אני או איך להחזיק גיטרה, אבל אלו החוויות. 

עוזי רמירז בהופעה באוזןבר עם שחם אוחנה וטל תמרי: תעני אסתר: סופ"ש השקה חגיגי בתקופה שלא היו כל כך מקומות להופיע בהם בתל אביב, האוזן קמו והעלו את הסטנדרטים, תוך שמירה על אווירת רוקנרול מבלי ליפול לנישה יוקרתית מדי. החיבור שלנו למקום היה מיידי, תוך כדי העבודה על השירים ועיצוב הסאונד בחדר החזרות, האוזןבר תפקד כחלק אינטגרלי מההתפתחות והצמיחה של ההרכב. הוא איפשר לנו לייצר חוויה שלמה והופעות מדי חודש עם קהל שתמיד חזר והביא עוד חברים.לקראת אוקטובר 2010, כשכבר היינו קרובים לסיום תהליך העבודה על אלבום הבכורה שלנו, חשבנו על איפה הכי כדאי יהיה לעשות את ההשקה החגיגית. המצחיק הוא שבהתחלה פסלנו את האופציה של האוזן, גם בגלל שהרגיש לנו קטן מדי (בתקופה שלפני שבירת הקיר והרחבת המקום) וגם בגלל שהופענו שם כבר הרבה וחיפשנו מקום שונה. אבל אחרי שיחה ארוכה עם אינסוף אופציות וקונספטים, הבנו שהרעיון הטוב ביותר יהיה לחזור הביתה ולחגוג את ההשקה במקום שבנה אותנו מההתחלה - האוזןבר. כך נרקם לו הרעיון השאפתני של ה"מיני-פסטיבל" - השקה של יומיים ברצף אשר תכלול שלוש הופעות עם אורחים מרגשים וטירוף נהדר. הרעיון התקבל בברכה והתלהבות, (איך לא? המנהל האומנותי הוא אחיו הגדול של דיוויד, הסולן). וכך בסוף השבוע של 14-15.10.10 האוזןבר היה למקום רותח נוטף פסיכדליה וצבעים בדיוק כמו שרצינו. בהופעות התארחו נעם רותם, עוזי פיינרמן, שלמה יידוב ואפילו כהן ומושון. היה בלתי נשכח אז ועדיין חגיגה היום כל פעם מחדש.

תעני אסתר חוגגים עם השיר "נהר" באוזןבר בשנת 2009:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ