בפופ מותר להתפשט אבל באמנות לא: על הקליפ החדש של סיה

הקליפ החדש של סיה נוצר דרך עיניה התמימות של האמנית, אבל העיר שדים רדומים של מוסרנות ואסוציאציות מיידיות של ניצול ופדופיליה. על המתח בין פופ לאמנות, ומה זה אומר עלינו?

עלמא אליוט הופמן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עלמא אליוט הופמן, עכבר העיר

ישראל הקטנה אמנם מתעסקת ב"סופה" שפוקדת את אזורינו בימים האחרונים, אבל העולם, האינטרנט ובעיקר האמריקאים מתעסקים בסערה אחרת שהחלה אתמול בערב, כשהזמרת, המפיקה והמוזיקאית סיה פורלר הפיצה ברשת קליפ חדש לשיר "Elastic Heart" מאלבומה האחרון. בקליפ, שלא נותן מנוח לאמריקאים, מופיעים השחקן שיה לה-באף והרקדנית הצעירה והעולה מאדי זיגלר, שעזרה לפורלר לקטוף את פרס הכוריאוגרפיה הטובה ביותר לקליפ של הלהיט "Chandelier" בטקס ה-VMA האחרון.לפני שהצטרפה לפורלר בצילומי "Chandelier" ובהופעות העוקבות בטלוויזיה, זיגלר בת ה-12 התפרסמה דרך סדרת הטראש ריאליטי הטלוויזיונית "Dance Moms" ששווקה בארץ כ"רקדניות קטנות", המלווה אמהות עשירות ותככניות שדוחפות את בנותיהן האמביציוזיות לעבר עולם המחול הבידורי. שיה לה-באף מאידך, התפרסם לאחרונה בעיקר בעקבות כל מיני פרשיות הזויות, ביניהן כשהכריז על המרת דתו היהודית לנצרות, ברח ממסיבת העיתונאים לסרט האחרון בו כיכב - "נימפומנית", ושאר התנהגויות מוזרות שמעיבות על קריירת המשחק המצליחה שלו. לאור זאת, לא מפתיע שסיה פורלר בחרה בשניים האלה לככב בקליפ החדש שלה: מאדי זיגלר והיא צמודות מאז ההצלחה של הקליפ האחרון, והיא מהללת ומשבחת את הרקדנית העולה בכל במה אפשרית, ואילו לה-באף הוכיח יכולות ריקוד והבעה נהדרות כששיתף פעולה עם להקת סיגור רוס האיסלנדית בקליפ היפהפה ל"Fjogur Piano" לפני כשנתיים.צייד וטרף או אמנות? מאדי זיגלר ושיה לה-באף בקליפ החדש של סיה (צילום מסך)על פופ ופדופיליה על מה כל המהומה בעצם? שני הנושאים העיקריים שצפים בתקשורת בעקבות הקליפ ל-"Elastic Heart" הם הוויכוח על מקומו של "העירום הבוטה" של לה-באף שמופיע בקליפ, לצד משחקי הכוחות שמוצגים בינו לבין לזיגלר. אם לא מנתחים את העלילה מעבר למה שהעין רואה, היא נתפסת כפשוטה למדי: שתי דמויות הכלואות יחד בכלוב, לבושות בבגדי גוף צמודים. האחת היא גבר צעיר, השנייה היא ילדה-נערה, כאשר במחציתו הראשון של הקליפ נראה כי השניים נלחמים זה בזו בזירת אגרוף, אבל לקראת סופו מתרככים, נקשרים ומסרבים להפרד. הפרשנויות הרבות לתוכנו האמיתי של הקליפ הציפו את הרשת והמגזינים, בשלל כיוונים: זוג אוהבים שחווים משבר, מטאפורה על יחסי הכוחות בין המגדרים, מערכת יחסים סוערת בין אב לבתו, או בכלל פדופיל נצלני הלוכד נערה תמימה ומפתה אותה. מה שבטוח בכל ההמולה הזו היא שרבים מהצופים, ובמיוחד אלו שאינם מכירים את סיה היוצרת, הכריזו על הקליפ כפרובוקציה זולה ומכוערת, שמשתמשת במין כדי למכור.כמעריצה אדוקה של פועלה של סיה, וכאדם הצורך אמנות בכל מדיה אפשרית, אציין בנימה אישית כי התעייפתי מכל הצדקנות, ההתחסדות והצביעות שנלווית ל"שערוריות" שכאלה. לסיפור הסובב את הקליפ החדש של סיה פורלר יש כל כך הרבה מוטיבים חוזרים בהיסטוריה של היצירה בעולם, במאבק הלעוס של הקהילה השמרנית שנזכרת להתעורר בנסיבות הכי משעממות, ובפרט בתפיסה הכללית של מוזיקה הפופ הבינלאומית. כשזמרות ענק כמו ביונסה או ניקי מינאז' שרות על סקס ומופיעות בלבוש חלקי, מינימלי או כזה שמכסה את כל הגוף אבל משאיר את התחת שלהן חשוף, וכשאיגי אזיליה שרה על איך היא משתמשת בגוף שלה כדי לקבל את מה שהיא רוצה, ההזדעקות הזו אינה נשמעת במלוא גרון. טרוניות חביבות פה ושם על כך שביונסה מזנה את עצמה, או שאיגי אזיליה היא כנראה לא מודל חיקוי מהסוג שהיינו רוצים, הן כאין וכאפס לעומת העליהום התקשורתי שמתעורר למול מוזיקת פופ שמנסה להכיל בתוכה אמנות, או למול אמנות שמנסה לפנות לתרבות הפופ. מאמינה בקסם, לא בציניות. סיה פורלר (צילום: AP)שאלה של גיל מסובך מדי? אני אסביר. בפופ מותר להתפשט. זו הנחת יסוד שאף אחד לא מדבר עליה, אבל היא הולכת ותופסת מקום משמעותי באיך שקליפים נראים בשנים האחרונות. כל שעליכם לעשות הוא לפתוח יוטיוב ולחפש קליפ של אחת מהנזכרות מעלה ודומותיהן ולחזות בפלא הגוף הנשי, אבל אף אחת מהן לא צריכה לתת על כך את הדעת. לעומת זאת, כשליידי גאגא מקיאה על במות ומתפשטת בכל פורמט אפשרי "בשם האמנות", העולם השמרני מוקיע אותה. כשאמנית יחידה בדורה כמו מרינה אברמוביץ' אפשרה לאנשים להפשיט אותה ולעשות ככל העולה על רוחם בגופה, כדי לבחון את גבולותינו המוסריים ולהצביע על היצר החייתי שבנו, ערוצי התקשורת האמריקאית השמרנית טענו שהיא אמנית מטורללת שצמאה לתשומת לב. כך נוצרת הפרדה ברורה בין גבולות העירום בפופ לגבולות העירום באמנות, מתוך הנחה שהאמנות מתיימרת להיות נעלה יותר ממוצר בידורי מסוים. וזו מהות הבעיה.אל מול השאלה המורכבת הזו, עומדת בגאון גם שאלת הגיל: התשובה של רבים לגבי העירום בפופ תהיה ש"מדובר בנשים בוגרות שמודעות למיניותן ובחירותיהן, ואי לכך אחראיות למעשיהן". ואם מדובר בנערות או ילדות רחמנא ליצלן? כך היה למשל בסיפור מיילי סיירוס הידועה לשמצה, שעושה יותר בלאגן ממה שיש לי זמן לכתוב עליו, כאשר העיתונות ואנשי התרבות האמריקאים נחרדו מעלילותיה, ורצו להגן עליה מפני עולם הבידור האכזר. לא שסיירוס אמנית או עילוי שאין שני לו, ובאלף אלפי הבדלות, כך גם קורה בסיפור שלנו עם מאדי זיגלר. ילדה-נערה שכביכול מנוצלת בידי תעשיית הפופ האכזרית ואינה מודעת לבחירותיה.סערה בכוס תה. צפו בקליפ לשיר "Elastic Heart":אבדן התמימות למה לא התרגזו על העירום והניצול כשזיגלר הופיעה בקליפ של "Chandelier" בבגד גוף צמוד, מפזזת בצורה שחס וחלילה עלולה להתפרש כמינית, או כשהיא מככבת כבר כמה עונות בסדרה "רקדניות קטנות" בתחרויות מחול בהן היא נדרשת לשחק דמויות מפתות, נשיות ושאינן כלל ראויות לגילה הצעיר? לשאלה הזו יש שתי תשובות: הראשונה היא שאנחנו כצופים מוקסמים מילדים שמשחקים תפקידי מבוגרים. כך גם בקולנוע, כך גם בטלוויזיה ובתיאטרון. ילד שמביע מורכבויות ששייכות למבוגר הוא דבר מהפנט, בלתי נתפס ומרגש מאין כמוהו. התשובה השנייה היא שבכל שנות מופעיה של זיגלר על הבמה ובטלוויזיה, מעולם לא כיכב לצידה שחקן בן 28, לבוש בבגד גוף צמוד ובעל פרופיל בעייתי כשל לה-באף. גם ההתייחסות לעניין זה מורכבת מכמה גורמים: גילו של לה-באף, עצם העובדה שהוא גבר, העירום החלקי שלו, והכוריאוגרפיה המשותפת שמשמעותה נגזרת בגלל שמתייחסים למי שמשחק אותה, ולא לתוכן שהיא מנסה להעביר.האזנה למילות השיר מספרת על שתי דמויות במחול של אהבה-שנאה, ועל גיבורה שמנסה להתגבר על משבר שפקד אותה, בין אם רומנטי או אישי. מהכרות עם סיה פורלר יעידו מעריציה כי היא בעלת חן מאוד ילדותי, ועל אף שיריה המורכבים ובעלי המשמעויות הנסתרות היא מאמינה בתמימות ובטוב לב. כשאני צפיתי בקליפ, תגובתי הראשונה הייתה התרגשות והתפעמות. אם אנחנו מנתחים זאת מהזווית של פורלר, קל להבין ששתי הדמויות המככבות מנסות להפחיד ולהרוס אחת השנייה בתחילה, וברגע השיא בו הן פוגעות יותר מדי, הן עוצרות, רואות זו את פגיעותה של זו, ומבינות שהן לא יכולות לעזוב אחת את השניה. אם מסתכלים טיפה לעומק בהבעות הפנים של שיה לה-באף, אפשר גם להבין שהוא מנסה ליצור קשר ולהושיט יד מנחמת לדמותה הפרועה של מאדי זיגלר. סיה פורלר צפתה שהקליפ יגרור תגובות צדקניות. בעמוד הפייסבוק שלה כתבה היום כי "צפיתי כמה בכיות 'פדופיליה!!!' הנוגעות לוידאו. כל מה שאני יכולה להגיד הוא שמאדי ושיה הם שני השחקנים היחידים שהרגשתי שיכולים לשחק את שתי דמויות 'המצבים' של סיה. אני מתנצלת בפני כל מי ש-"Elastic Heart" יצר אצלם טריגר. כוונתי הייתה ליצור תוכן רגשי, לא להעציב אף אחד". אחרי ההבהרה הזו כולנו כבר יודעים שהדמויות מייצגות בעצם מאבק כוחות פנימי של סיה נגד עצמה: סיה חסרת הרסן מול סיה השקולה, סיה הישנה מול סיה החדשה, וכמה שהן כרוכות זו בזו, וחבל שכך. אילו אנשים היו עוצרים דקה להביט, להפנים ולראות את הדברים בעיניים חפות מציניות רגע לפני שהם צועקים "זאב!", אולי היו רואים בקליפ הזה גם את עצמם. את המאבקים הפנימיים להשאיר את מי שהיינו בעבר או בילדות מאחור, ולאמץ את עצמנו הבוגרים, ושאר פרשנויות אינטרוספקטיביות. כך או כך, הם גזלו מהאמנית את כל מטרתה של האמנות: להשאיר את הסיבות אצלה ולתת לצופים להבין בעצמם, דרך עולם המושגים האישי שלהם. זהו הרי כל היופי, לפרש בעצמנו מה התמונה שאנחנו מסתכלים בה אומרת עלינו. כנראה שבמקרה של "Elastic Heart", אנחנו כצופים רואים טורף ונטרף, אכזר מול חסר אונים, גברים שאין לסמוך עליהם וילדות שמנוצלות למין. אלו שרואים בילדה הזו אובייקט מיני הם כשלונות שלנו כחברה, ולא של סיה פורלר. כל זה מצער במיוחד לאור הסטטוס שפורלר כתבה יומיים לפני שפרסמה את הוידאו: "אני אוהבת אותך מאדי, אני אוהבת אותך שיה. קסם עומד להתרחש".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ