לשרוד את צוק איתן: המלחמה של עשן הזמן

המועדון העצמאי שפועל כמעט שמונה שנים בבירת הנגב, נחלץ מהקשיים הכלכליים שזימנה המלחמה בעזרת הרבה יצירתיות, הכנה לבאות וגיבוי מהקהל ומהמוזיקאים. ראיון עם צחי גולדברג, האיש שנלחם על התרבות האלטרנטיבית בבאר שבע

עלמא אליוט הופמן, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עלמא אליוט הופמן, עכבר העיר

בזמן שהתרבות האלטרנטיבית משגשגת במרכז הארץ, וממשיכה לקבל במות רבות בצורות שונות, בפריפריה נדמה שעל אף הביקוש הגבוה והצמאון לרעיונות חדשניים, הקשיים לא מפסיקים להיערם. עשן הזמן הוותיק הוא ככל הנראה אחד המקומות היחידים בדרום הארץ שנותנים במה לתרבות אלטרנטיבית, וככזה, הוא נדרש להצדיק את קיומו מהרגע הראשון. צחי גולדברג, מייסד עשן הזמן, מסביר: "כרגע אין מקום אחר שעושה את זה, והמטרה שלנו היא להשלים עם השונות. העלויות גבוהות אבל חשוב לייצר אלטרנטיבה תרבותית, ושיגיעו כמות גדולה של אנשים".» למה הריאליטי ריהאב סנטר נסגר» נצ'י נצ': הראפר הכי מצליח באינדי» איך להקות האלטרנטיב השתלטו על הטלוויזיה» בעיות שמיעה: כל המוזיקה החדשהמנגד, העירייה מוסיפה בעיות משלה בדמות הגבלים ולחצים, והמלחמה בוודאי שלא הועילה. אחרי מעבר מבורך לחלל יותר גדול, גולדברג וצוות העובדים מצאו את עצמם נדרשים למאמץ נוסף, עם רעיונות שימלאו את המקום בזמן שנופלים טילים: "יש התאוששות עכשיו. בתחילת המלחמה הייתה תקופה קשה ונאבקנו להחזיק מעמד, במיוחד אחרי המעבר למקום יותר גדול, שזה כשלעצמו עלה הרבה כסף. היינו צריכים להיכנס לראש חדש, ואחרי שבועיים כבר אנשים התחילו לחזור, כי הם יודעים שיש מקלט במקום. הוצאנו מכירות החוצה - הצענו לאנשים לרכוש מוצרים דרך האינטרנט כדי לתחזק עלויות".התרחבו למבנה חדש, ואז הגיעה המלחמה. צוות עשן הזמן וחברים (צילום: אלמוג שמחון)צמצום הנזקים קרה יחסית במהרה, מכיוון שתכנית הפעולה של מכירות דרך האינטרנט כבר התגבשה אצל גולדברג בזמן "עמוד ענן", שגם הסב נזק למקום. הוא מספר: "יום אחרי שהתחיל "צוק איתן" כבר התחלנו למכור סחורה דרך האתר, בירות, כרטיסים, הכל בהנחה, ואחרי איזה זמן אנשים התחילו לבוא שוב. בעופרת יצוקה למשל, כמעט סגרו אותנו. העירייה חסמה את הרחוב ועשו לנו מצור. אבל עכשיו המצב הרבה יותר אופטימי". במידת הצורך ואם יידרש, הוא מתכנן להחזיר את המכירה האינטרנטית לתוקף.בימים האחרונים היתה אווירה זהירה של תקווה, אבל עם חזור הטילים גם חלק מההופעות בוטלו, בעיקר הגדולות ביניהן. גולדברג דואג שהדלתות יישארו פתוחות ומחפה על הביטולים בהופעות מקומיות, או ערבי נגינה ספונטניים. בזכות ההכנה המוקדמת, הוא מאמין שיצליח להתגבר על הפגיעה הכלכלית של "צוק איתן", אבל מאבק ההישרדות היומיומי לצערו, לא נעלם לשום מקום: "אני לא חושב שהמלחמה הזאת השפיעה עלינו קשות. חלק מהאנשים כבר הגיעו כדי לממש את הכרטיסים והמוצרים, המכירה בחוץ עבדה, ובינתיים קונים אמנם פחות אבל זה מאושש. הדבר שחשוב יותר מכל, הוא שאם רק הייתה לנו כתף פחות קרה מהרשות המקומית, אז המצב היה יותר טוב מזמן".דון קישוט של רוח חופשית ואימוץ היופי שבאחר לצד הסירופ בחיפה, הריאליטי ריהאב סנטר בתל אביב (שנסגר), ועוד מקומות רבים שצביונם נשען על גרעין של מקוריות ועצמאות, עומד גם עשן הזמן ומתעקש להשאר בפעילות. כמעט שמונה שנים פועל המקום המיוחד הזה – מועדון הופעות, חנות ספרים, בית ליצירה ביתשבעית, פאב ומרחב אינטימי שמאפשר לאנשים לצאת לרגע מהקופסה ולשבת יחד כמה שעות במבנה ייחודי, לא רק פיזית, אלא גם מחשבתית. אופיו של עשן הזמן חברותי, מזמין והיתולי לא פעם, ובעיקר מאפשר לבאי המקום להיות חלק ממשהו יותר רחב. בכל מסגרת שנוצרת במקום, מסורתית, משונה או פרועה ככל שתהיה, צוות עשן הזמן מקפיד לשמור על הומור, יצירתיות ואותנטיות שלא מתיימרת להיות דבר, מלבד דבקות בתרבות השוליים. הרוח החופשית הזו, היא כנראה מהנדירות שקיימות אצל בעלי עסקים, ומתבטאת בכל אירוע, בין אם אלה הופעות מוזיקליות, מופעי תרבות מתחלפים, או ערב בירה ותרגיע – "במסגרתו אתם קונים מאיתנו בירה ולא שרים. אם תשירו עם הבירה, ניקח אותה בחזרה ולא נחזיר לכם את הכסף".אווירה ביתית מהרגע הראשון. ערן צור במבנה הקודם של עשן הזמן (צילום: מתן לוינסון)צחי גולדברג (36), שנקרא בפי מוזיקאים רבים כ"צחי מעשן הזמן", הוא האדם שמכניס חמצן ודואג לשמור על רוחו של המקום כבר כמעט שמונה שנים, מאז שפתח אותו בינואר 2007 עם מרים רוזנר. בבאר שבע הוא חי כבר כעשור. כשאני שואלת אותו מהו בעצם עשן הזמן, הוא עונה בפשטות: "זה מקום לדברים שאנשים אוהבים, ולא תמיד יש מי שיספק להם אותם, בטח לא בעולם העסקי. גם למגזר הציבורי אין עניין של קידום יצירה שלא מנסה להיות רגילה מאוד. זה נכון לכל התחומים, אבל אנחנו מתמקדים בעיקר במוזיקה, ספרות והופעות". באותה שפה כנה הוא מתאר את אופי המקום: "פאב שמאפשר לשבת אחד עם השני, מרחב אינטימי, ולא בחבורות נפוחות. בלי לשפוט אדם על פי איך שהוא מתלבש ולפי חיצוניות. השולחנות מתערבבים זה עם זה, ואפשר להכיר אנשים חדשים, ולעשות דברים שהם לא 'הגיוניים' ו'מועילים', אלא מתמקדים יותר בתרבות וקהילה".כוחן של מוזיקה ותרבות, והצורך לקיים אותן על אף המכשולים להיות בית לתרבות אלטרנטיבית שמטרתו היא לייצר שיח מעניין, שונה ומחוץ לקווי המיינסטרים מעולם לא היה קל, ובוודאי כשהרווחיות מקבלת מקום שולי. מקומות רבים כמו עשן הזמן, לא מעוניינים "לעשות כסף", אלא לנצל את הרווחים לפעילות שוטפת וכיסוי עלויות בלבד - מחירים נמוכים, אווירה נינוחה ואג'נדה בהתאם, דבר המקשה את קיומם. יחד עם זאת, נדמה שלרובם מתגבשת מתוך כך קהילה משותפת החולקת את אותה תפיסה ומעוניינת לתמוך בהם, וזה אולי הדבר הכי מעודד ומרגש שקרה לעשן הזמן בשבועות האחרונים. גולדברג חולק את התחושות: "אי אפשר להתעלם ממה שקורה פה בתקופה האחרונה, ודווקא בגלל זה העסק צלח בצורה הרבה יותר טובה מעסקים אחרים באזור - בגלל התמיכה הקהילתית. שלומי שבן לדוגמא בא להופיע פה בלי כסף, והוא לא הראשון שעשה אקט כזה. אמנים נרתמים לא פעם ראשונה, גם קיבלתי הודעות ממוזיקאים כמו יוסי בבליקי ויהוא ירון – 'שלח אותי להופיע וקח את הכסף'".מוזיקאים רבים התגייסו לעזרה. שלומי שבן בעשן הזמן החדש (צילום: יואב פיצ'רסקי)

על השותפות הקהילתית הוא מוסיף: "העסק פתוח ואנחנו לא מסתירים את המתרחש. בזמנים שיש בהם קשיים, ההחלטות שלי מקובלות על כולם ואנשים באים פשוט לעזור ולא להפריע, לעזור בלי להבליט את עצמם. לא להנהיג אלא לקחת חלק, וזה דבר שהוא מאוד מעודד. הקהל מתגייס בלי להסס, אפילו הציעו מתנדבים שיעבדו במקום אבל אני לא רוצה לגלוש למקומות כאלה".

בניגוד לבתי עסק אחרים, עשן הזמן שורד היטב את הזמנים הקשים האלה. ניתן לייחס את זה לתגובה המהירה והיצירתית למאורעות, לעקשנות הבלתי נלאית להמשיך ולקיים הופעות למרות הכל, ובוודאי לרוח האנושית של האנשים מאחורי המקום. בין כל אלה, אין ספק שמדובר במוסד שמאחוריו קהילה אדוקה וחדורת מטרה מכל הגילאים, שמהווה כוח מניע משמעותי. בין אם זו מלחמת קיום מול תאגידים ורשתות, או מול טילים ואזעקות, קהילת האינדי הקטנה נעמדת על רגליה האחוריות כשהמציאות דורשת זאת. היא אמנם מתקיימת בשוליים, אך בכך טמון הכוח שלה - קרבה, אכפתיות, וסולידריות שפורחות בקבוצות אינטימיות מהסוג הזה, בה אנשים מכירים זה את רעהו, ודואגים להגן על רעיון ערכי משותף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ