אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכירו את בוב דילן, המוזיקאי המוזר בתבל

פרס הנובל שהוענק למוזיקאי הנערץ הפך במהרה לסאגה ספק משעשעת ספק מעוררת בוז, בקרב שוחרי התרבות בעולם. אלא שמי שבאמת עקב אחרי בוב דילן נתקל בסיפורים משונים למדי במהלך כל הקריירה שלו

תגובות

תאמרו שהוא משורר ענק או תקראו לו שרלטן לא מובן, תעריצו אותו כאחד האמנים המשפיעים ביותר של המאה ה-20 או תפטרו אותו כמוזיקאי בינוני בעל קול בלתי נסבל; תתפסו ממנו גאון או תקטלו אותו כטרחן יומרני שאבד עליו הכלח - תהיה עמדתכם אשר תהיה אי אפשר להתכחש לעובדה שבוב דילן תמיד עשה דברים בדרך שלו. רגע לפני שיקרה הדבר הביזארי, ודילן ישלח מישהו לנאום במקומו בטקס פרס נובל לספרות (כי פחות זורם לו להגיע, אבל בלי נאום אין כסף), בשבת, ה-10 בדצמבר 2016, כדאי להיזכר בכמה ציוני דרך מוזרים לא פחות בקריירה שלו. נאמר זאת כך, להבריז לשטוקהולם זה די בקטנה. » בוב דילן - כל הכתבות» חמישה אלבומים ששווה להשקיע בהם» עושים סדר בשמועות: מי באמת מגיע לארץ?» קרולינה בפסטיבל הג'אז: פספוס בעל פוטנציאל» המוזיקה של 2016: בואו להצביע ולזכות בטיסותנקמת חברת התקליטים כשבוב דילן החליט לחתום בלייבל החדש 'Asylum' של דייויד גפן, החליטה קולומביה, חברת התקליטים שלו, להתנקם. היא אספה הקלטות זנוחות של סשנים מהשנים 1969-1970, ושחררה אותן בתור אלבום הנושא את שמו ואת דיוקנו, למרות שדילן לא אישר את האלבום ולא היה מעורב בו. "Dylan" כלל 33 דקות של דילן מבצע, באופן שלומיאלי וחפיפניקי למדי (במתכוון?) קאברים לשירי פופ ופולק מהתקופה, בלי לכלול אף שיר שנכתב על ידו. המבקרים ריסקו ושחטו את האלבום כמובן. המבקר ג'ון לנדאו נתן לו ציון של אפס כוכבים, וכתב ב"רולינג סטון" בנובמבר 73': "בחירת חומרים מוזרה, הפקה תפלה, רשלנית ולא יציבה ושירה שיצאה משליטה... הביצוע ל-"Big Yellow Taxi" של ג'וני מיטשל הוא חרפה מוחלטת... על מה בוב דילן חשב כשהוא שר את החומר הזה?... זהו אלבום שעדיף שיישכח". למרות הביקורת "Dylan" הגיע למעמד של אלבום זהב, ודילן חזר, אחרי אלבום אחד בלבד ("Planet Waves") אל חיקה החם של קולומביה, חברת התקליטים שליוותה אותו מתחילת הדרך ועד עצם היום הזה. האלבום המוזר והמושמץ הזה, הפך לפריט נדיר למדי ויצא לראשונה בפורמט דיגיטלי רק 40 שנה לאחר מכן, בשנת 2013.חפיפניקי למדי. בוב דילן עם "Sarah Jane" מתוך האלבום "Dylan":אמ. סי. דילן בי הראפר הניו יורקי קרטיס בלואו הוא דמות מכוננת בתולדות ההיפ הופ, בתור האמ.סי הראשון שחתם בחברת תקליטים גדולה ואחד הראשונים להוציא אלבום ראפ באורך מלא. אולם, באמצע שנות ה-80' כבר היה חלוץ האולדסקול האגדי 'סוס מת' מבחינת מכירות ופופולריות. האלבום שלו מ-1986, "Kingdom Blow", נמכר בכמויות זעירות וכמעט שלא זכה ליחס מצד המבקרים או הקהל הרחב, שהעדיף אמנים חדשים ורעננים יותר כמו הביסטי בויז, פאט בויז וראן די.אמ.סי. מה שכן, לא הרבה ראפרים יכולים להתגאות בכך שבוב דילן השתתף בשיר שלהם, ודילן עשה בדיוק את זה, בשיר הראשון באלבום, "Street Rock". ה"ראפ" של דילן נשמע יותר כמו מלמול ולא ממש אומר הרבה מבחינה טקסטואלית, מה שמאשר את עדותו שאמצע שנות ה-80' היתה תקופת שפל חסרת השראה גם ביצירתו וגם בחייו האישיים.לא הבנו את הקונספט. בוב דילן בדואט עם קרטיס בלואו:ג'יזס קרייסט, בובי! בסוף שנת 1978 הכריז שדרן הרדיו פול גמבאצ'יני, בתוכניתו ברדיו 1 של הבי.בי.סי, כי בוב דילן הפך ל"נוצרי שנולד מחדש". האלבום שיצא ב-20 באוגוסט 1979 לא הותיר שום ספקות בעניין. אין לדילן אלבומים רבים שלא מציגים את דיוקנו, בצילום או באיור, על עטיפתם הקדמית - וזה היה אחד היוצאים מהכלל. "Slow Train Coming" הציג קבוצת פועלים שעסוקים בהנחת פסי מסילה עבור רכבת המגיעה מכיוון האופק. דילן תיאר את הציור שרצה בדיוק רב לאמנית קת'רין קאנר שציירה את העטיפה, כולל המכוש שביד הפועל הבולט ביותר באיור, שלבקשתו של דילן צויר בצורה המזכירה צלב נוצרי. גם עמוד החשמל בצילום העטיפה האחורית הוא בצורת צלב ושמות השירים "Gotta Serve Somebody", "Precious Angel",  "I Believe in You" ו-"When He Returns" למשל, מבהירים את הכוונה. מבחינה מוזיקלית, זה היה אלבום אדיר, עם שירים כתובים היטב ומושרים נפלא, ועם נגינה הדוקה של צוות מנוסה מחבורת נגני האולפן של Muscle Shoals מאלבמה, מגובים בגיטרה הפנומנלית של מארק קנופלר ובהפקה של ג'רי ווקסלר האגדי.היהודי שחזר בתשובה. בוב דילן עם "Precious Angel":שובר הלבבות מירושלים ב-5 בספטמבר 1987 הופיע בוב דילן לראשונה בפארק הירקון בתל אביב. לפי דיווחים בתקשורת מאותה תקופה נראה שרוב הקהל יצא מאוכזב למדי מההופעה ההיסטורית. אבל זה היה רק הפתיח למה שהלך בהופעה השנייה, יומיים לאחר מכן, ב-7 בספטמבר. זה התחיל טוב. רוג'ר מקגווין, סולן הבירדס, עלה לבמה עם גיטרה אקוסטית ונתן הופעה פותחת מפתיעה ומצוינת (שלא היתה מוזכרת בפרסומי האירוע כלל). אחריו עלו מי שיהיו להקת הליווי של דילן בהמשך הערב, טום פטי וההארטברייקרס, שהיו באחד משיאי הקריירה שלהם, אחרי שני אלבומים מצליחים ("Southern Accents" ו-"Let Me Up") ושנה לצד דילן על במות בכל רחבי העולם. פטי וחבורתו השאירו את הקהל נרגש לקראת עלייתו של המאסטר. ואז דילן עלה, נתן את אחת ההופעות הגרועות בקריירה שלו והתעצבן על תקלה טכנית על הבמה שרוב הקהל אפילו לא שם לב אליה (בנמונט טנץ', הקלידן של ההארטברייקרס, שפך בטעות בירה לתוך הקלידים וגרם לקצר חשמלי קטן). לאחר 40 ומשהו דקות של ביצועים תמוהים ושירים שעוותו כמעט עד כדי חוסר יכולת לזהותם, ניתק דילן את הגיטרה שלו וירד מהבמה, תוך שהוא עוד פורט עליה ללא הגברה. הנסיונות להחזירו כשלו. פטי וההרכב עוד ניסו להמשיך עם ג'אם מאולתר, אבל הערב היה גמור והשאיר טעם רע ומאכזב אצל אלפי הירושלמים שציפו לאחת מהופעות חייהם. אחרי שש שנים דילן יחזור להופיע בישראל ויפצה את הקהל שלו בגדול, אבל זה כבר סיפור אחר.השאיר טעם רע לקהל הישראלי. בוב דילן (צילום: AP)חי או מת? בשנת 1987, לפי עדותו בספר "Chronicles", דילן היה אמן - ואדם - על הקרשים, חסר כיוון והשראה, עם חיים אישיים מסובכים, כשהפופולריות שלו בירידה חדה והיצירתיות בשפל חסר תקדים. על הנייר הרעיון לחבר את המוזיקאי עם להקת הג'אמים הפסיכדלית הגרייטפול דד, היה נראה כאופציה לפתיחת כיוון יצירתי חדש עבורו לפחות כאמן מופיע. כמה חבל שזה לא היה הסיפור. הטור אמנם כלל הופעות חלשות לצד כאלה נפלאות, אבל האלבום, שיצא ב-6 בפברואר 1989 היה לאחד מאלבומי ההופעה המאכזבים של כל הזמנים. דילן לא ניצל את הזדמנות הפז לרתום את ג'רי גרסיה וחבריו לגרסאות מעוררות עניין של שיריו הגדולים, כפי שנהגו לעשות בהצלחה בהופעות שלהם. ולמרות שהקלטות לא רשמיות של הופעות מהסיבוב המשותף כוללות לא מעט ביצועים מסעירים ומיוחדים, לאלבום (שאורכו פחות מ-38 דקות בסך הכל) נבחרו בסך הכל שבעה קטעים, רובם עייפים וחסרי השראה ותנופה, שמציבים את הגרייטפול דד בתפקיד של להקת ליווי גרידא מאחורי דילן. מה שיכול היה להפוך, עם עריכה נכונה ותשומת לב מספקת, לאלבום הופעה קלאסי, נרשם כעוד כותר מפוספס ומאכזב בקטלוג של דילן. והיו לא מעט כאלה בשנות ה-80'.צימרמנ'ס סיקרט במסיבת עיתונאים שהתקיימה בסן פרנסיסקו, שאל אחד המראיינים את דילן: "אם אי פעם היית מתמסחר, איזו פרסומת היית עושה?", "בגדי נשים" ענה דילן. השנה היתה 1965. כמעט 40 שנה אחר כך, דילן עמד במילה שלו. למרות שכמה שנים לפני כן הוא מכר את השיר "Forever Young" לפרסומת של אפל ואת "Subterranean Homesick Blues" לקמפיין של גוגל, הפעם לא רק שאישר שימוש בשיר "Lovesick", אלא גם השתתף, לצד הדוגמנית הברזילאית אדריאנה לימה, בפרסומת ל-Victoria's Secret בשנת 2004. המהלך שהשאיר מיליוני מעריצים עם גבות מורמות - ואת חשבון הבנק של דילן מלא ותפוח.העיקר הכסף. בוב דילן עושה ויקטוריה'ס סיקרט:דילן קלאוס בכ"ה בחודש תשרי תש"ע, או יותר רלוונטי, חודשיים וחצי לפני חג המולד של 2009, שיחרר שבתאי זיסל בן אברהם צימרמן את אחד האלבומים הכי פחות צפויים בקריירה שמלאה בכאלה. "Christmas in the Heart" הוא קולקציה של 15 שירי ומזמורי חג מולד, מבוצעים על ידי דילן כשירי פולק וקאנטרי לכל דבר, ללא טיפת אירוניה או ציניות. אחרי ההלם הראשוני, הסכימו גם המחמירים שבמבקרים שמדובר באלבום חביב ומלא קסם ושהיהודי ממינסוטה מצליח לעשות חסד גם עם שירים שנועדו לחגוג את לידתו של ישו המשיח.שירי כריסמס מלאי קסם. בוב דילן עם "Must Be Santa":דה טיימס, דיי אר א בייג'ינג מההופעות החשמלית הפרובוקטיביות בפסטיבל ניופורט ובבריטניה באמצע שנות ה-60' ועד לפיאסקו בבריכת הסולטן ב-87', הקריירה של דילן רצופה בקונצרטים מעוררי מחלוקת. בולטות שתי הופעותיו בבייג'ינג ובשנחאי באפריל של שנת 2011. מבקריו, בהם עיתונאים ואקטיביסטים ובראשם בעלת הטור המוערכת מורין דאוד מה"ניו יורק טיימס", התנפלו עליו בטענות של התמסחרות, כניעה לתכתיבי הממסד הסיני המדכא והרודף אמנים, מתנגדי משטר ופעילי זכויות אדם, כולל טענות כי דילן נדרש לאשר את רשימת השירים שישיר בידי פקידי הממשל הסיני. המבקרים תקפו את דילן על שלא הזכיר את האסירים הפוליטיים הכלואים בסין ולא שר משיריו הפוליטים-מחאתיים משנות ה-60'. בצעד לא אופייני, הוא פרסם באתר הרשמי שלו מכתב גלוי למעריצים, בו הכחיש את הטענות הרבות נגדו, בין היתר כשהוא כותב, בטון ציני: "העיתונות הסינית לא היללה אותי כאייקון סיקסטיז ולא פרסמה בכל מקום תמונות שלי עם ג'ון באאז או צ'ה גווארה. האנשים שבאו לקונצרט כנראה אינם מכירים אף אחת מהדמויות האלה. ללא שום קשר, הם הגיבו בהתלהבות לשירים מארבעת או חמשת האלבומים האחרונים שלי. תשאלו כל אחד שהיה שם: הם היו צעירים והתחושה הייתה שהם אפילו לא מכירים את השירים המוקדמים שלי בכל מקרה". ואולי דווקא פרסום התגובה, מהלך נדיר בקנון של דילן, מראה שהאמן שנתפס כמרוחק, מסוגר ומיזנטרופי, גם הוא, בסופו של דבר, רגיש לביקורת, ממש כמו כל בן אנוש אחר על פני האדמה.אפילו המוזיקאי המוערך הזה רגיש לביקורת. בוב דילן (צילום: AP)כרטיס (קולנוע) בכיוון אחד כנראה שכמעט כל כוכב פופ או רוק ענק מגיע לשלב שבו הוא רוצה להתנסות במעבר מהבמה אל המסך. לעתים רחוקות זה עובד. אבל, ההיסטוריה מלמדת שפעמים רבות העניין מסתיים ברגע מביך במקרה הטוב ובכישלון קולוסאלי צורב במקרה הרע. די אם נזכיר את דיוויד בואי המנוח ב-"Labyrinth" המקושקש, את מייקל ג'קסון ב-"The Wiz" המוזר, או את פרינס ב-"Graffiti Bridge" הכושל. גם דילן טבל את בהונותיו בעולם הקולנוע, ויש לומר, לא בהצלחה רבה. "אגדת רוק'נ'רול חצי-אפויה... תסריט מפותל יתר על המידה... לא מרגש באופן חסר תקווה", כתב מבקר הקולנוע של טיים אאוט הלונדוני על "Hearts Of Fire", בו שיחק דילן ב-1987. על "Masked And Anonymous" מ-2003, בו דילן חלק זמן מסך עם אושיות כמו ג'ף ברידג'ס, ג'ון גודמן, פנלופה קרוז וג'סיקה לאנג, גזר מבקר הקולנוע הנודע רוג'ר איברט ביקורת נוקבת נוספת. "הקאסט אדיר הממדים תועה, נבוך ומבולבל, בתוך סצנות חסרות מבנה... ובתוך כל התרחיש הזה, דילן, רזה באופן מעורר דאגה, משתרע בכסאות בתנוחות שכל במאי עם קצת חמלה היה משכנע אותו לוותר עליהן. ובזמן שכולם סביבו עסוקים בהפגנת משחק מאומצת, הוא לא מדבר יותר ממשפט אחד בכל פעם, כשההערות שלו מזכירות, באופן מטריד, משפטים פילוסופיים שניתן למצוא בתוך עוגיית מזל סינית".בקיצור, הנה כלל לענייני דילן וקולנוע: תמיד עדיף לראות סרט אודות דילן מאשר סרט שדילן משתתף בו כשחקן. למשל "Don't Look Back" שיצא ב-1967 ומלווה את מסע ההופעות הסוער של דילן באנגליה ב-1965, או "No Direction Home" אדיר הממדים של מרטין סקורסזה מ-2005, המתעד את גלגוליו האישיים והיצירתיים של דילן בין השנים 1961-1966.עוגיית מזל מהלכת. בוב דילן ב-"Masked And Anonymous":זה לא אני, בייב ביום חמישי, ה-13 באוקטובר 2016, יצאה משטוקהולם הודעה שהדהימה והסעירה מיליונים ברחבי העולם. המזכירות הקבועה של האקדמיה השבדית הכריזה בהודעה לקונית כי: "פרס נובל לספרות ל-2016 יוענק לבוב דילן, על יצירת ביטויים פואטיים חדשים בתוך המסורת הגדולה של השיר האמריקאי". הרשתות החברתיות, מדורי התרבות בעיתונים ומפגשים אקראיים של חובבי רוק, שירה וספרות היו כמרקחה. דעות בעד, נגד ו"למי אכפת" הופרחו לחלל האוויר כמו פתיתי קונפטי בסוף הופעה של U2. רק מדילן לא נשמע קול. הוא המשיך, כמתוכנן, את "סיבוב ההופעות הבלתי נגמר" שלו, עם שורה של הופעות ברחבי ארצות הברית, במהלכן, כהרגלו, לא דיבר כלל אל הקהל, לא על פרס נובל ולא על שום נושא אחר. גם אזכור קטן לזכיה, שהופיע לפתע באתר האינטרנט של דילן, נעלם משם תוך כמה ימים.מתרגש בכלל מפרס הנובל? בוב דילן (צילום: ROBERT GALBRAITH/רויטרס)ב-21 באוקטובר התראיין אחד מנציגיה הבכירים של האקדמיה השבדית, הסופר פר וואסטברג, לטלוויזיה הציבורית השבדית וכינה את התנהגותו של דילן "חצופה ושחצנית". "הוא עושה רושם של אדם זועף ומסוייג", הוסיף, "זה לא מפתיע אותי בכלל. הכדור במגרש שלו עכשיו". שמונה ימים לאחר מכן, בבוקר של ה-29 באוקטובר, דילן הפציע בראיון ל"טלגרף" הבריטי וסוף סוף הכיר בקבלת הפרס. "מדהים. בלתי ייאמן. זה הותיר אותי בלי מילים. מי היה חולם בכלל על דבר כזה?". כשנשאל לגבי משמעות ואיכות המילים שלו, השיב דילן למראיינת עדנה גונדרסן, "אני אתן לאנשים אחרים להחליט מה הן. האקדמאים, הם אמורים לדעת. אני באמת לא מוסמך לכך. אין לי שום דעה בעניין". וכמענה לשאלה "האם תגיע לקבל את הפרס?" הגיעה התגובה: "בוודאי." ואחרי כמה שניות: "אם זה בכלל אפשרי". שלושה ימים לפני קבלת הפרס התבשרנו כי דילן לא יגיע לטקס, אלא רק ישלח נאום כתוב שיוקרא במהלכו (תנאי לקבלת הפרס הכספי). כך גם בגיל 75, מותיר אותנו דילן לפרש, לנתח ולהגג על משמעויותיהן של אמירותיו, כשהוא כבר בדרך למקום אחר, יהיה זה המקום החידתי והמפתיע ביותר אשר יהיה.

כתבות שאולי פספסתם

*#