אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי 30 שנה: איפה הילד בראיון מיוחד

הכימיה בין ארבעת החברים עדיין טובה, האלבום החדש "מתוק בחשיכה" מקבל חיבוק מהמבקרים וסימן השאלה סוף סוף הוסר משם הלהקה - יצאנו לרוד טריפ עם איפה הילד, ומצאנו להקה אחרי פירוק, במצב טוב

תגובות
עדיין בועטים. איפה הילד
מנחה נופה

אי שם בניינטיז, איפה הילד היו מופיעים מול הנוער המקומי במועדונים מיתולוגיים, כמו הרוקסן. בשבוע שעבר הם הופיעו מול קהל בורגני במלון הבוטיק אלמא בזכרון יעקב. "מקום יפה, אבל זה לא המקום הטבעי שלנו", סיפר גיטריסט ההרכב אסף שריג לאחר המופע. שריג כבר בן 49 ושותפו להרכב חמי רודנר בן 52. זהו בערך ממוצע הגילים של האנשים שבאו לראות אותם, ובכל זאת הם לא רגילים למקום כל כך מסודר ונקי, עם מושבים. "אתם לא יודעים כמה אתם מפסידים שאתם לא רוקדים", הפציר רודנר בקהל לפני "נפלת חזק". חלק מהאנשים קמו (בעיקר נשים שהפגינו מהלכים שלא נראו מאז פסטיבל ליל אהבה בצמח), אך רבים נשארו ישובים. חלקם בכלל עזבו במהלך המופע - ככל הנראה זוגות נשואים מקומיים בדייט נייט. באולם נראו אפילו ילדים שנמנמו על המושבים - תופעה מוכרת לרודנר (אב לשלושה) שלטענתו מתרחשת דווקא בגלל הדיסטורשן.

» איפה הילד - לוח הופעות
» רוצים כרטיסים במתנה להופעה של איפה הילד?
» מבול של הופעות שוות בדרך אלינו
» בעיות שמיעה: טאטרן חוזרים ובגדול
» תמיר מוסקט משנה את הגישה למוזיקה
» מדור מוזיקה עכבר העיר

מנחה נופה
שיחות על מגברים וילדים. איפה הילד בואן ולפני ההופעה
מנחה נופה

כן, למרות הקילומטרז' המרשים, איפה הילד היא עדיין להקת רוק כמו שרק להקת רוק יכולה להיות - עם חוש הומור פנימי, שיחות על הרכבים שרק גיקים מכירים וויכוחים טיפשיים על המוזיקה שלהם, כמו בזמן הסאונדצ'ק על ניואנס בביצוע השיר החדש "רומנטיקה". הלהקה חגגה לא מזמן 30 שנים של פעילות (שאותן הם יציינו בהופעה חגיגית בבארבי ב-1 ביוני), ורק לפני כמה חודשים יצא אלבומה השישי "מתוק בחשיכה" שזוכה לחיבוק מהביקורות. לאחר שלושה עשורים של רוקנרול, נראה שהזמן נותן את אותותיו על ארבעת החברים - רודנר (שירה ובס), שריג (שירה וגיטרה), אופיר בר עמי (שירה וגיטרה) ואסף מרוז (תופים). השיחות בוואן בדרך להופעה הן שילוב הזוי של דיונים על ילדים מצד אחד ועל מגברים מהצד השני. גם הנוסטלגיה היא חלק חשוב מההווי, כששריג מספר על הפעם ההיא שנכנס בטעות לאולפן של יוסי אלפנט וחטף ממנו צעקות.

על עטיפת האלבום החדש יש איור של חברי הלהקה עם משקפי שמש על גבי מה שנראה כמו כדורי גלידה נמסה, אך סימן השאלה המפורסם נעדר. "הרבה זמן חשבו להוריד אותו, בסוף קם המעצב שעשה את זה, ואמרנו יאללה, בסדר", משתף שריג, "סימן השאלה עשה את שלו, השארנו אותו מאחור. אבל אולי עוד נחזור אליו, מי יודע?!". רודנר: "אתה מדבר על הלוגו של סימן השאלה? זה תמיד משהו של 'לא לבלוע ולא להקיא', כי כל המעצבים שעבדו איתנו שנאו אותו, אבל הוא היה נורא אפקטיבי כנראה. זה נכון שאסתטית הוא התחיל להיות מיושן, ושחר חמו, מי שעיצב לנו את האלבום, זה אחד שאתה לא יכול להתווכח איתו". שריג מוסיף בהומור: "כן, זה סוג של אמירה, תרבות הפייק ניוז וזה... סתם".

שומרים על הרעב. חברי הלהקה לפני ההופעה
מנחה נופה

לכאורה להיות בני 50 ולעשות עדיין רוקנרול...
שריג: "49".

49, זה כאילו משהו שלא הולך ביחד, וזה בדיוק מה שניסיתם לעשות באלבום החדש. איך ניגשתם לזה?
רודנר: "מה שנתן לי פחות או יותר את הסטארטר, זה להסתכל על הקהל שלנו בעיניים - אנשים שבאים להופעות שלנו מכל הארץ. אתה מתחיל לזהות מאפיינים ואתה רואה אנשים שכבר עברו איזה משהו בחיים, סביב גיל 40 או בסיבוב שני כבר. לפעמים אתה רואה כמה גברים באים עם מעילי עור, ואתה יודע שהם גרושים".
שריג: "איך הגעת לזה?".
רודנר: "זה קטע, אני מעריך. הרבה מהשירים שאני כתבתי לפחות, הם שירי זוגיות, זה ניסיון לחשוב על החיים של האנשים שאוהבים אותנו. כשהם גילו אותנו הם היו בני 17-15, טינאייג'רס עם כל מה שזה אומר, והיום הם עומדים בהופעות, ואתה מרגיש כאילו כתבת את 'נפלת חזק' אתמול, כי זה מספק להם ערך נוסף של זיכרונות ודברים נוספים. פשוט חשבתי על החיים של האנשים האלה, איזה מן חיים יש להם ואיך אפשר לכתוב. אני חושב שרוק זה להגיד את האמת. אני זוכר שבהתחלה עבדנו על האלבום ועופר (מאירי, ע.ש) אמר 'אל תכתוב על ילדים, זה הכי לא רוקנרול לכתוב על הזוגיות עם הילדים'. חשבתי הרבה על המשפט הזה, אם זה נכון או לא נכון, ואני חושב שבסופו של דבר רוק זה להגיד את האמת".

"רוק זה להגיד את האמת". איפה הילד
מנחה נופה

אז באמת כמו שאמרת, רוב האלבום מתעסק באהבה ורומנטיקה, אבל יש שיר אחד יוצא דופן,  "רגע לפני".
רודנר: "יש כמה שירים יוצאי דופן".

יש שיר פוליטי אחד.
רודנר: "אתה יכול לקרוא לו פוליטי, כן".

בוא נלך על חברתי. קראתי ראיון איתך ב"מעריב", ואמרת שאתה חושב שאנחנו בתקופת המבול, שאנשים יוצאים למלחמה נגד מי שלא חושב כמוהם. למה יש רק שיר אחד שעוסק במשהו כזה?
רודנר: "אני כן לוקח עמדה, אולי זה לא העמדה שאתה מפנטז שאני אקח, אבל אני לוקח עמדה. חלק מהעמדה היא לכתוב את השירים האלה כמראה של החיים, כמו שאני רואה אותם. כמו שאמרת לגבי סימן השאלה - אני חושב שבאלבום הזה יש הרבה סימני שאלה לגבי איך לחיות את החיים, מה יפה ומה נכון. חלק מהעניין זה גם המצב החברתי. אני רק רוצה לומר שסטטיסטית, באלבומים שלנו תמיד היו שיר או שניים פוליטיים במובהק, כמו השיר הזה - 'אחד אלוהים', 'אמריקה קרובה', 'ישראליאנה', 'זוהי סדום', וגם באלבום הקודם היו שניים. חוץ מזה, אני אגיד לך את האמת, אני לא בן אדם פוליטי. אני כן חושב הרבה על פוליטיקה, אבל איך אני אגיד לאנשים ללכת להפגין בבלעין או משהו כזה אם אני בעצמי לא עושה את זה? המינון של הפוליטיקה ביצירה שלי היום הוא המינון של הפוליטיקה בחיים שלי".
שריג: "אני חושב שמה שחשוב זה שננסה לכתוב את השירים הכי טובים שאנחנו יכולים, שלאו דווקא נהיה מקוטלגים. עדיף שיר פוליטי אחד טוב, או שיר אהבה אחד טוב, מאשר מלא שירים עם אחוזי פגיעה נמוכים, ככה אני מרגיש. לא זוכר שישבנו פעם לפני תקליט ואמרנו 'הפעם נעשה אלבום פוליטי'. בדרך כלל לוקחים אסופה של שירים והאלה שעוברים את שלב הסינון והחזרות מגיעים לאלבום".
רודנר: "לעשות רוקנרול בישראל ב-2017 זה גם אקט שאתה יכול לפרש אותו כפוליטי, זה לא דבר מובן מאליו. הקונצנזוס לא מחבק אותך, גלגלצ לא מחבקת אותך, ערוץ 2 לא מחבק אותך ואתה עולה על הוואן והולך להופיע מול בני אדם. זה גם כן סוג של אקט, אני לא יודע אם פוליטי, אבל בהחלט אקט מקטב. בכלל, זה ממש לא מובן מאליו לקיים את הדבר הזה".

מנחה נופה
"אני לא אדם פוליטי". חמי רודנר
מנחה נופה

המיינסטרים, בכל אופן, בכל זאת מלטף את ההרכב. "היא אוהבת" מהאלבום החדש נכנס לפליילסט היומי בגלגלצ, וקשה להעביר סוף שבוע רגוע בלי "נפלת חזק", "הביאו את הסתיו", או "מישהו שומע אותי". בתחילת 2017 הלהקה חזרה לכותרות בעקבות הביצוע של חן כהן לשיר "לבן בחלום שחור" בתכנית "דה ווייס". איפה הילד לא אהבו את הביצוע והגיבו עליו עם פוסט קוטל בפייסבוק: "חבר'ה, עשו טובה והניחו ל'לבן בחלום שחור'. זה גדול עליכם בכמה מספרים ובכלל לא שיר שסחים כמוכם יכולים בכלל לדגדג. תודה, ההנהלה". בהופעה בזיכרון יעקב ההנהלה ביצעה את השיר, וכשהוא זכה לתשואות רודנר זרק לקהל: "ככה עושים את זה". בחזרה בוואן, שריג טען שזה דווקא לא מפריע לו כל עוד הם ישלמו, אך המציאות היא שתכניות הריאליטי לא נותנות תמלוגים לאמנים מכיוון שהשירים מבוצעים באופן חלקי באופן מכוון. רודנר פנה אל ההפקה באופן פרטי וביקש שיפסיקו לבצע את שירי הלהקה. לעומתו, קולגות כמו אסף אמדורסקי ורמי פורטיס נכנעו למכונה והצטרפו לתכניות ריאליטי כשופטים.

רודנר: "קודם כל, אני מאוד שמח שהם מתפרנסים יפה, כי אני יודע עד כמה זה מפרך להתפרנס ממוזיקה. כשאתה שומע על אחד החברים שהולך לשם, אתה אומר, הו! בשנה האחרונה הוא הסתדר קצת, הוא יכול להיות רגוע. אלה שני אנשים שאני מאוד אוהב ואני מאוד מכבד את הבחירה שלהם, זאת לא הבחירה שלי. אני חושב שזה פשוט לקחת את הקלאסיקה של המוזיקה הישראלית, בלי קשור אלי, להשתמש בה כחומר גלם לתעשייתיות, לקרבות תרנגולים. זה מכוער בעיני וצעקני - תמיד משתמשים בצעקה, כי הזמרים שמצליחים להתבלט לא נותנים את המרחב לשיר, כי מי שנבחר זה הזמר ולא השיר. מאוד עגום בעיני שמשקיעים בזה כל כך הרבה כסף ושזה תופס כל כך הרבה נפח. הדבר הכי עצוב לי הוא שכמעט כל האנשים שעוברים שם חווים דרמה לכל החיים שלהם, הם נורא אומללים ונורא מסכנים. זאת דרך כל כך לא נכונה להתחיל קריירה".
שריג: "אני מאוד שמח שלא היו דברים כאלה כשהתחלנו, ושעשינו את הדרך המסורתית של להופיע בכל מיני חורים ולחזר אחרי חברות תקליטים. גם כי זה די הצליח לנו, וגם כי זה עשה משהו נכון להתבגרות שלנו כמוזיקאים וכאמנים - זה תרם להתחברות שלנו, עברנו דרך ביחד. היום זה הצלחה וכישלון באינסטנט - לא עברת לשלב הבא, זרקו אותך מפה, עשו לך איזה שיימינג. הכל מאוד נזיל ומיידי. אתה גם יכול בין לילה לעשות המון כסף, אבל יודעים שיחקרו אותך במס הכנסה בעוד שנה-שנתיים, המסלול הוא די ידוע. סגרו את החיים הפרטיים שלך ברמה כזאת שלא תרצה לצאת מהבית. זה המשחק".
ואז זורקים אותך.
שריג: "בדיוק. ואז אתה חוזר לתודעה בכתבת שער קורעת לב על ההתמכרות שלך לסמים, או על הישיבה שלך בכלא התאילנדי (חמי צוחק) או שאתה הופך לאישה. הכל נהיה כזה נורא צהוב, צהוב ומסוכר".

מנחה נופה
ככה עושים את זה. איפה הילד בהופעה
מנחה נופה

הפריצה הגדולה

איפה הילד פעילים ביציבות מאז שהתאחדו ב-2008, אבל זה לא תמיד היה ככה. הם פרצו בזכות "זמן סוכר", אלבום הבכורה מ-1993 שנכנס לפנתאון הרוק הישראלי. הם קיוו למכור 6,000 עותקים, אך האלבום הצליח מעל ומעבר לציפיות וזכה למעמד של פלטינה. הם ניסו לרכב על הגל (בין היתר בגלל לחץ מחברת התקליטים) והוציאו אלבום מדי שנה, מ-1993 ועד שהתפרקו ב-1996. "כל הלחץ הזה פגע גם בתפקוד שלנו כאנשים", נזכר שריג, "ואנשים נוטים להסתכסך במצבים של לחץ. גם המצב הכללי במדינה לא תרם כידוע - רצח רבין גמר את התעשייה כמעט לגמרי לחצי שנה לפחות, לא הייתה עבודה פשוט. מעבר לשוק הכללי, המדינה הייתה על כרעי תרנגולת. אנחנו לא אופים לחם, אנחנו עושים משהו שאפשר להגיד כמותרות יחסית. נפגענו מזה ולקח לנו הרבה זמן להתאושש, בעיקר מהאלבום השלישי שלנו, שעד היום הוא נושא השיחה החביב עלינו. קרו הרבה דברים בתקופה הזו".

הילד עדיין נמצא שם. איפה הילד נחים
מנחה נופה

איזה דברים?
שריג: "זה היה ב-95'. זאת הייתה ההתמודדות הראשונה שלנו עם כישלון, ובדיוק קרה אסון ערד, ורצח רבין, ואופיר עזב את הלהקה, ועברנו מלא באותה שנה. אני למשל התחרפנתי לגמרי ב-95'".
בר עמי: "גנבו לנו את כל הציוד".
רודנר: "כל מה שקנינו במה שהרווחנו. תחשוב על זה שהלהקה, הקריירה המקצועית שלנו, התחילה ב-93' והסתיימה ב-96' - תקופה נורא קצרה למעשה. כלהקה שעובדת ומרוויחה כסף, עם אנשים שקונים כרטיסים ואלבומים, זאת קריירה של שלוש-ארבע שנים, זה כלום. כרגע אנחנו פעילים בערך במשך אותה תקופה כמו שהיינו לפני הפירוק. אני חושב שגם אנחנו הרבה יותר יודעים להוקיר ולהעריך את מה שיש לנו בידיים".

זה בהחלט נראה ככה. איפה הילד נראו מגובשים מתמיד בחדר האמנים בזיכרון, מתבדחים ושרים שירים ספונטניים בין לגימות מבקבוק וויסקי שהונח על השולחן לצד סנדוויצ'ים ושקית במבה. רגע לפני ההופעה הם התכנסו לטקס פולחן קטן. ארבעת חברי הלהקה הלכו הצידה, התחבקו במעגל, והחלו לצעוק "הו! הו! הו!" בצעקות הולכות ומתגברות עד כדי צווחות של שימפנזות חרמניות. לכן אם תהיתם, אין כבר שאלה איפה הילד – הוא תמיד נמצא שם.

איפה הילד יציינו 30 שנות קריירה ביום חמישי, ה-1 ביוני במועדון הבארבי, תל אביב. רוצים כרטיסים במתנה? ענו על שאלה אחת ואולי תזכו

*#