הופעת ג'ז טובה בסוף יום עבודה, מי צריך יותר מזה

שלישיית סם יהל הצליחה בערב אחד להחזיר ל-After Hours את המשמעות הג'זיסטית שלהם: זמן של התרגעות בלתי פורמלית, זרימה אסוציאטיבית ללא צורך בהצדקות והנמקות

בן שלו
בן שלו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלישיית סם יהל
שלישיית סם יהל צילום: אבישג שאר ישוב
בן שלו
בן שלו

יש דברים שיכולים לעבוד רק בהופעות. למשל, הגרסה שהפסנתרן האמריקאי סם יהל ושני שותפיו להרכב ניגנו אתמול (שלישי) ל"Yarbird's Suite" של צ'ארלי פרקר. אילו יהל היה משלב אותה באחד האלבומים שלו, ספק אם היא היתה עוברת. אבל בהופעה – ובמיוחד בהופעה משוחררת, כיפית ונטולת יומרות כמו ההופעה הזאת – היה תענוג להקשיב לה.

"Yardbird's Suite" הוא סטנדרט של ביבופ, ורוב הג'זיסטים שמבצעים אותו מצייתים לאסתטיקה של הסגנון הזה: נגינה ליניארית, חדה ומהירה כברק. יהל ושני שותפיו הישראלים, הקונטרבסיסט אור ברקת והמתופף אמיר ברסלר, עשו דבר שונה לגמרי — הכל חוץ מליניארי ומהיר. אילו יהל לא היה אומר לפני כן שהם עומדים לנגן קטע של פרקר, ייתכן שהיו נדרשות כמה דקות על מנת להבין את זה. בתחילת הקטע יהל ניגן קצת כמו פסנתרן בוגי־ווגי, אחר כך היה פינג־פונג ארוך ויפה במיוחד בינו לבין המתופף ברסלר. כשהפינג־פונג הסתיים ונדמה היה שהמוזיקאים עומדים לסגור עניין, יהל לקח את המוזיקה באופן בלתי צפוי לאזור הבלדה. הוא ניגן את הקומפוזיציה של פרקר כמו סטנדרט מספר השירים האמריקאי, כלומר כמו המוזיקה שקדמה לפרקר.

האם היתה לכל זה הצדקה? אני לא בטוח, אבל זה נשמע טוב. האוזן הופתעה, התרגלה, התענגה. אווירה ברורה של After Hours שרתה על הרגע, אף שהשעה היתה רק 11 בלילה. במיתולוגיה של פרקר והביבופ, השעות הקטנות של הלילה מקושרות עם חדשנות מהפכנית. אלה היו השעות שבהן פרקר וחבריו שיכללו את הנגינה פורצת הדרך שלהם. אתמול, בביצוע של יהל ושותפיו, ה-After Hours חזרו למשמעות הג'זיסטית הרגילה שלהן: זמן של התרגעות בלתי פורמלית, זרימה אסוציאטיבית ללא צורך בהצדקות והנמקות.

הגרסה ל–"Yardbird's Suite" נחקקה בזיכרון יותר מהקטעים המקוריים של יהל, אף שגם הם היו מוצלחים. אולי זאת היתה השפעתה של ההופעה הקודמת של יהל בישראל, לפני כשמונה שנים. אז הוא ניגן באורגן והתגלה לא רק כאורגניסט מעולה, אלא ככזה שמנגן אחרת מרוב האורגניסטים בג'ז. משהו חד־פעמי. אתמול יהל ניגן רק בפסנתר. "אני אוהבת את הטאץ' שלו: עדין ומתגלגל", אמרה החברה שבאה אתי להופעה. צודקת. והדינמיקה שלו עם ברסלר והקונטרבסיסט ברקת היתה מצוינת. ובכל זאת, התחושה החד־פעמית שהותירה ההופעה ההיא לא חזרה על עצמה. בינינו, כמה הופעות עושות את זה? הופעת ג'ז טובה מאוד בסוף יום עבודה, מי צריך יותר מזה. כשיהל הציג את אחד הקטעים שלו הוא אמר שהוא אף פעם לא זוכר איך קוראים להם. "ולקטע הספציפי הזה אין עדיין שם", הוסיף. "אם יש לכם רעיונות אתם מוזמנים לדבר אתי אחרי ההופעה". אין לי רעיון לשם של קטע, אבל הנגינה העדינה־מתגלגלת של יהל גרמה לחשוב על שם של סרט: Play it again, Sam.

שלישיית סם יהל
שלישיית סם יהלצילום: אבישג שאר ישוב

שלישיית סם יהל. מועדון האזור בתל אביב, 11.7

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ