בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גאנז אנד רוזס חזרה למגרש הטבעי שלה, והיא לא שכחה איך משחקים בו

60 אלף מעריצים שהגיעו לפארק הירקון קיבלו הופעה מעל ומעבר לציפיות. באותנטיות, במאמץ, ברוק - גאנז אנד רוזס הזכירה לנו שעבורה אצטדיון הוא בית ושהיא הכי טובה בשלמותה

77תגובות
אקסל רוז על הבמה בתל אביב
תומר אפלבאום

האם מישהו מבין 60 אלף האנשים שמילאו את פארק הירקון בהופעה של גאנז אנד רוזס נמנה גם עם שש הרבבות שמילאו את הפארק לפני שבועיים בהופעה של בריטני ספירס? אם היה אתמול בפארק מישהו כזה, פרט לאוכלי החינם למיניהם, ייתכן שבריטני עלתה בדעתו לשבריר שנייה בתחילת ההופעה.

זה קרה כשאקסל רוז צעק לקהל, לפני אחד הלהיטים הגדולים של גאנז, "ולקאם טו דה ג'אנגל תל אביב!!!", או משהו כזה. הצרחה שלו בשנייה הזאת הזכירה את הקול של בריטני כשהיא דיברה עם הקהל. אבל היה הבדל תהומי בין שתי הצרחות. הצרחה של בריטני היתה מוזרה, תלושה, היסטרית, ובעיקר שונה לחלוטין מהקול שבו הפלייבק שלה שר את השירים. הצרחה של אקסל רוז, לעומת זאת, היתה זהה לקול שבו הוא צרח את השירים במשך יותר משלוש שעות.

הקהל בפארק הירקון. קיבל תמורה לאגרה
תומר אפלבאום

לא שהקול שלו היה האלמנט הכי מוצלח בהופעה. הוא לא היה אמור להיות כזה. כוכב ההופעה המצוינת של גאנז לא היה רוז, ובוודאי שלא הוא לבדו. כשהוא הופיע באותו פארק לפני חמש שנים עם להקה של אקדוחנים שכירים, בלי אף חבר מקורי בלהקה, באו לפארק פחות מ-15 אלף איש וראו הופעה בינונית לכל היותר. הסיבה לכך שנהרו לפארק 60 אלף היא שגאנז היתה להקה, עם סולן כריזמטי, גיטריסט אדיר ונגנים מצוינים. זאת, פחות או יותר, הלהקה שהופיעה אתמול. והיא נשמעה מצוין.

זה לא גאנז בלי סלאש, הגיטריסט המוביל, וסלאש ניגן נהדר, למעט מעידות פה ושם. היללה המתוקה שרשומה על שמו בטאבו של הרוק, פלוס הרמת הגיטרה בזווית של 79 וחצי מעלות, נשמעו ונראו אתמול שוב ושוב. היה רגע אחד, באמצע סולו,  שבו זרזיף רוק נזל מפיו באטיות משוועת ונתלה על תלתליו. זה לא היה מאוד אסתטי, אבל זה שיקף את המאמץ שהוא וחבריו ללהקה השקיעו. אף אחד לא ניגן על טייס אוטומטי. במשך שלוש שעות.

"It's So Easy" בפארקJorge Cubas

לא רק את סלאש צריך לשבח. הבסיסט דאף מקייגן ניגן מצוין, שר שיר אחד קצת כמו זמר פאנק (הפוגה נדרשת בהופעה של  הארד רוק בומבסטי), וכשהמצלמות התמקדו בבס שלו אפשר היה לראות שהוא הדביק שם את הסמל הסגול של פרינס. ריספקט על זה! גם הגיטריסט השני, זה שדומה לרון ווד מהרולינג סטונס אבל נשמע לפעמים קצת כמו קית ריצארדס, היה טוב. והמתופף היה רוצח. והקלידנית-זמרת ליווי שרה היטב והזכירה במשהו את השדרנית המיתולוגית של התוכנית הד בנגרס בול באם-טי-וי, שבה ראינו לראשונה את גאנז אז ב-1990.

עוד דבר נהדר בהופעה הזאת היה ההקשר המרחבי-מוזיקלי שלה. גאנז אנד רוזס נולדה, מתה וקמה לתחייה כדי לנגן באיצטדיונים. זה המגרש הטבעי שלה והיא לא שכחה איך משחקים בו. למעשה, לא רק שגאנז היתה ונשארה להקת איצטדיונים מצוינת, אפשר לומר שהיא להקת הרוק-איצטדיונים האחרונה. הסוגה הזאת נכחדה בתחילת שנות התשעים. אתמול ראינו בפארק את המפלצת האחרונה מהזן, והיא נתנה בראש.

המקום הטבעי של הלהקה
תומר אפלבאום

מכיוון שזאת היתה הופעה ארוכה באופן יוצא דופן, היו רגעים שבהם רוק האיצטדיונים הגדיש את הסאה. אבל לא יותר מדי. אפשר היה לוותר על הסמטוחה שגאנז עשו מהאאוטרו השל 'ליילה' של אריק קלפטון, אבל רגע, האאוטרו המקושקש הזה התחבר למה שעשוי להיות האאוטרו המפואר ביותר של הרוק בשנות התשעים. 'נובמבר ריין' כמובן. הנה אקסל מתחיל לנגן ולשיר ליד הפסנתר, והנה סלאש מנגן את הסולו, ואז הפסקה דרמטית, ואז - הנה הוא, האאוטרו המופלא. בלייב. שהחיינו וקיימנו. יש לומר את האמת ולדווח שסלאש קצת ליכלך דווקא ברגע הזה. לא בדיוק התלבש לו. אבל אחרי שעתיים וחצי של הופעה מצוינת, לא נתקטנן אתו. לא היינו צריכים להשתמש באשליה שלנו כדי ליהנות מאוד מההופעה הזאת. מעל ומעבר לציפיות.

ועכשיו נרכיב בחזרה את האיי-קיו - סליחה, את המשקפיים האינטלקטואליים - ונתחיל לספור לאחור לקראת ההופעה של רדיוהד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו