רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור עורכת

מאה אחוז הצגה

מופע ההשקה של אלבומה החדש של ריטה סיפק תזכורת לכישרון הגדול של היוצרת האגדית ולכוח הגדול של האופי חסר העכבות שלה, וגם על הדרך טיפ חכם לדור העתיד של היוצרים המקומיים

תגובות
תמיד במאה אחוז אנרגיות. ריטה
דודי חסון

לפני הרבה שנים התראיין גיל ריבה בתכנית הטלוויזיה של יאיר לפיד. כחלק מהשאלון המפורסם, בו נדרש כל אמן ופוליטיקאי להשיב לשאלה "מה ישראלי בעינך?", הכניס לפיד גם שאלות ספציפיות שמתאימות למרואיין שישב לפניו. את ריבה, אחת מהדמויות היותר מסקרנות על המסך, שאל - "כמה אחוזים ממך אמת וכמה אחוזים הצגה?". ריבה, שכבר הורגל כנראה בסוג הפרובוקציות, ענה בלי היסוס "מאה אחוז הצגה", לכל תרועות וצחוקי הקהל. נזכרתי באותו ראיון ובאותה התשובה כשצפיתי השבוע באירוע ההשקה של ריטה לאלבומה החדש "ניסים שקופים". הזמן - ערב ט"ו באב, המקום - הפואייה של מוזיאון תל אביב (האגף הישן, אם זה משנה), המטרה - להציג לעיתונאים וחברים קרובים טעימה מהאלבום.

» ריטה בהופעה - כל הפרטים
» איך היה במופע ההשקה של ריטה?
» הלבונטין 7 דואג לעתיד האלטרנטיב
» תוכניות הרדיו המקומיות שאתם צריכים
» תמר לינדר סוף סוף מרוצה מהתוצאה
» מדור מוזיקה עכבר העיר

ריטה עלתה לבמה בשמלה שחורה וחיוך נבוך. ברגעים הראשונים, שכללו לא מעט צחוקים מבוישים, נראתה הזמרת כמו החיקוי שלה בארץ נהדרת - מוגזמת, עולה על גדותיה, על סף התפקעות תמידית. כי קצת כמו גיל ריבה משהו בריטה הוא מאה אחוז הצגה. ואני לא כותבת את המשפט הזה חלילה כביקורת, בדיוק להפך. ריטה היא מסוג האמנים שכל הווייתם קשורה באקט הפרפורמטיבי שלהם. אין אחורי הקלעים, מן ד"ר ג'קל ומיסטר הייד שמתחלפים להם כשהאורות נדלקים או כבים. יש זמרת שלא רוצה ולדעתי לא יכולה לעצור את עצמה. גם כשהשירה מאופקת בגלל הפקה מוזיקלית שמבקשת לאזן את התותחים הווקאלים, אין בה הסתרה או פוזה. אין בכך לומר שהכל בחוץ, ברור ומובן. מפני שמאה אחוז הצגה אצל ריטה מגיע תמיד עם מאה אחוז התכוונות. בין שבשירה ובין שבכתיבה (ותכף נדבר על הכתיבה), קיים ה"יותר מדי" הזה, שהוא אחד מהמאפיינים הבולטים של ריטה. אבל ה"יותר מדי" הזה סוחף, אמין, לוכד את הלב והופך אותו (את הלב) לאיבר שיכול להכיל בלי בעיה את כל העודפים.

מהווה דוגמה לצעירים. ריטה במופע ההשקה
טל לוין

10 שירים מכיל "ניסים שקופים", ארבעה מתוכם כתבה ריטה בעצמה. בדיקה בדיסקוגרפיה שלה מראה כי לאורך השנים הזמרת חתומה על כמה משיריה המצליחים ובעיקר המעניינים ביותר - "עבד של הזמן", "עד שתעזוב", "חברה", "מים צלולים" ועוד. גם באלבום הנוכחי השירים שכתבה בעצמה הם מהיפים שברשימה. בראש אלה שיר הנושא מהאלבום - "ניסים שקופים", שהוא כמעט תמונת מראה ל"האם היית" מהאלבום "רמזים". במרכז שני השירים זוג שנמצא יחד שנים רבות, ושמצליח לייצר איזה מרחב משלהם של נחמה, אהבה ותשוקה, גם בתוך כל היומיום השוחק. הנה כך בבית השני היא כותבת - "הפרטים הקטנים הם שנחשבים אהוב שלי/ גם בימים ריקים מנחמה/ אתה תסער בקיומי/ אני אשקוט בקיומך/ נשלים סדקים קטנים של מבוכה". ובפזמון - "ניסים שקופים תופרים אותנו/ זה לזו ברשת פלא ברגעים האלה/ ניסים שקופים עוטפים אותנו/ במה שלעולם לא יהיה של מישהו אחר".

אם ב"האם היית" נשמעו קולות האבל על פירוק הנישואים מרמי קליינשטיין, ואיזו תהייה טרגית של בת זוג שלא יודעת האם הדבר שקשר ביניהם בהתחלה עדיין נמצא שם היום - אז בשיר "ניסים שקופים" הדמות הנשקפת מהשיר היא אופטימית ומלאה באהבה. גם בשיר "לא מוותרת" שכתבה נוכחת אותה אופטימיות - "אני לא מוותרת על אהבה/ לא ויתרתי/ לא נכנעת הפעם לאכזבה/ לא איחרתי/ אני לא מפחדת יותר לסעור/ לא הסתרתי/ אני לא מוותרת על תשוקה לבעור/ לא ויתרתי/ עכשיו בהיר לי כבר". וגם בשיר "קחי לך" שנכתב לבתה משי, רגע לפני שזו שיצאה לטיול לפני צבא. השיר הפך לדואט בו אם ובתה שולחות אחת את השנייה לדרך עם מטען רגשי, פיזי ומוזיקלי.

שרה עם כוונה מלאה. ריטה עם "ניסים שקופים" (באדיבות הבלוג של יובל אראל):

תשע שנים לקח לריטה להוציא את האלבום הזה. במונחים של תעשיית המוזיקה המקומית (וגם הלא מקומית) מדובר בנצח. נכון, באמצע היו "השמחות שלי" והאוסף "אהבה גדולה" וגם חנייה בהבימה ל"גברתי הנאווה", אבל אלבום מקורי שלם לא היה. במופע ההשקה סיפרה שלא רצתה להוציא סתם אוסף של שירים יפים. רצתה להיות מדויקת, להתלבט, להתייסר, לגנוז ושוב לבחור. כל כמה שמצער שאין יותר חומרים מקוריים של ריטה, ההחלטה לחכות ולעבוד בצורה נכונה על אלבום צריכה לשמש דוגמה לדור הצעיר יותר של המוזיקאים - שמשחררים אלבומים וסינגלים כאילו אין מחר. קו מוזיקלי? מי צריך כזה בכלל כשאפשר להפוך את הכל לרינגטון. קצת זמן לגבש קונספט? סבלנות זה לחלשים כנראה. מזל, מזל, מזל שיש את ריטה, שגם אם פועלת במוד של מאה אחוז הצגה, לפחות זאת הצגה שאי אפשר להחמיץ.

*#