רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"המוזיקה הצילה אותי": המסע המופלא והלא שגרתי של אבטה בריהון

אחרי שזכה לתארים כמו "ג'ון קולטריין האתיופי", ניצל מפיגוע ירי מחריד במולדתו ומצא את עצמו מתפרנס כמאבטח בישראל, הצליח וירטואוז הסקסופון למצוא את דרכו בחזרה למסלול המוזיקלי בזכות עבודה קשה, לא מעט מזל וגם יוצר אחד בשם אריאל זילבר. ראיון עם אמן שהנגינה היא הרבה יותר מסתם תחביב עבורו

תגובות
הופעה מסקרנת. אבטה בריהון
גיל רוביו

"מאיפה אתה מכיר את הכלי הזה בכלל? יש באתיופיה סקסופון?". כך הגיבה מנהלת מרכז הקליטה שאליו הגיע המוזיקאי אבטה בריהון בשנת 1999 כשהופיע במשרדה לאחר שעלה לארץ. בריהון ידע שבארץ הוא יצטרך להתחיל מאפס ולעבוד קשה, הוא רק לא שיער עד כמה. הוא היה בטוח שהוא הולך להמשיך את הקריירה שלו כמוזיקאי ונגן סקסופון - בכל זאת, זה מה שהוא עשה מגיל 14, בהתחלה בארץ הולדתו ובהמשך גם באינספור נקודות על הגלובוס, בין היתר בתור נגן הליווי של ענקים כמו מחמוד אחמד ומולאטו אסטטקה. "בארץ הכירו את הסיפורים הקשים על ההגעה מאתיופיה לארץ דרך סודן והמדבר והייתה סטיגמה מאוד ברורה על האנשים שעשו את הדרך הזאת" הוא משחזר באוזניי כאילו לא חלפו כמעט 20 שנה מאז המקרה, "במקום להסביר, רצתי למזוודה והבאתי לה את כל התמונות ואת הכתבות שעשו עלי. היא לא האמינה".

» מקודשת 2017 - כל הפרטים
» אירועי המוזיקה של מקודשת 2017
» הופעות החודש המומלצות
» סרטי ההופעות הטובים ביותר
» פסטיבלים שווים בחול המועד סוכות
» מדור מוזיקה עכבר העיר

לאותה מנהלת במרכז הקליטה עוד יהיה תפקיד מכריע בהמשך הסיפור המרתק של בריהון (50), אבל כדי להבין טוב יותר את הדרך שעשה המוזיקאי המוכשר והייחודי הזה כדאי לחזור להתחלה, אל השנים הראשונות באדיס אבבה. כבר כילד הוא נמשך אל המוזיקה, כמעט בעל כורחו, בשל הקרבה של בית הולדתו לקונסרבטוריון המקומי. "הייתי שומע מוזיקה כל יום, כל היום. זה פשוט משך אותי מבלי שיכולתי להתנגד" הוא מספר. את הצעד המשמעותי הראשון לכיוון עשה כנער, כשהצטרף לחטיבת כלי הנשיפה בתזמורת המוזיקה הצבאית של אדיס אבבה. בתחילה ניגן בקלרינט ורק בהמשך עבר לסקסופון והתאהב בו. בריהון התבלט במהרה ונחשב לעילוי, כשבאחת מהנסיעות של התזמורת לצפון קוריאה ניגן בפני השליט קים איל סונג (הסבא של קים ג'ונג און), ובנסיעה אחרת השווה עיתונאי מוזיקה את הנגינה שלו לזאת של ג'ון קולטריין, מה שהעניק לו בהמשך את הכינוי "ג'ון קולטריין האתיופי". כשאני מזכיר לו את הכינוי הזה הוא מעט נבוך. "הלוואי שהייתי מנגן כמוהו" הוא מצטנע.

ניגן מול השליט הצפון קוריאני. אבטה בריהון
גיל רוביו

"היו לילות שהעדפתי לא לישון"

אחרי כמה שנים בתזמורת וכשנראה היה שהדברים מסתדרים במסלול הנכון עבורו, הגיע האירוע שזעזע את עולמו. באחת הנסיעות חזרה מהופעה, נקלע אוטובוס הנגנים שעליו היה בריהון למתקפת ירי ממושכת של חזית המורדים נגד המשטר דאז. 35 נגנים ואנשי צוות, חברים של בריהון, נהרגו במתקפת הטרור והוא עצמו נפצע מהירי ופונה לבית החולים, מה שהוביל לשיקום של שנה שלמה. "זה היה נורא. האירוע עצמו כמובן וגם הטראומה שנמשכה המון שנים אחר כך" הוא משחזר, "היה לי קשה, בעיקר כשהיה מגיע הלילה ואיתו היו מגיעים הזכרונות מהאירוע. היו לילות שהעדפתי לא לישון". את התרופה הוא מצא, איך לא, במוזיקה. "כדי לברוח מזה הייתי פשוט מנגן, לפעמים כל הלילה. המוזיקה בעצם הצילה אותי. זה היה הדבר היחיד שהוציא אותי מזה".

תהליך הריפוי נמשך גם כשבריהון עזב את בית החולים. במקום לחזור לתזמורת הצבאית הוא הצטרף לתזמורת התיאטרון הלאומי של אתיופיה, שם נחשף בעוצמה לרבדים נוספים וחדשים בתרבות המוזיקלית של מולדתו. "באתיופיה יש 83 שבטים ולפחות ל-51 מהם יש סגנון מוזיקלי שונה - משקלים שונים, גישה שונה לנגינה ועוד. כשהייתי בתזמורת הצבאית פחות נחשפתי לזה כי ניגנו מארשים צבאיים ודברים די קבועים, אבל התיאטרון היה המקום שבו נחשפתי באמת למגוון המוזיקלי של התרבות האתיופית ונכנסתי לעומק של הדברים. זה כל כך עניין אותי ומשך אותי וגרם לי להתמסר, עד שבמקום לבזבז זמן על בדיקות אצל רופאים, המוזיקה והתרבות האתיופית היו התרופה שלי".

הקריירה של בריהון חזרה למסלולה ותפסה שוב תאוצה. לצד נגינה בתזמורת התיאטרון הוא החל להופיע גם במלונות נחשבים באתיופיה כמו הילטון ושרתון וגם להסתובב בכל העולם ולנגן לצד אחמד ואסטטקה, להיחשף למוזיקה חדשה וליהנות מהחיים. אלא שאז הגיעה אליו הידיעה על פטירתו של אביו, זמן קצר לאחר שהאחרון עלה לארץ. "אבא שלי יהודי, הוא תמיד רצה להגיע לישראל אבל תמיד שמר את זה בסוד ולא סיפר לי כלום על הארץ. כשהוא נפטר, המשפחה שלו הגיעה לחפש אותי באתיופיה. באותן שנים הסתובבתי וניגנתי בכל העולם - בארצות הברית, באסיה, באירופה, היה קשה להשיג אותי. כשחזרתי סיפרו לי שהם חזרו לארץ, ואז נפלה אצלי ההחלטה שאני צריך למצוא אותם ולהכיר אותם לעומק ולהבין את הצד הזה שלא הכרתי אצל אבא שלי, שהיה תמיד אחד האנשים שהכי עזרו לי ותמכו בי ובדרך שלי. לא עניינו אותי הפרסום והתהילה של אותם ימים והחלטתי פשוט לוותר על הכל ולעלות לארץ".

לנגן כדי לברוח. אבטה בריהון עם "Kadosh":

כשאריאל זילבר פותח את הדלת

כמו כל ההתחלות, גם זו של בריהון בישראל היתה קשה. לצד ההסתגלות לתרבות ולמנטליות השונה בתכלית, הוא נאלץ להתמודד גם עם קשיי הפרנסה. משלא מצא את מקומו כמוזיקאי, הוא החל לעבוד כמאבטח וכשוטף כלים ואפילו נפצע באצבעותיו במה שכמעט וחיסל את קריירת הנגינה שלו. אבל אז כמו תמיד, הגיע המפנה. זוכרים את מנהלת מרכז הקליטה? היא הכירה במקרה את אשתו של אריאל זילבר ויצרה איתה קשר. מכאן הדברים התחילו להראות קצת אחרת.

איך היה המפגש עם זילבר?
"יום אחד כשהגעתי לאולפן ראיתי אותו מחכה לי שם. הוא הציג את עצמו ועשה לי איזה מבחן קטן על הקלידים ומשם כבר לקח אותי אליו הביתה, ומאז הפכנו להיות כמו משפחה. עשינו הרבה דברים ביחד, ניגנו וכתבנו מוזיקה לילדים ואפילו כתבתי לו חומרים לאלבום 'אנבל', לפי סיפור מסורתי שהכרתי ותרגמתי מוזיקלית. הוא עזר לי מאוד להיכנס לתעשיית המוזיקה כאן וגם הקשרים בינינו ובין המשפחות שלנו הפכו לחזקים מאוד. הוא בן אדם מקסים, נשמה אמיתית. הוא המליץ לי ללמוד כאן מוזיקה וכך נכנסתי לרימון לשנה ומשהו. שם כבר הכרתי אנשים ומוזיקאים והתחלתי לנגן בהצגות ובמופעים שונים, וככה זה התחיל להתגלגל".

היה שלב שבו היה קשה מדי וחשבת אולי לוותר על המוזיקה?
"לא. מעולם לא עברה לי בראש מחשבה כזו. מוזיקה זה החיים שלי. זאת דרך שאף פעם לא נגמרת, גם כשקשה ונראה שהגיע הסוף, תמיד נפתחת עוד דלת".

"תמיד נפתחת עוד דלת". אבטה בריהון
גיל רוביו

עם האמונה הזאת לצידו, החל בריהון להתבסס בארץ כיוצר ג'אז ייחודי והכניס למוזיקה שלו את כל ההשפעות ואת שפע התרבויות שהביא איתו מאתיופיה ומהעולם. כשכל זה פגש את המזרח התיכון ואת ארץ ישראל נוצר משהו חדש ומסקרן. המפגש עם הפסנתרן הירושלמי יצחק ידיד הוליד את הצמד "ראס דשן" שהופיע וגרף מחמאות וגם הוציא אלבום שזכה להערכה רבה. בהמשך הקים בריהון את ההרכב "שבטה" שניגן ג'אז עם השפעות מהמזרח התיכון, וגם את "כולומה" שהוסיף נגיעות לטיניות למוזיקה שלו וזכה להצלחה. אבל ההשפעות הללו לא פעלו רק בכיוון אחד - גם בריהון עצמו הושפע והשתנה כיוצר בכל מפגש חדש עם מוזיקאים מקומיים. "למדתי המון מהמפגש עם מוזיקאים ועם התרבות כאן בארץ. למדתי מקצבים חדשים כמו שבע שמיניות וחמש שמיניות שלא קיימים באתיופיה, וזה מאוד השפיע על הנגינה והיצירה שלי. כשחברים שלי מאתיופיה שומעים את המוזיקה שאני עושה כאן הם לא תמיד מבינים אותה כי האוזן שלהם לא רגילה אליה. בגלל שישראל היא קיבוץ של הרבה תרבויות מהעולם, יש כאן המון השפעות מוזיקליות שאנשים מביאים איתם וזה מתערבב יחד ויוצא בסוף בצורה אחרת. זה מעולה".

משלב בין העולמות. אבטה בריטון בפעולה:

ב-2013 בריהון סגר מעגל, כשהביא את מחמוד אחמד להופעה בלתי נשכחת בירושלים. "הוא התרגש מאוד מהעניין הזה, ממש בכה", הוא מתגאה, "ירושלים מסמלת המון בשבילו, כמו להרבה אתיופים. הוא לקח אותי לכל העולם ואני הבאתי אותו לירושלים". בחודש הבא יחזור בריהון לירושלים, הפעם במסגרת פסטיבל מוזיקה מקודשת, במופע שיכלול אירוח של אהוד בנאי ושל אמנים מקומיים נוספים לצד מוזיקאים מאתיופיה, וישלב מוזיקה שכתב בריהון בעבר ומוזיקה חדשה שנכתבה במיוחד למופע. "עכשיו סיימנו חזרה למופע הזה ואני מאוד מרוצה" הוא מספר, "הולך להיות מיוחד מאוד על הבמה בירושלים".

בין השאר יופיעו איתו על הבמה גם צעירים בני העדה שבריהון מקפיד לטפח כאן לכל אורך הדרך. כשאני שואל אותו על הפריחה היחסית של יוצאי העדה שנולדו כאן ומושמעים היום בתחנות הרדיו ובאמצעי המדיה הוא נשמע מרוצה. במישרין או בעקיפין, לבריהון יש חלק גם בהצלחה הזאת - באולפן הקטן שהקים בדרום תל אביב הוא מלמד כמעט את כל מי שרוצה ללמוד ומשמש כבר שנים כגשר תרבותי עבור מי שבדיוק כמוהו בעבר, חווים היום קשיי קליטה והיטמעות. "הרעיון שלי תמיד היה לשלב יוצרים מאתיופיה ולחבר בינם לבין הישראליות, ליצור משהו מקומי - ג'אז ומוזיקה שמזוהים עם המקום ולא רק כמשהו בינלאומי. אני רוצה שנגיע למצב שבו יראו מישהו עם סקסופון באוטובוס ולא יתחילו לדבר איתו באנגלית אלא שזה יהיה טבעי שהוא מוזיקאי ג'אז ישראלי. זה החלום שלי, ליצור פה תקווה עם מוזיקאים ישראליים ולייצר זהות של ג'אז ישראלי. זה יכול לקרות, אני אפילו בטוח שזה יקרה".

אבטה בריהון יופיע ב-12 בספטמבר במגדל דוד במסגרת פסטיבל מקודשת 2017

*#