קמאזי וושינגטון: הדבר הכי טוב שקרה לג'ז בזמן האחרון, או מגלומן חסר כיסוי?

לצד שניים־שלושה קטעים פושרים יש באלבום החדש של וושינגטון, "Harmony of Difference", גם לא מעט רגעים של יופי

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קמאזי ואשינגטון
בן שלו
בן שלו

הסקסופוניסט קמאזי וושינגטון הוא ככל הנראה מוזיקאי הג'ז הבולט של השנים האחרונות. הוא לא הג'זיסט הכי טוב בדור שלו, אבל אם יש מוזיקאי אחד שמגלם את התהליכים שעוברים על הג'ז (למשל, הברית שהוא כרת עם ההיפ־הופ) ואת הנוכחות הגוברת שלו בתמונה הגדולה של המוזיקה העכשווית — וושינגטון הוא האיש.

עד 2015 מעטים שמעו עליו, אבל בשנה הזאת הוא עשה שני דברים גדולים: הוא תרם תרומה מורגשת ל"To pimp a butterfly", המאסטרפיס של קנדריק למאר, ובו בזמן הוציא את אלבום הסולו המשולש "The Epic", שנמשך כמעט שלוש שעות.

האלבום עב הכרס, שזכה לשבחים קולניים במגזינים ואתרים שלא נהגו להתייחס בכלל לג'ז (והתחילו לעשות את זה באופן קבוע ב–2015), עורר ויכוח מיידי בקרב הגרעין הקשה של אוהבי ג'ז: האם וושינגטון הוא הדבר הכי טוב שקרה לג'ז בזמן האחרון, או שמא מדובר במגלומן חסר כיסוי?

האלבום החדש של וושינגטון, "Harmony of Difference", לא ישכנע את המתנגדים, אבל מאחר שהוא נמשך בסך הכל חצי שעה, הוא מסלק מהמשוואה את המרכיב המגלומני, ולצד שניים־שלושה קטעים פושרים יש בו גם לא מעט רגעים של יופי. "Truth", שמחזיק כמעט חצי מהאלבום, ממזג היטב ג'ז ספיריטואלי עם סול אוורירי, אבל ההברקה האמיתית היא "Humility", שהמלודיה המסחררת שלו עשויה להיות מנגינת הג'ז של השנה.

חלק מ"Humility"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ