בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשפים ומכשפות: אלבומי השנה האלטרנטיביים

"לאיבאך" המשיכה לבעוט לכולם בתחת, צ'לסי וולף התיכה יחדיו פצעים וצמרמורות ואור אדרי יצרה סאונד מתוק־עצוב. סיכום גותי במיוחד של 2017

3תגובות
להקת לאיבאך
Joerund F Pedersen

שנת 2017 כפי שהיא מפולטרת דרך אוזניי היא גותית במיוחד. חלק מעשרת אלבומי השנה שלי קודרים וחלק מרוממי נפש, אבל גם האחרונים עושים זאת באווירה חורפית ומכשפת. רק הרכב פופ מיינסטרים טהור אחד הצליח לחדור את רצוני העיקש, כך מתברר, להיעלם לנצח אל תוך סופת קרח. אל הצד הרוקד כמו אידיוט מול המראה שלי (אני אומר בצחוק, שהרי אני ערפד ודמותי כלל אינה משתקפת), התחברתי דרך שירים בודדים שחדרו את מעטה הכפור המלכותי ומשכו באצבעותיהם את צדי פי, כופים עלי חיוך. כך שאם בא לכם להתחיל מן הקל אל הכבד, התרכזו קודם בעשיריית שירי השנה. האזינו לאלבומי ושירי השנה:

שירי השנה של פיטשון - דלג

1. Laibach — Also Sprach Zarathustra

ההרכב הסלובני הוותיק לא מפסיק להפתיע ולבעוט לעצמו ולמעריציו בתחת שוב ושוב. ״לאיבאך״ קמה ב–1980 כלהקה תעשייתית־אגרסיבית עטויית מדים, שהפחידה עד מוות את יוגוסלביה דאז, קצת אחר כך את העולם המערבי, והרבה אחר כך, ב–2015, גם את צפון קוריאה, שם הופיעה. במאי האחרון קיימה מופע בלתי נשכח בתל אביב, ובהמשך הקיץ הקליטה פסקול למחזה על ספרו המפורסם של ניטשה, "כה אמר זרתוסטרא".

MUTE Records

גם באלבום החדש מתגלה יכולתה הלא תיאמן של הלהקה לבצע תפנית לא צפויה לחלוטין ועדיין לשמור על סאונד ייחודי. בעוד שאלבומה הקודם, ״ספקטר״ מ–2014, היה הפופי ביותר שלה, "זרתוסטרא" אקספרימנטלי, אפל, אווירתי, מעיק ובומבסטי. רק לקראת סופו מתפזרים ענני הסער והדקלום המאיים — בגרמנית! — של הסולן מילן פראז, והשמש יוצאת ומפיצה אור יקרות מרטיט בדמות שיר עדין ומרגש, היחיד בביצוע הסולנית מינה ספילר.

2. Myrkur — Mareridt

הזמרת, המלחינה, הפסנתרנית והגיטריסטית הדנית אמלי ברון מימשה באלבומה השני תחת השם ״מירקור״ הבטחה שמזנבת בעולם המטאל ומעצבנת אותו כבר כמה שנים, עם אלבום שהדאגה היחידה לגביו היא איך לכל הרוחות תתעלה עליו בהמשך. ברון מעצבנת את המטאליסטים השמרנים לא רק מפני שהיא אשה שמעזה למשוך תשומת לב עם המצוינות החצופה שלה, אלא גם משום שאפילו ב–2017 ניצב בגרעין הז׳אנר קהל עצום שאין לו סבלנות לשילוב של ז׳אנרים אחרים, או למלודיות סוחפות.

רילפס רקורדס

ברון מצליחה גם להיות כבדה ומפחידה, גם לגעת בשורשי פולק נורדיים מסורתיים בלי להתעקש להדביק להם גיטרות אגרסיביות, וגם להגיע לפסגות של קיטש מונומנטלי, שגובל בטריטוריות אירוויזיוניות בואכה דיסני. הסגנון האחרון מגיע לשיא בשיר ״אולווינדה״ — המנון ספינות ויקינגי שעושה לי צמרמורות רק מעצם הקלדת שמו.

3. Chelsea Wolfe — Hiss Spun

האמת, צ׳לסי וולף ראויה לחלוק את המקום השני ברשימה. כמו מירקור, גם היא מכשפה מדהימה (שאף חולקת עם מירקור במות ואף התארחה באלבומה), אשר הולכת ומתקרבת לעולם המוזיקלי והאסתטי של המטאל הקיצוני, ובעת ובעונה אחת לחזית המוזיקה האלטרנטיבית העכשווית. ״היס ספאן״ הוא אלבום פוצע, מצמית, מצמרר ומחרמן, גרסת 2017 ל״ריד אוף מי״ החורך של פי־ג׳יי הארווי שיצא ב–1993 והיה מאבני היסוד המוזיקליים של הניינטיז. וולף מפרקת את הגיטרה הפוסט־בלוזית של הארווי ומשלבת אותה במרקם שנע על הטווח שבין מטאל אוונגרדי, שוגייז ודרים־פופ. שיאו של האלבום הוא השיר ״וקס״, שנשמע כמו גרסת קופר הרע מ"טווין פיקס" ל״קוקטו טווינס״. חלום וסיוט שהתגשמו בעת ובעונה אחת.

Constellation Records

4. Godspeed You! Black Emperor — Luciferian Towers

מאז פרץ ההרכב/קולקטיב הקנדי בשנות ה–90 לעולמנו, ושויך לתנועת הפוסט־רוק המאתגרת והמרגשת, הוא ביסס לעצמו מעמד שגובל בקדושה, כשכל אלבום הוא עולם ומלואו של מלנכוליה מלכותית, ענקית ושואבת נשמות. עם זאת, אני נאלץ להתוודות שאחרי הפסקה בת עשור בין אלבום מ–2002 לאלבום מ–2012, נחלש כוח המשיכה המשול לחור שחור של הלהקה על נשמתי, ותשומת הלב שלי איבדה מאופייה הדתי. באורח מיסטי, בדיוק כשהסתובבתי על עקביי, בדקתי לעומק את האלבומים שהזנחתי, דפקתי את הראש בקיר באשר לאיפה הייתי ומה עשיתי, יצא אלבום חדש שניצב באמצע בין רוק רחב יריעה וקולנועי כמו טונדרה ארקטית המוקרנת על גבי מסך איימקס, לבין מוזיקה מקודשת של הדת הפרטית של הלהקה ומעריציה.

5. Ulver — The Assassination of Julius Caesar

קשה לחשוב על להקה שעברה יותר תהפוכות סגנוניות מ״אולבר״. היא פרצה עם גל הבלאק המטאל הנורווגי והקליטה אלבומים פרימיטיביים וברבריים, ולאחר מכן שברה הגה לכיוונים שונים לחלוטין, למשל אלבום קונספט באורך 493 שעות בהשראת האמן והמשורר ויליאם בלייק, ששילב אוונגרד גותי עם טריפ־הופ וסלסה. סתם, לא היתה שם סלסה. בשנים האחרונות הוציאה הלהקה אלבומי בלדות נוגים וקורעי לב — ואז, הופה, הקליטה השנה את האלבום הכי טוב של ״דפש מוד״. "יוליוס קיסר" הוא אייטיז מלודרמטי לפנים בלי בושה, בחיזוק עיבודים תזמורתיים. להאזין ולא להאמין.

6. Godflesh — Post Self

בהאזנה ראשונה לחדש של ״גודפלש״, הרכב אינדסטריאל בריטי קשוח ומשפיע, הוא נשמע כמו חזרה מייגעת ואנכרוניסטית על הנוסחה של הלהקה: גיטרות־מסך־ברזל בעיצומו של טריפ אסיד רע, גרוב בס בגובה מדאיג בסולם ריכטר, ביטים אכזריים ושירה מהדהדת או נובחת, מפולטרת קשות. עכשיו קראו שוב את התיאור הנ״ל ותבינו מה האלבום הזה עושה ברשימת אלבומי השנה.

7. Delia Gonzalez — Horse Follows Darkness

לא שמעתי על המוזיקאית האינסטרומנטלית הזאת עד השנה, וכעת בבעלותי רוב הדיסקוגרפיה הצנועה והמרשימה שלה. בהאזנה לא מרוכזת אפשר לחשוב שמדובר במין אמביינט מעליות סתמי, אבל העמקה מגלה שילוב מהמם בין מינימליזם שמרפרר לקלאסי מודרני לבין נעימות שיכולות להתלבש על סרטי אימה משנות ה–70, לבין מה שנהוג לכנות ״מינימל סינת", כלומר הגרסה המאתגרת של סינת־פופ מצעדים מהאייטיז.

פטריג סבג

8. Bell Witch — Mirror Reaper

אלבום דום מטאל קיצוני שמבוסס על קטע אחד באורך 80 דקות, שכולו מסע ביגון השאולה. ואטס נוט טו לייק? הלהקה תופיע בשנה הבאה בישראל.

9. אור אדרי — כידוד

האלבום הישראלי הטוב של השנה, עם סאונד שנשמע כמו האינדי־רטרו של ״ברודקאסט״ — צלילה מתוקה־מתוקה, עצובה־עצובה, שממשיכה בטבעיות את הדרים־פופ המשכר של להקת ״ריו״ שבה אדרי חברה. הכי מכאן והכי משום מקום. לצדה בלטו בישראל גם אלבום הבכורה של ״לילה״ ו״סאד פרטי״ המלודי של "The Driers".

10. Paramore — After Laughter

קונצרן הפופ־פאנק־לייט המפלצתי ששמו ״פאראמור״ שינה כיוון והוציא אלבום שנשמע כמו ״טוקינג הדז״ מ–1982. וזה סופר־כיפי.

עשרת שירי השנה, ללא סדר חשיבות

Alice Cooper — Paranormal
Goldfrapp — Everything is Never Enough
Chaos Chaos — Dripping with Fire
Rolo Tomassi — Balancing the Dark
Quicksand — Illuminant
Torres — Three Futures
Zola Jesus — Soak
Beth Ditto — In and Out
St. Vincent — Masseduction
Hot Water Music — Never Going Back



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו