מת מארק אי סמית, סולן להקת "דה פול"

סמית, בן 60 במותו, היה מוזיקאי פורה שהקליט יותר מ-30 אלבומים ונודע ביחסיו הרעועים עם חברי הרכב הפוסט-פאנק שהנהיג. בשנה שעברה ביטל מספר הופעות בגלל מצבו הבריאותי

גרדיאן
הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
"דה פול" בהופעה
מארק אי סמית בהופעה בתל אביב, 2016צילום: דניאל צ'צ'יק
גרדיאן
הארץ

מארק אי סמית, סולנה של להקת "דה פול", מת היום (רביעי) בגיל 60. בתקופה האחרונה סבל מבעיות רפואיות בגרון, בפה ובמערכת הנשימה. מנהלת הלהקה וזוגתו, פמלה ונדר, צייצה בטוויטר כי סמית מת הבוקר בביתם.

סמית חמום המוח ייסד את הרכב הפוסט-פאנק "דה פול" ב-1973 בעיר פרסטוויץ’ שבאנגליה, לאחר שצפה בהופעה של "סקס פיסטולז" במנצ'סטר הסמוכה. הוא היה החבר הקבוע היחיד בלהקתו, שבמרוצת השנים החליפה לא פחות מ-66 נגנים – כשליש מהם החזיקו בה מעמד פחות משנה. הוא היה ידוע ביחסי האנוש הרעועים שלו, שבגינם פיטר מהלהקה את רוב שותפיו לדרך.

סמית היה גם מוזיקאי פורה למדי. אשתקד הוציאה "דה פול" את אלבום האולפן ה-32 שלה, "New Facts Emerge". הוא הופיע ככל שבריאותו איפשרה לו, ובאוקטובר האחרון אף עלה על הבמה כשהוא בכיסא גלגלים. באוגוסט 2017 ביטלה "דה פול" הופעות בניו יורק ובלואיוויל לאחר שסמית נאלץ להתאשפז בבית החולים. ונדר הודיעה אז כי "למרבה הצער, הוא לא יוכל לטוס בחודשיים הקרובים. זה יהיה הימור בריאותי".

סמית נולד ב-1957 בסלפורד, פרוור של מנצ'סטר, וכנער הקים את להקתו. 11 מאלבומיה נכנסו לטופ 40 במצעד הבריטי, לרבות "The Infotainment Scan" שדורג תשיעי בשיאו. אף שמעולם לא זכתה להצלחה בינלאומית רחבת היקף, נחשבת "דה פול" לאחת משלוש הלהקות הגדולות שיצאו מאזור מנצ'סטר בסוף שנות ה-70 (לצד "ג'וי דויז'ן" ו"דורותי קולום") והסאונד שלה השפיע על מוזיקאים והרכבים רבים. שיתף פעולה לאורך השנים עם אמנים רבים, בהם "גורילאז", "אינספיירל קארפטס", "קולדקאט" ו"מאוס און מארס".

"דה פול" הופיעה שלוש פעמים בישראל: ב-1990, ב-2012 וב-2016. "מפעילים הרבה לחץ על אמנים לא להגיע לכאן", אמר בראיון ל”הארץ” בביקורו האחרון בתל אביב. "קיבלנו כמה שיחות טלפון מסתוריות. מישהו צלצל לברר אם שקלנו מחדש את הפוזיציה שלנו בנידון. אני לא בעניין של לבטל הופעות. אם הייתי אז לא הייתי מופיע גם בצפון אירלנד בתקופות הסוערות שם. או בדבלין. אין לזה סוף". כשנשאל מה דעתו על גל האיחודים של להקות פאנק ופוסט-פאנק רבות בשנים האחרונות ענה כי "זו תופעה מעצבנת. אני חושב שמדובר באיזושהי כמיהה, גם של האמנים וגם של הקהל, לנעורים. אבל אולי הם רואים אותי ואומרים 'אם הוא יכול אז למה לא אנחנו'. אולי אני הבעיה פה והכל באשמתי. וכל הלהקות האלה מתאחדות בגללי".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ