בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיחה אחת, וכריס קורנל היה היום אתנו

כריס קורנל וסולן "לינקין פארק" צ'סטר בנינגטון, ששמו קץ לחייהם, הם לא המוזיקאים היחידים שסבלו מבעיות נפשיות. קו עזרה חדש מנסה להעניק מענה ללחצים ייחודיים של אמנים, בסביבה שבטוחה שחייהם נפלאים

2תגובות
סולן סאונדגרדן כריס קורנל
Casey Curry/אי־פי

יום שני, אחת עשרה בלילה, בקרדיף שבוויילס. זו כבר השעה הרביעית למשמרת של רוב אסטון, בן 23, לשעבר אם-סי דראם אנד בייס, שעונה לטלפון באחד מקווי העזרה הנפשית הראשונים בעולם למוזיקאים. קו העזרה, Music Minds Matter, שהקימה בדצמבר העמותה Help Musicians הבריטית, נועד לתת אוזן קשבת לאנשים מתעשיית המוזיקה, ששיעור גדול מהם סובל מבעיות הקשורות לבריאות הנפש. המתקשרים לקו משוחחים עם מטפלים ומקבלים ייעוץ בעניינים כגון חובות כספיים ומידע על שירותי הרווחה בבריטניה. הארגון משקיע בקו העזרה כמעט מיליון ליש"ט, שהם כ-1.4 מיליון דולר.

המשמרת הקודמת של אסטון היתה עמוסה. מנהלת להקה במצוקה היתה הראשונה שהתקשרה. "היא פשוט הרגישה אבודה ורצתה לדבר עם מישהו", הוא מספר. אחר כך התקשר מוזיקאי מבוגר והתוודה שהוא מתכוון להתאבד. אסטון שכנע אותו לתת לו את כתובתו ושלח לשם אמבולנס. הוא מספר שאחרי השיחה היה מוכרח לצאת להפסקת סיגריה, "כדי לסדר את הראש קצת".

כעבור כמה שעות התקשר מוזיקאי נוסף. נשמע שהוא אמן מצליח, מספר אסטון, שמופיע לא מעט. אבל הוא סובל מלחץ עצום, כאילו משהו עלול להשתבש כל רגע. הוא ביקש עזרה, רצה לעבור טיפול נפשי, אבל לא ידע איך יוכל להתחייב לטיפול כזה כשהוא נוסע מעיר לעיר להופיע.

ביום שני האווירה במשמרת מנוגדת בתכלית למשמרת הקודמת. הטלפון אילם. כדי להעביר את הזמן, אסטון גולש באינטרנט, מכין קפה, מתמתח. אבל אז, באחת עשרה וחצי בערך, מגיעה הודעה בדואר האלקטרוני. נגן מוזיקה אלקטרונית מספר על שלל הבעיות שמציקות לו, ובהן חרדה ודיכאון. "עצם העובדה שמישהו שולח מייל כזה, זה צעד ענקי בשבילו", אומר אסטון. "ברור שיש לו צורך לדבר עם מישהו".

הוא ממהר להשיב על המייל, וכותב למוזיקאי בין השאר שהוא מוזמן להתקשר בכל עת. חולפות ארבע שעות והטלפון עדיין לא מצלצל. 25 שיחות בשבוע בממוצע הגיעו לקו העזרה בדצמבר. כמה מהערבים סוערים, אחרים שקטים.

מאתיו ג'ונסון, סולן להקת הרוק "Hookworms" מלידס
ANDREW TESTA / NYT

בריאות הנפש היא סוגיה מתוקשרת בתעשיית המוזיקה. בתקופה האחרונה, כוכבים כגון זאין מאליק סיפרו שהם סובלים מחרדה, כריס קורנל מ"סאונדגרדן" וצ'סטר בנינגטון מ"לינקין פארק" התאבדו. אך קו העזרה Music Minds הוא אחד המיזמים הציבוריים המעטים שפועלים ומנסים לשפר את המצב.

ריצ'רד רובינסון, מנכ"ל הארגון Help Musicians, אומר שהרעיון התבשל במשך כמה שנים. "הדחיפה הסופית", הוא אומר, באה ב-2016, כשהארגון הזמין את אוניברסיטת וסטמינסטר בלונדון לחקור את תחום בריאות הנפש בתעשיית הבידור.

מכ-2,200 איש שהשתתפו במחקר, מנגני כינור מתחילים ועד זמרי פולק, 71 אחוזים סיפרו שהם סובלים מחרדה ו-68.5 אחוזים דיווחו על דיכאון. הנתון הארצי הממוצע בבריטניה הוא 17 אחוזים מהאנשים מגיל 16 ומעלה שסובלים מחרדה או דיכאון, על פי נתוני הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה במדינה. יותר ממחצית מאנשי תעשיית המוזיקה סיפרו שהם מתקשים להשיג עזרה. הדיווח על תוצאות המחקר אומר ללא כחל ושרק: "לעשות מוזיקה זה תהליך תרפויטי, אבל לעשות קריירה ממוזיקה זה הרסני".

מחקרים אחרים העלו נתונים דומים. ב-2016 גילו חוקרים מנורווגיה ששיעור המוזיקאים במדינה שנמצאים בטיפול נפשי גדול פי שלושה משיעור העובדים הכללי. "אני חושב שזאת סביבה ייחודית", אומר רובינסון. "אדם שמציג לראווה את היצירתיות שלו אומר בעצם, 'תראו, אני יכול להצליח ובאותה מידה אני יכול להיכשל'. זה מחריד". השיחות שמגיעות לקו העזרה מדי יום מעידות שהקו נחוץ, הוא מוסיף. עד כה עיקר המטלפנים הם נגנים, מלחינים ושחקני מחזות זמר.

צ'סטר בנינגטון, סולן "לנקין פארק"
AP

קל למצוא מוזיקאים שמקדמים בברכה ניסיונות כאלה. "אין לי שום בעיה להודות שהתקשרתי בעבר ל'Samaritans'", אומר מאתיו ג'ונסון, סולן להקת הרוק "Hookworms" מלידס. Samaritans הוא קו העזרה הידוע ביותר בבריטניה למניעת התאבדות. "הבעיה שסבלתי ממנה היתה שכשניסיתי להסביר את הבעיות שלי, ונתקלתי בזה גם בשיחות עם מטפלים, אמרו לי, 'שטויות, החיים שלך בטח נפלאים'. אנשים לא מבינים את הלחצים שמוזיקאים נתונים בהם".

ג'ונסון סובל מתקופות של דיכאון בחייו מאז גיל ההתבגרות. העובדה שהוא עוסק במוזיקה מחריפה את המצב לפעמים, הוא אומר, אף על פי ש"Hookworms" הוציאה שני אלבומים שזכו לביקורות מחמיאות. לדבריו, חוסר היציבות הכלכלית היא חלק בלתי נפרד מהמקצוע אבל הוא מספר שהוא גם שונא לעמוד על במה, ושקשה לו להתמודד עם ביקורות ועם טוקבקים חריפים.

"יום אחד קראתי תגובות ביוטיוב, ומצאתי אחת – אחת! – שמישהו כתב בה שהוא לא אוהב את הסינגל שלנו", מספר ג'ונסון. "את התגובה הזאת אני לוקח ללב. אני מתעלם מכל האחרים שכתבו שהוא נהדר".

המוזיקאי אומר שיש לו מזל שהלהקה שלו חתומה בדומינו, לייבל לונדוני שלדבריו תומך בלהקה. "כשאני מרגיש לא טוב, הם תמיד באים לבדוק שאני בסדר. הם עושים מאמצים מיוחדים להזיז תאריכים, לבטל הופעות אם אפשר.

"גם אם האלבום היה נכשל לגמרי, אני לא חושב שהם היו מפסיקים לתמוך בנו", הוא מוסיף. "יש לי חברים שעשו אלבום אחד בלייבל גדול ואחר כך החברה זרקה אותם, והם פשוט הידרדרו למקום איום ונורא".

אף אחת מחברות התקליטים הגדולות שפנינו אליהן במהלך העבודה על הכתבה לא הסכימה לדבר על פעולות שעושה התעשייה בכל הנוגע לבריאות הנפש. "קו העזרה נהדר, אבל זה לא פתרון של ממש, בשום דרך", אומרת סאלי גרוס מאוניברסיטת וסטמינסטר, שעמדה בראש המחקר שהזמין הארגון Help Musicians. "עניין בריאות הנפש הוא נושא חם בימים אלה, וכולם אומרים שהם עושים משהו בעניין. אבל אני לא יודעת מה הם עושים בעצם".

לא רק תעשיית הבידור היא שצריכה לפעול, היא מוסיפה. שירותי בריאות הנפש זקוקים להגדלת המימון הממשלתי, ויש צורך להכין את המוזיקאים טוב יותר למציאות החיים המצפה להם, ולעשות זאת בחינוך.

המוזיקאים עצמם קוראים לפעול בעניין ביתר שאת. "מועדוני כדורגל מעסיקים אנשים שעובדים איתם צמוד בכל תחומי הבריאות של השחקנים", אומר ניל בארנס, הוא "Leftfield", אמן דאנס שכמה מאלבומיו הגיעו למעמד של אלבומי פלטינה. "לדעתי חברות התקליטים צריכות להעסיק מטפלים באופן קבוע, ולהציע ללהקות שלהן את השירות הזה".

בארנס סובל מדיכאון שנים רבות, ולדבריו הדיכאון החריף כשהלהקה התפרקה, ב-2002, ובהמשך כשהיה נתון בלחץ לכתוב מוזיקה חדשה. למזלו היה יכול להרשות לעצמו טיפול נפשי פרטי, הוא מוסיף.

אבל קווי העזרה הם צעד ראשון חשוב לפתרון. רובינסון, מנכ"ל ארגון Help Musicians, קורא לתעשיית המוזיקה העולמית לתמוך במיזם Music Minds Matter או לחקות אותו. "בריאות הנפש היא כיום נושא שכולם מדברים עליו, אבל צריך להבטיח שזה לא יהיה עניין סנסציוני או אופנה חולפת — אנחנו מאבדים אנשים".

מאנגלית: אורלי מזור־יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו