בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעלי מועדונים הצטרפו למאבק נגד גירוש מבקשי המקלט. האם זה מאוחר מדי?

קהילת חיי הלילה של תל אביב שוברת שתיקה ארוכת שנים בנושאים פוליטיים. למרות הרצון הטוב, יש הטוענים כי היוזמה החדשה לא תשנה דבר

46תגובות
הופעה מחוץ למתקן חולות, בסופ"ש האחרון
ענבר ארז

יוזמה חדשה של בעלי מועדונים, לצד אנשי חיי לילה בתל אביב, מבקשת להקדיש את סוף השבוע האחרון בפברואר למאבק בגירוש מבקשי המקלט תחת הכותרת "לילה נגד הגירוש". חלק מהרווחים ייתרמו לארגונים הפועלים לרווחת הפליטים ולעצירת הגירוש הצפוי.

בשנים האחרונות החלו בעלי המועדונים ברחבי העולם להבין שיש להם כוח ציבורי כמובילי דעת קהל. מאבקים חברתיים ופוליטיים ברחבי העולם קיבלו גיבוי מחיי הלילה, למשל בבריטניה, שם עודדו בעלי מועדונים את לקוחותיהם לצאת להצביע באמצעות קמפיין מסיבי ברשתות החברתיות. ב–2002 יזמו בעלי מועדונים בתל אביב רייבים המוניים נגד הכיבוש, אבל בשנים שחלפו התרחקה קהילת חיי הלילה המקומית מסוגיות פוליטיות והתמסרה לחזות ההדוניסטית. הקשר בין בעלי ובלייני המועדונים למבקשי המקלט (העובדים במקומות הללו) אולי נראה מתבקש — אך דווקא בגלל השתיקה הרועמת ארוכת השנים בתחום האקטואליה, זהו מהלך חשוב מאין כמותו.  

פוסט של בנג'י - דלג

בשבת האחרונה נערך מחוץ למתקן "חולות" בדרום אירוע סולידריות עם מבקשי המקלט הכלואים שם. באירוע, שהחל לטענת מארגניו כיוזמה מחתרתית, השתתפו כמה תקליטנים תל־אביבים, הרכב ההיפ־הופ "פלא אוזן" ומוזיקאים נוספים. היוזמה משכה אליה רק כ–200 בני אדם, רובם לא ממש ייצגו הבליין התל־אביבי הממוצע והאדיש, אלא יותר כמו הדמויות הרגילות שממלאות הפגנות כאלו — תמהיל של נשים עושות שלום וניאו־היפים. בשאיפה, ההתארגנות החדשה של בעלי המועדונים תביא את אירועי הסולידריות אל הבליינים, מאחר שאלה לא יגיעו אליהם בעצמם.

"חיי הלילה הם הרבה יותר מרק בילוי", אומר בנג'י לנפנט, תקליטן, טייס במקצועו ואחד השותפים בפסטיבל "גראונדד". "דרך חיי הלילה אנחנו מנגישים את המאבק לבליין הפשוט. המאבקים החברתיים וחיי הלילה בעיניי תמיד הלכו יד ביד, לנו כבעלי מועדונים יש פלטפורמה ויכולת לעשות מחאה ולהרים אירועים ולכן חשוב לנו לעבוד פרקטית ולא רק לכתוב עצומה, אלא גם לתת כסף לארגונים הללו, כל עסק לפי יכולתו. לתת דלק למאבק".

החשש של בעלי העסקים מנקיטת עמדה פוליטית בישראל העכשווית ברור מאליו, אך לנפנט לא רואה את המאבק הזה כאקט פוליטי. "יש פה רדיפה אחר צדק עבור אוכלוסייה מוחלשת, ואנחנו לא בתחרות מי יותר מוחלשים. יש מיליון בעיות בארץ, אבל במקרה הזה יש סכנה ברורה ומיידית ולכן אנחנו מרימים את הזעקה הזו עכשיו. לאורך כל הדרך, המדינה עשתה המון טעויות בטיפול בבעיה הזו, מכל הבחינות, זו כרגע נראית כמו ההזדמנות האחרונה לעזור".

פוסט הפייסבוק שבו קראו לנפנט ושותפיו לבעלי מועדונים ולבליינים להצטרף למאבק גרף מאות לייקים ושיתופים. הוא הניע לא מעט מבעלי המועדונים והברים לחתום על העצומה הקוראת לעצור את הגירוש. נכון לכתיבת שורות אלה, כ–30 עסקים שונים בתל אביב חתמו על העצומה, בהם המועדונים "אלפאבית", "ברקפסט", "בית מעריב" התל־אביביים ובר ה"מזג" על שלל נגזרותיו ברחבי תל אביב. גם מועדון "פרגמון" הירושלמי הצטרף.

בנג'י לנפנט
טלי שני

בעלי המועדונים לא מפחדים שהבעת עמדה תפגע בעסקים?

לנפנט: "כל פעם שנביע עמדה יהיה מי שיתנגד, העמדה לא באמת משנה. יש הרבה נייטרליות מרגיזה ברחוב ובמדינה. מפני שכולנו נמצאים שנים בחיי הלילה ומבינים את הגבולות הברורים בין טוב לרע, בין אסור למותר, חלקנו הצלחנו לפתח איזשהו חוש צדק טיפה מחודד יותר. אנחנו גם לא מכריחים אף אחד להצטרף אלינו, כל אחד ייתן את המינימום שהוא יכול גם כלכלית, אני רואה הרבה הירתמות וזה משמח".

אלירן דהן, תקליטן, אמן רב־תחומי ושותף בבר ה"דרמה" בתל אביב, אומר: "אני מודע למיקום הגאוגרפי שלנו על המפה הפוליטית ואני לא חושש. בעיני, כאמן, זו בושה לפחד מהבעת דעה. אבל אנשי חיי הלילה תמיד יפחדו מכך כי הם מנסים לכוון להרבה קהלים — ולנקוט עמדה בישראל זה מסוכן כלכלית. זו החלטה שקיבלנו בכובד ראש, אבל זה נושא שבעיניי כישראלי וכנכד לפליטים הוא א'־ב'. ומעבר להכל, אני מעסיק את האנשים האלה וכרגע לא מעניין אותי מעמדם החוקי, אני רוצה לעזור להם. זו לא הדרך, להעיף אנשים בבעיטה מהמדינה".

ובכל זאת, כמו הטייסים והרופאים, גם אתם התאגדתם ואתם נוקטים עמדה. למה חשוב לכם לבדל את עצמכם?

"אני חושב שכל מי שנמצא בחיי הלילה נפלט אליהם מאיזשהו מקום", אומר דהן. "היו הרבה אג'נדות של הרבה דורות בחיי הלילה בעיר, חלקם התעסקו בדברים פוליטיים וחלקם לא, הדור הזה נוקט עמדה".

אף שהרוב מסכימים שמדובר ביוזמה מבורכת, דווקא חלק מהפעילים החברתיים הנאבקים בגירוש לא ממש מתלהבים. "המחשבה הראשונה שלי כשהצטרפתי למאבק בגירוש היתה להרים אירוע מוזיקלי עם אמנים מהשורה הראשונה שירימו קול מחאה. הכוונה היתה שהמסר יהדהד לא דרך נאומים או פוליטיקאים", אומר פעיל במאבק נגד הגירוש, שהעדיף שלא להיחשף בשמו. "מהר מאוד הבנתי שהאירוע הזה לא יוכל להתקיים במקומות בסדר גודל קטן. כל בעל מקום שדיברנו אתו הביע נכונות רבה מאוד ואף תמיכה, אבל אף אחד לא הניף אצבע כדי לספק את החלל שאנחנו צריכים. אצל האחד כל התאריכים היו תפוסים חודשיים מראש, האחר הביע רצון ונכונות אבל בעל הנכס שלו הטיל וטו והשלישי לא רוצה לערב פוליטיקה בעסק. הרגשתי שבסופו של דבר בתוך כל העיר הליברלית־שמאלנית הזאת לכולם נוח מאוד לשלם מס שפתיים של סולידריות — ותו לא".

זה היה לפני כמה שבועות, אך העצומה והיוזמה החדשה מעידות על כך שהם רוצים לשתף פעולה בתנאים שלהם. מה רע בכך?

"אני מברך על היוזמה ושמח ממנה, אבל עוד כמה שקלים זה לא מה שיעצור את הגירוש. הבעיה שלנו היא גם פנים־ארגונית במטה המאבק. מדובר לרוב באנשים חסרי ניסיון שעובדים בשיטה של פיזור סמכויות בגלל עומס גדול. אין להם יכולת כלכלית או הפקתית, יש המון רצון טוב אבל גם חוסר ניסיון. המון יוזמות אחרות מתפספסות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו