בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קריאת הגבר

מה רוצים גברים בשירי אהבה מזרחיים?

דמותם של גברים בשירים אלה היא של רומנטיקנים על גבול המאצ'ו השקועים בהאדרה פנטסטית של דמות האישה. לא בטוח שזה בהכרח דבר רע

22תגובות
אבי ביטר
אריאל שליט

אבי ביטר יודע כמה מסוכנת האהבה. בשירו "השיכור" מספר לו גבר שפגש בשוק כיצד נהרסו חייו בגלל אישה. הוא אהב אותה. נתן לה את רכושו ונשמתו. ואילו היא קמה ונטשה. "הישמר לך מהאהבות" מזהיר השיכור, "כי בסוף הדרך יש רק אכזבות". אך העצה לא עוזרת. הוא מתאהב באישה ומתרסק בעצמו. בשיר "האהבה הזאת" הוא מתייסר: "קיללתי את היום שהתאהבתי בה / אני רוצה לשכוח כל מה שהיה / אל תספרו לי כלום אם תראו אותה".

גברים בשירי אהבה מזרחיים בולטים בשני מאפיינים עיקריים, שהם צדדיו של אותו מטבע. האחד הוא תפקוד רומנטי על גבול המאצ'ו. השני הוא האדרה פנטסטית של דמות האישה. הם נופלים שבי אחר יופייה או קסמה. רוצים לתת לה כל מה שבן תמותה יכול להציע למלאך. הטרובדור המזרחי מעניק לאישה את הכוח לשנות את מצב רוחו מקר לחם. את מצבו הקיומי מחושך לאור. התלות בה מובילה אותו לביטוי חזק ומרגש של אהבתו. אלא שלעתים זה לא מספיק והיא עוזבת. אז מתמוטט הגבר ומאבד את עצמו. "בדד", שר זוהר, "במשעול אל האין. בדד, בנתיב ללא כלום". חסר כל; ללא אהבה, חברים, עתיד או תקווה. לעתים ההתמוטטות כה טוטלית שהגבר נותר פסיבי ומאוין מול האהובה שהלכה. עופר לוי, ב"החזירי לי את בני" שר: "זה שובר לב של גבר, כשהבית ריק  / אני בוכה לא בסתר הכאב חונק / השארת אותי פה לבד / הכל מלא כאן אבק / עם הבדידות נאבק, רחמי עלי". אלה שורות מטלטלות, הן מבחינת חסר האונים שבהן והן מבחינת החשיפה הרגשית. בניגוד לשורה המצוטטת עד זרא של אבנר גדסי "הגברים בוכים בלילה לא תשמע קולם", כאן מודה הגבר שהוא לא בוכה בסתר. הוא מאשר את פגיעותו ואת היותו מוזנח, נטוש.

עופר לוי בשירו החזירי לי את בני - דלג

האישה מורמת לעמדה חזקה בה היא יכולה להעניק מרחמיה לגבר הדואב, ואז כאבו יחלוף. האומללות מגיעה לשיאה. "אייכה בן, אהוב קטן" שר הזמר. "מתי אשמע אותך אומר אבא / חיים שלי אתה / החזירי לי את בני נשמתי / בלעדיכם אין לי אור, רחמי עלי / את הרסת את ביתי, מה עשית לי מה?". הדיכוטומיה של גבר אוהב שמתפרק ללא אהבה אל מול אישה מוערצת ונוטשת מגיעה לאבסורד. הוא בודד בלעדיה. חסר סיבה לחיות. לא מסוגל לפגוש את בנו. זו אמנם אינה בדיחה. ישנם גברים אמיתיים בישראל שנושלו מקשר עם ילדיהם באמצעות רשויות החוק. אולם כאן הגבר כה חלש, כאילו רק ברשותה של האם הוא יוכל להיות בקשר עם בנו.

בשירי האהבה הללו אין זכר ליכולות ההתמודדות שלו. בוודאי שאין מקום לדבר על התאוששות, למשל על ידי קשר עם אישה אחרת. אין התייחסות לבעייתיות שהתקיימה אולי בקשר שאבד, על כך שהפרידה פותחת הזדמנויות חדשות, לביטוי של האגרסיה שהצטברה כלפי בת הזוג, או לאחריות פרסונלית על סיום הקשר.

דיכוטומיה כה חד צדדית טבעי שתייצר הבדלי כוח ומצבי איום. אם הגבר תלוי עד כדי כך באישה והיא חזקה כמעט ללא גבול, הגיוני שכוחה יאפשר לה עזיבה וגרוע מכך – הליכה עם גבר אחר. בשירים רבים הנוכחות של האחר תלויה מעל הקשר, מטילה צל מאיים, או מתגשמת ממש. ב"ימים יגידו" של אייל גולן: "אם יהיה דומה מגע ידיו לידיי / אם עינייך ילטפו את פניו  / חום גופך ימיס את לילותיו / אם תלחשי לו מילות אהבה". חום גופך ימיס את לילותיו! זו נוסחה לריסוק של כל גבר.

הקיום שלו תלוי באישה, כפי שמבטה של האם מקיים את התינוק. "אין תינוק ללא אם", כתב הפסיכואנליטיקן דונלד וויניקוט, במובן שקיומו של הילד מכונן על ידי אימו. במקביל, בשירים אין גבר ללא אישה, במובן האדיפלי העמוק. עופר לוי ב"הולך לי מיואש" זועק לאישה שתשמע מה קרה לו אחרי שהלכה. פניו נפלו לאדמה. האושר עזב את חייו. זה מה שקורה כשאימא מסירה את מבטה מילדה. הצד האדיפלי מודגש במילים, ללא צורך בפרשנות: "ואני כמו ילד מבקש לאימא מבקש רק אותך / ואני לא מבין איך פתאום הכל עלי קרס / ואני כמו תינוק אלייך רץ תחכי". האהוב הוא ילד הרץ אל אמו. כמו תינוק שאין לו קיום ללא אם המביטה בו כך הוא פונה אליה בתחינה – "אל תשכחי אותי אף פעם זה אני".

האישה מוערצת כאם. בהתאמה, דימויי האהבה אליה כמעט אף פעם אינם מיניים. נדיר לשמוע תיאור של חמוקיה, שדיה, מיניותה. במקום, היא מתוארת כחמה, מופזת, אוהבת. היא אחראית על רגשות כמו עצב ודיכאון בלכתה, ואושר ושלמות בנוכחותה. אין דיבור על חרמנות אליה או על מידת הסקס אפיל שלה. היא האם השמימית, הקדושה, לא מישהי לשכב איתה. ב"את מלכת היופי שלי" של אייל גולן הוא שר – "רק איתך אני מרגיש קיים / נולדת בשבילי." כך גם זוהר ארגוב ב"אלינור": "בלעדייך לא שווה לי כל העולם". פני המלאך שלה – אם הייתה חסרה האדרה א-מינית עד כה, מוכיחים לו שאין לו קיום בלעדיה. הוא יושב; פסיבי, מאוכזב, משולל כוח ושעות שינה, ומפנטז שהיא תשוב אליו מכוח איזה נס.

זוהר ארגוב בשירו אלינור - דלג

קל לגלגל עיניים על המוזיקה הזו, ואכן ההגמוניה הישראלית לא פספסה הזדמנות לעשות זאת. יהורם גאון כינה אותה "זבל" ו"בושה לאינטליגנציה". אך צריך לזכור שהביטויים הארסיים כלפיה הם דרך עקיפה לתקוף את המזרחיות עצמה ואת הגבריות המזרחית באופן ספציפי. התרבות מגונה, וכך מושמץ בעקיפין הקהל שלה.

מבט כזה מפספס, כמו כל מבט מתנשא, את המורכבות והחידוש. הרי יש כאן טוויסט מקסים בעלילה. המאצ'ו הוא גבר שביר על סף דיכאון. לפעמים הוא ממש סמרטוט. חשוף ופגיע. הוא לא פוחד להביע את התלות שלו באהובתו. את נקודות התורפה שלו. הלוואי וגברים רבים היו מאמצים גישה כזו לאהבה. לעתים הוא אמנם ילדותי ומעורר רחמים, אבל גם אז הוא מרשה לעצמו חיבור גולמי לרגש. הקול הכואב שלו הוא גם ביטוי לצמא שלו לקשר. הוא מודה שהוא פגיע אל מול גברים אחרים, ושהוא עלול להיפגע מהעצמאות המינית והרגשית של האישה. הוא מנהל קשר רגשי מאוד – חוויה עמוקה ומתוקה מצד אחד, אך גם נואשת ומסוכנת בשל הוויתור העצמי הכרוך בה. את כל זה הוא שם על השולחן, ושר, עם הקולות היפים ביותר שיש בזמר העברי. מעבר לכל אלה, הוא משאיר אחריו את הלקח שלימד השיכור את אבי ביטר – תאהב, אבל אל תגיע לכדי הקרבה עצמית, משום שאז יבואו ייאוש ודיכאון. זה כבר מוגזם. תהיה גבר. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו