בחזרה אל אחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר בתולדות הרוק

בשבוע הבא יצוינו 50 שנה לאלבום "Music From big Pink" של "הבנד". שיריו והסאונד שלו היו ריאקציה לרוח המהפכנית של הרוק אז

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
להקת "הבנד"
להקת "הבנד"צילום: Gijsbert Hanekroot/Redferns
בן שלו
בן שלו

בשבוע הבא ימלאו 50 שנה לאחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר בתולדות הרוק, "Music From big Pink" של "הבנד". ביג פינק היה הכינוי של הבית בעיירה ווסט סוגרטיז במדינת ניו יורק, שבו התגוררו שלושה מחברי "הבנד", הבסיסט ריק דנקו, הפסנתרן ריצ'ארד מנואל והמולטי־אינסטרומנטליסט גארת הדסון (בלהקה היו חברים גם הגיטריסט רובי רוברטסון והמתופף לבון הלם).

השירים שנכתבו שם, ובעיקר הצליל של "הבנד" שהתגבש במקום, היו ריאקציה כמעט מוחלטת לרוח המהפכנית, החדשנית, האורבנית, הפסיכדלית והפוליטית של הרוק לקראת סוף שנות ה–60. במקום לדהור קדימה אל עתיד אוטופי ולפרוץ בעזרת מוזיקה וסמים את גבולות התודעה, כפי שעשו רוב עמיתיהם, חברי "הבנד" הביטו לאחור, אל העבר של אמריקה, וגם פנימה, לתוך נפשם.

התוצאה, שהוקלטה בצורה חיה לגמרי, ללא שימוש בטכניקה של אוברדאבינג (דבר נדיר בסוף שנות ה–60, מקדשות האולפן), היתה אלבום בעל שורשים עמוקים להפליא, שהעלה באוב את הפולק והמוזיקה האמריקאית הישנה אבל בגרסה מקורית, בלתי משחזרת.

זה גם אחד האלבומים בעלי המבע הרגשי העמוק ביותר של שנות ה–60, במידה רבה בזכות השירה הנפלאה, המחוספסת ועדינה כאחד, של ריצ'ארד מנואל, ריק דנקו ולבון הלם. הם בסך הכל בני 25 באותו רגע, אבל נדמה שהקולות שלהם עומסים על כתפיהם מטען של הרבה יותר שנים. ייתכן שגם המאזין צריך להיות מבוגר כדי להקשיב להם כמו שצריך. בגיל צעיר לא הבנתי מדוע מתפעלים מהאלבום הזה ומ"הבנד" באופן כללי.

היום, 20 שניות אחרי שהשיר הפותח "Tears of Rage" מתחיל, אני כבר מרגיש את החץ ננעץ בתוך הלב. ב–4 ביולי, בפאב אגנס בשכונת פלורנטין בתל אביב, שדרן הרדיו גיל מטוס ידבר על האלבום הזה ועל עוד מוזיקה שהוקלטה באזור וודסטוק בשנים שלפני הפסטיבל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ