גם נדב גדג' מכר את נשמתו לפרסומת

"אולי נדבר" הוא מהלהיטים המוצדקים של השנה האחרונה. בשבוע שעבר, עם עלייתה של פרסומת שמבוססת עליו, הוא איבד מיד מחינניותו

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נדב גדג' בפרסומת המבוססת על שירו
נדב גדג' בפרסומת המבוססת על שירוצילום: מתוך עמוד הפייסבוק של Gitam BBDO

נדב גדג' הוא מכוכבי הפופ המוצדקים של השנים האחרונות, ו"אולי נדבר" שלו הוא מהלהיטים המוצדקים של השנה האחרונה.

עם 18 מיליון צפיות ביוטיוב, "אולי נדבר" נשאר במחזור הדם של הפופ המקומי חודשים רבים אחרי שיצא. אנשים, בעיקר בני נוער וילדים, עדיין שומעים ושרים אותו. אבל בשבוע שעבר, עם עלייתה של הפרסומת שמבוססת עליו, "אולי נדבר" איבד בבת אחת את מקדם החינניות הגבוה שלו ובעצם נפח את נשמתו כשיר פופ.

עולם הפרסום, עם תקציבי הענק שלו, משתמש כבר שנים רבות בשירים ואמנים, שלא יכולים להגיד לא לסכומים שמוצעים להם. אין שום סיבה לבוא בטענות לגדג' על עצם ההשתתפות שלו בפרסומת. כמעט כולם עושים את זה. הבעיה עם הפרסומת העכשווית היא השימוש בשיר חדש, להבדיל משירים שכבר עשו את הסיבוב שלהם כיצירות אמנות ורק בשלב הבא נהפכו לפרסומות. זה היה הדיל עד כה, אבל זה כבר לא מספיק. הפרסומאים רוצים להשתמש בשירים שמהדהדים עכשיו. אולי קבוצות מיקוד הראו שזה יותר אפקטיבי.

גדג' ומנהליו משתפים עם זה פעולה ובעצם הורגים שיר חי. עצוב לראות את זה. הפופ המסחרי היה תמיד שילוב בין אמנות לסחורה, בין אינדיבידואליות לתחשיבים פיננסיים. גם "אולי נדבר" היה כזה בחודשים שבהם היה שיר פופ. הוא כבר לא שיר פופ. כמו חתיכות הבשר המאוד לא מגרות שנראות בפרסומת, גם הוא נהפך לחתיכת בשר במטחנה של הכסף.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ